האיש הרע? המשמעות העמוקה של האמירה האומללה של אריק ברמן

שמעתן מה אריק ברמן אמר ב"סוכן תרבות" על תנועת מי טו??? ברור שלא, כי מי רואה סוכן תרבות? וזה חלק מהבעיה בעולם הזה שלנו, שבו לכל אחד יש שלוש ארבע פלטפורמות (לראש!) בהן הוא יכול לפרסם את דיעותיו, ללא סינון. אז ככה המוח שלנו מלא בדברים סופר זניחים, שחלקם אף מייצרים "סערת רשת". לא כי זה מצדיק אותה, או משהו - פשוט יש לנו תחביב קולקטיבי חדש - להתרעם.

בראיון הוא אמר שמה שחסר לו במי טו, זו רכות. אני מניחה ש"מי טו" בהקשר הזה כולל את כל השינויים ההתנהגותיים של העשורים האחרונים. המשפט האומלל הזה שאריק ברמן אמר בתוכנית לא היה מגיע אלינו אלמלא התחום הכי פורה להתרעמויות לנוכח כבודם הפגוע של נשים רמוסות. בכל מה שנוגע אלינו, נשים - הגענו למצב קצה שבו לאף אחד אסור להגיד שום דבר שיוצא מהקווים אפילו קצת, גם אם זה לצורך העלאת מודעות, תיקון הקיים, או המשף התפתחות.

אז כשגבר לבן, הקרוי בפינו בשם הגנאי "פריווילג" (שזה akc אחד לפני רעיל) אומר משהו על מי טו? גם אם סילפנו את מה שהתכוון אליו, גם ללא הקשר, ואפילו ללא וידוא האמת (במקרה הזה האזנה לראיון כולו), זה התירוץ הכי טוב לייצר התרעמות - ובגלל שזה נושא כל כך נפיץ, זה עוד יותר שווה, כי לאף אחד אסור להגיד כלום חוץ מ"אמן". אפילו לנשים אסור להתווכח. וזה לא טוב.

"שם הבנתי שאפשרי להיות 'קוקסינל' גם בלי להיות מפלצת"
מומחית למיניות מגלה: 6 דרכים להגביר את המוג'ו של בן הזוג
אחרי 25 שנים של טיפולי פוריות - בגיל 53 היא נכנסה להריון

אז זה לא טקסט על אריק ברמן ועל מה שאמר - זה טקסט על איך התגובות המתרעמות (להלן "הסערה") עיוותו את מה שאריק ברמן אמר, ובעיקר - למה זה חייב להיפסק. בתור התחלה - כי זה לא עוזר. גם אם המניע של המגיב/ה הינו טהור, ולא להשיג בולטות, או סתם צומי פשוט.

לדוגמהאין לי ספק knak שהציוץ של תמר איש שלום מגיע ממקום כן. ועדיין - הוא מוטעה ומזיק. היא כתבה : "חברות, אם אפשר לבקש שבפעם הבאה שתבקשו מגבר לא להטריד אתכן מינית תעשו את זה קצת יותר מכיל, רך, עדין, נשי".

הרי ברור שכל אחת ואחד שהקשיב לראיון, או אפילו לא לכולו - רק לשלושה משפטים לפני ואחרי - הבין שלא היה באמירה הזאת שום דבר מעבר לקריאת מצוקה אישית קטנה. הרי אריק ברמן לא התכוון להציע שכשמישהו בא להטריד מן הראוי שנציע לו תה וחיבוק, ואם אפשר גם מציצה. ואני מוכנה להתערב שגם לכן מאד ברור בדיוק למה הוא התכוון, אבל יותר קל לנו להתעלם מהכוונה, ולהתרעם על המילים, רק כדע לא להתמודד חלילה עם דיון ענייני על יחסי הכוחות המעוותים שנוצרו בין גברים לנשים, שבינם לבין שיוויון וכבוד אין שום דבר, בטח לא משהו שמועיל למישהי מאיתנו.

מה שאריק ברמן בסך הכל אמר זה שהוא חסר אונים אל מול השינוי, וכמו הרבה גברים אחרים, לא ממש יודע איך להתנל מולנו. במהלך הלמידה שלו את המצב החדש אפילו אסור לא אפילו לשאול שאלה. והוא צודק - כי תראו מה קרה כשהוא אמר את המשפט הקטן הזה.

