נו, לא להישרף עליהם? סימנים שאברהם וספיר כבר מאוהבים

זה מתחיל בחיבור טבעי, כיף לכם להיות ביחד, זה הכל. לאט לאט אתם מבלים יותר ויותר זמן אחד עם השני, ופתאום מתחילות לעלות שאלות. יכול להיות שזה יותר מידידות, מה שקורה פה? איזה קטע, זה בדיוק מה שקרה לאברהם וספיר בחודש האחרון. אצלו אמנם זה קרה קצת יותר מהר ועם קצת פחות היסוסים אבל עכשיו גם היא לגמרי בעניין ואני לא יודעת מה איתכם אבל אני נמסה בכל פעם שהם ביחד על המסך או אפילו מדברים אחד על השנייה.

חוץ מלאחל להם עתיד ורוד ויציב מחוץ לבית האח, אפשר ללמוד מהם כמה דברים על הגבול הדק הזה שבין חברות אפלטונית להתאהבות אמיתית, או במילים אחרות - סימנים שאתם מאוהבים, על פי אברהם וספיר:

מכתב למיאל: "כבדי את אביך ואת אמך, אך דרשי מהם לכבד גם אותך"
"אולי את הכי יפה כשנוח לך - אנחנו פחות". בכל מקרה "פשוט" זה לא
זו הגזמה חצופה לצפות שגרינברג תגדל את בתה לפי הערכים שלכם

אחד הדברים הכי יפים באברהם וספיר, שלא קורה אף פעם בבית האח (וגם כמעט לא בחיים האמיתיים), זה שהם מצליחים להתקרב יותר ויותר אחד אל השנייה בלי להיבלע אחד בשנייה ובלי לבלות אחד עם השנייה 99 אחוז מהזמן. הם מבינים שזוגיות הדוקה מדי תעשה עוול לפחות לאחד מהם, אם לא לשניהם, ומתחזקים חברות וזמן מסך עם כל שאר הדיירים. אבל בלילה, אחרי כיבוי האורות, זה הזמן שלהם, והם מנצלים אותו בלי לחשוב על ההשכמה של היום שאחרי.

אני יכולה לספר שכשהכרתי את בן הזוג שלי, במשך חודש שלם הלכתי לישון ב5 בבוקר וקמתי ב8, ולא הרגשתי עייפות. אין דבר שמעיד על התאהבות יותר מהנכונות לוותר על שעות שינה ומהיכולת המופלאה לחיות בתפקוד מלא - על אדים.

זה ראוי להערכה בייחוד אצל אברהם, שגם ככה סבל, מסכן, מבעיה קשה של עייפות כרונית, עוד לפני הסשנים הליליים האלה. אני לא יודעת מה איתכם אבל רק בשני הפרקים האחרונים שמתי לב איך העיניים שלו נראות, כי לראשונה הן היו פתוחות עד הסוף. וואלה יש לו עיניים יפות. מעניין אותי אם כמות הקנסות שהוא עושה ירדה משמעותית באורח פלא. בואו נגיד שאני לא אתפלא אם כן. אם למישהו מכם יש מידע בנושא - עדכנו בתגובות.

יש מלא דברים יפים באברהם וספיר, ואני לא יכולה לפתוח כל סעיף ב"מה שיפה באברהם וספיר". אבל מה שיפה באברהם וספיר, ובמקרה הזה בעיקר בספיר, זה שגם כשכל הבית שנא את אברהם, גם כשהוא ספג ביקורת, העמדות גורפות להדחה וגם לא מעט קללות, ספיר תמיד ראתה את התכונות הטובות שלו.

זה לא קל לא להתערער, אפילו קצת, כשכל הסביבה שלך לא אוהבת מישהו מהחברים שלך. במקרה של ספיר זה גם היה לעמוד נגד אח שלה, שהרגע חזר לדבר איתה, לטובת מישהו שהרגע היא הכירה. אבל היא עמדה לצד אברהם גם כששניר קרא לו "שפל", גם כשהוא אמר לה שהלב הטוב שלה לא מאפשר לה לראות את האמת, גם כשהוא אסר עליה (!) להכניס אותו לבית שלהם. היא לא נבהלה ולא התרגשה לרגע, וזה קודם כל בגלל שהיא גדולה על אחיה בכמה וכמה רמות, ושנית בגלל שככה נראית התאהבות.

מכירים את זה שכל הזוגות שנראים הכי דביקים ומאוהבים ברשתות החברתיות הם אלה שבסוף נפרדים ולא סתם נפרדים, אלא מתברר שהחיים שלהם ביחד היו סיוט שלא הייתם מאחלים לעצמכם בחיים? אני בדעה שאם באמת טוב לך - אתה לא צריך לשכנע בזה את כל העולם. ובכלל, אם אתה עובד יותר מדי קשה בלשכנע מישהו במשהו, רוב הסיכויים שאתה מנסה לשכנע בעיקר את עצמך.