הרי הוא לא היחיד שמרגיש ששלפו לו את השטיח מתחת לרגליים - הרבה גברים מרגישים ככה. וזה בסדר, כי במסגרת הניסיון להתנער מתפקידי האחות הרחמנייה המקטינים ולבטא חלקים נוספים בנו, במסגרת הנסיונות לברוא אישה חדשה, פונקציות מסוימות נזנחו ואולי יחזרו לשימוש אחרי עיבוד מחדש ומקצה שיפורים, ואולי לא. בכל אופן חייבים להודות שאנחנו כרגע נמצאות במקום די קשוח, שאמנם דרוש לנו כדי לקבוע כללי משחק חדשים, אבל הוא לא בהכרח נעים, והוא גם לא כאן כדי להישאר. לפחות אני מקווה שלא. גם לי חסרה רכות בשיח הלא נעים הזה - לא רק לגברים שנלקחה מהם הפריביליגיה להיות הילד הרע ולצפות שיכילו אותם, זה בסדר שלא נעים לו, אבל מה אכפת לנו להכיר בזה?

תפקיד האשה המסורתי משתנה לאט לאט בעבודה קשה של כולנו, אבל בל נטעה ונניח שתת המודע הקולקטיבי הפנים את השינוי עדיין - אפילו אנחנו עוד לא מפנימות עד הסוף. וגם זה בסדר. מדובר בתהליך שינוי עמוק מאין כמוהו, כזה שיימשך עוד כמה עשרות שנים, לפחות. זה בסדר להסתכל רגע ולהודות שתנועת מי טו, במקביל להיותה אחת החשובות בהסטוריה של המגדר - גם איננה מושלמת, ולא יכולה להיות מושלמת - אף תהליך אינו חף מטעויות, ותהליך הכוונון מחדש של יחסי הכוחות בין גברים לנשים בעולם הוא ישות דינמית , שכל הזמן מתפתחת ומתהווה. אין פה נכון או לא נכון, ולא אמור להיות ווטו על שיחה כנה על הנושא, גם כי זה מפריע להתפתחות הבריאה שלו, ובעיקר כי הצורך בשליטה מלאה בנרטיב הוא מפגן כוח שמחטיא את מטרתו, ומדגיש את חוסר האונים שעדיין קיים בנו.

האמירה של אריק ברמן היא בעצם משהו טוב - למעשה זו הוכחה שהשינוי כבר מורגש מספיק בכדי לגרום לסביבה לחשוב פעמיים על איך שהדברים מתנהלים, מה יש בהם, מה כבר אין, וכן - גם למה אנחנו מתגעגעים. אריק ברמן בעצם ביטא איזה געגוע למשהו שהיה חלק בלתי נפרד מתפקיד האישה המסורתי, שהוא מכנה "רכות", כמו שאבא שלי מתגעגע לימים שבהם היה אפשר לעשן בקולנוע. כי אנשים נוטים להתגעגע למצבים שבהם היה להם כיף - ומה לעשות שלגברים פעם היה יותר כיף, ועכשיו הם ניצבים מול מציאות חדשה שבה קצת פחות כיף להם, והם חרדים כי אין להם מושג מה, אם, ומתי משהו חדש יחליף את הישן ואם זה טוב להם.

כרגע אנחנו נמצאים בצל החשוך שבין המדרגות - הישן כבר לא תקף, ומה שאמור לבוא במקוו, עוד לא התפתח עד הסוף. כשאריק ברמן אומר שחסרה לו רכות, או "אנרגיה נשית" הוא רק אומר שהוא מרגיש שהוא הולך על ביצים כי יש תחושה שכל דבר יגרור אחריו מתקפה.

ומה תגידו? מסתבר שהוא צודק - הדיון בבריאה של הנשיות החדשה וחוקי המשחק החדשים אינו פתוח לכולם, ופחות מכל, לגברים, בטח לא אחרי כל השיט שאכלנו במשך דורות כשלהם היו חיים סופר נוחים. אתה מבין, אריק ברמן - לכם היו עשורים להפנים את הפריבלגיה, את זה ש"מגיע" לכם, להרוויח, לרצות דברים, להצביע, לתבוע. אנחנו רק התחלנו להתרגל לרעיון, הטעם של החופש החדש הזה עוד לא יושב לנו בול בפה - לפעמים אנחנו אפילו צריכות להיאבק בנטייה להכשיל את עצמנו בדרך להגשמה.

מה אני מנסה להגיד? שברמן צודק באבחנה שלו, חסרה הרכות - אבל עד שלא ניסגר על המציאות החדשה, אין מה לעשות, תהיה פחות רכות ופחות סובלנות לגברים שנהנו, מן הסתם על חשבוננו, עד עכשיו. אז נכון, למי-טו יש אנרגיה של מלחמה, כי זה מה שהיא - מלחמה על דברים בסיסיים שבשבילכם הם מובנים מאליהם, ובמלחמה תמיד יש קורבנות.