אברהם וספיר לא טורחים להגיד שהם ביחד או שהם מתחילים זוגיות, אלא להיפך. נותנים לעצמם לבדוק, בקצב שלהם ובינם לבין עצמם, מה קורה ביניהם ולאן זה הולך.

מצד שני, לא צריך להחריש את הזוגיות החדשה לחלוטין. להיפך. כשאתם באמת מאוהבים, אתם הרי לא מסוגלים לסתום את הפה וחייבים לספר לחברות ולחברים כל פרט קטן. מסכן האח, כל חמש דקות מישהו מהם מתנחל לו בחדר ומספר בחיוך נבוך מה היה בלילה, מה היה בבוקר, מי נכנס למיטה של מי ולמה. העיקר שהם "לא יוצאים בהצהרות".

בפרק של אתמול הייתה גם עליית מדרגה כי ספיר, שכבר כל כך מאוהבת שלא מספיק לה לספר רק לאח הגדול ולמאות אלפי האנשים שצופים בתוכנית שלו, החליטה לשתף גם את לרה בגודל השפתיים של אברהם. במציאות, כלומר בפרק, זה נשמע פחות סוטה. ההחלטה התנקמה בה, כמובן, שתי דקות מאוחר יותר, כשלרה סיפרה את זה לאברהם, והוכיחה שהוא צודק כשהוא אומר שאי אפשר לסמוך על אף אחד.

כבר לפני כמה זמן ספיר קלטה שאברהם "מדבר" דרך השירים שהוא שר, וזה אולי ממש אובייס אבל זה כל כך חמוד. באופן כללי נראה שהם כבר ממש מתחילים להכיר אחד את השנייה ולקלוט זה את זו במבט, בתנועת ראש או על פי שפת הגוף, והרי רק התאהבות תגרום לכם להיות כל כך קשובים וערים למישהו אחר, עד שהוא כבר לא צריך לדבר בשביל שתבינו מה עובר עליו בכל רגע נתון.

על ספיר אין מה להשפיע לטובה, הבחורה אש ומי שלא מסכים איתי צריך ללכת לרופא כי משהו כואב לו. אבל אברהם? כזה שינוי לטובה לא ראינו מאז שהמבוכה הקרויה "חפי החפרפרת" נעלמה (לצמיתות, יש לקוות) ממסכינו. כבר דיברתי על העיניים שנפתחו ועל הקנסות שכנראה הצטמצמו, ובנוסף לזה משהו בו נרגע ונהיה הרבה פחות לוחמני. זה נכון שלא ברור אם זו השפעה טובה של ספיר או היעדר השפעה רעה של סתיו אבל כך או כך - הוא נפתח, הקהל בבית מגלה עוד צדדים שלו חוץ מהצד שיודע לריב וזה עובד מאוד לטובתו.

טוב, אם לא התמוגגתם מהסצנות של אברהם וספיר נרדמים בהחזקת ידיים בין שתי המיטות אני לא יודעת מה יש אצלכם במקום בו שוכן הלב. איזו מתיקות, אלוהים שישמרני. ואני חייבת לומר שגם בנשיקה שלהם היה משהו מקסים. עדין ולא מתנפל ונראה מלא אהבה. לקטע עם הכפות רגליים, לעומת זאת, קצת פחות התחברתי.

כל מי שהתאהב אי פעם מכיר את זה. וזה בכלל לא קשור לסקס, זה פשוט צורך בלתי נשלט להרגיש אחד את השני. ומה שיפה אצל אברהם וספיר #256 זה שהיא בכלל אומרת שהיא לא אוהבת מגע, אבל איתו זה מרגיש לה בנוח. מה שמעביר אותי אוטומטית לסימן האחרון והסופי.

כשזה זה - זה זה. ומרגישים את זה. ספיר מרגישה את זה כל כך שהיא כושלת בהפנמת לקחי העבר ושוב לא מסתפקת בשיחה הדיסקרטית בחדר האח אלא מרגישה צורך לשתף גם בפרט הזה את לרה, הסוכנת הכפולה. "ההתאמה - כמו כפפה ליד", היא אומרת לה, ובאופן מפתיע לרה לא מקיאה את זה מיד על הראש של אברהם ושומרת את האינפורמציה לעצמה. אולי כי היא בדיוק קלטה את גיא מדבר עם סתיו והיא חייבת להמשיך את המורשת של גל ולכעוס על הקונספט החתרני שנקרא "להשלים", אולי כי זה משהו שבאמת מיותר להגיד או אפילו לחפש לו סימנים. פשוט מרגישים.