וואו. וואו וואו וואו. אם בין הקוראים נמצא מישהו או מישהי שחושבים להתלהק לעונה הבאה של חתונמי, אני מציעה לחשוב על זה פעם נוספת כי אם למרות כל המבדקים אף אחד מהמומחים לא הצליח לזהות מראש את מה שנראה על המסך כמו חוסר יציבות נפשית - שבחלק גדול מהפרק חשבתי לעצמי שזו ממש התעללות להשאיר אותה בתוכנית ולתת לה לעבור את כל זה - עדיף לסמוך על הסינון של טינדר.
הפרק נקרא המהפך של רותם, אבל לא היה כאן בעצם שום מהפך. פשוט לקרוא לו "הפרצוף האמיתי של רותם" אי אפשר כי נראה שכולם פוחדים ממנה, כולל גלעד, ההפקה, העורכים, רונן ומסתבר שגם החברות שלה. אני כותבת את זה ופתאום אני מבינה איך רונן מרגיש. זה קצת כמו לראות את בריטני הקירחת משתוללת בתחנת דלק עם מטריה או את איימי וויינהאוס בקושי מסוגלת להחזיק את עצמה בעמידה על הבמה. ברור לך שיש שם מצוקה ממש גדולה, וכל מה שבא לך זה פשוט להגיד לה שיהיה בסדר ולתת לה חיבוק. בזהירות. אחרי שווידאת שהיא מורדמת ואזוקה למיטה.
כמה דייטים לוקח לזוג להחליט שזה "מתאים"? לא הרבה, מסתבר
את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק, וחבל: עלה לנו מיובל לוי
שלחנו את אלפא לצפות ב"ברבי", והוא לא חזר גיי, רק סתם דוש
למעשה, אם עד עכשיו עוד התקשיתי להבין מה בדיוק קורה עם הזוג הזה, היום הכל התבהר. כי כשהחברות של רותם הגיעו וסיפרו על איך שהיא נבלעת במערכות יחסים ומוותרת על עצמה - אני מצטערת, זה כבר לא היה אמין. או שהבחורה עושה עכשיו תיקון קיצוני, אבל מה זה קיצוני, ואני לא מאמינה שזה המצב כי כשדפוס כל כך טבוע בך אתה לא מצליח להפוך את עורך ביום אחד. תתפלק לך איזה היבלעות קטנה או ויתור עצמי לא הכרחי כזה, באוטומט; או שהן חוו עד כה את מערכות היחסים שלה רק מתוך הפרשנות שלה, שכידוע הקשר בינה לבין המציאות די מעורער, אבל גם זה לא הגיוני כי היא הרי כל כך דוגלת בלהראות את התמונה השלמה.
ההסבר האחרון האפשרי, אם כך, הוא שגם החברות עברו תדרוך לפני שהן הגיעו לביקור, בדיוק כמו שרונן זועק שהוא עובר לפני כל יום צילום. והאמת, אחרי שהיא התנהגה לחברות שלה בדיוק באופן שבו היא מתנהגת אליו - זה גם ההסבר שנראה לי הכי הגיוני.
זה באמת היה מצמרר, הביקור הזה. אם הייתי צריכה לדמיין מה היה קורה אם מתווך מצרי היה מגיע לבקר את גלעד שליט בעודו בשבי החמאס, ככה בדיוק זה היה נראה. צד ג', ניטרלי כביכול, אבל כזה שמבין בדיוק מה יכול לקרות אם הוא או השבוי יעשו צעד לא נכון. אבל למרות הסכנה, חוץ מרגע קטן שבו רונן ניסה לקחת שלוק מהבירה ופספס את הפה (קורה לי כל כך הרבה תחת הרבה פחות לחץ), האווירה הייתה די משוחררת והחברות, שיודעות עם מי רונן מתמודד, די עפו עליו.
אבל אז מישהי מהן העלתה את הסיטואציה בקסטרו. איזו טעות. מהר מאוד גם היא קיבלה מרותם את ה"לא היית צריכה להעלות את זה" והמילים "תיקשרתי לו", שמשום מה נשמעות לרותם כמו תחליף לגיטימי לפשוט להגיד "אמרתי לו", נאמרו, או יותר נכון תוקשרו שוב בזעם.
עכשיו, תראו. עשר דקות מאוחר יותר לתוך הפרק רותם בוכה על הספה של גלעד שבסיטואציות האלה כל הזמן היא מרגישה שהיא רעה. היא לא רעה. אבל מסיבה כלשהי, וכנראה יש סיבה, היא מתנהגת כמו חיה פצועה. כשהיא מרגישה שהיא מותקפת, היא תנקוט בכל אמצעי כדי להגן על עצמה, כולל להגיד מול החברות שלה - בוא תספר להן איך איימת עליי. זה לא משהו שאומרים בכזאת קלות דעת באקלים החברתי הנוכחי, גם אם הכוונה היא שהוא איים לספר "את האמת שלך" ובייחוד אם האמת הזאת שעשויה להיחשף היא כולה הודעות וואטסאפ ששלחת לו. מה נסגררר??
אבל זאת בדיוק הבעיה. כי לא רק שרותם היא חיה פצועה, היא כל כך פצועה שגם בוחן המציאות שלה נפגע. אני לא יודעת מי הכאיב לה כל כך, אבל הוא או היא גרמו לה לאבד אמון בעולם ולחשוד שכל מי שסביבה הוא פצצה מתקתקת שזה רק עניין של זמן עד שתפגע בה. נכון, חלק גדול מהעניין זו החרדה שלה מאיך היא עלולה לצאת מול המצלמות, אבל כולם חרדים במידה מסוימת מאיך הם יצטיירו כשהתוכנית תשודר, ובכל זאת מצליחים לשמור על היגיון ועל חיבור לעצמם. אצלה זו כבר ממש פראנויה שכולם מנסים לצייר אותה רע, כולל החברות הכי טובות שלה. זה חייב לנבוע מחוסר אמון מאוד עמוק שקיים גם בלי קשר למצלמות ורק מתעצם עם נוכחותן.
בהינתן (כמו גיא פלג) כזה חוסר אמון, נראה שבן זוג כמו רונן הוא בדיוק מה שהיא צריכה. כזה שיעבור את התופת וישרוד את כל הדרמות, הסצנות והסרטים עד שהיא תרגיש בטוחה. זה גם מה שהיא אמרה ב"מהפך" שלא קרה על הספה - שהיא צריכה מישהו שיראה אותה ושירצה להישאר גם כשהיא עצמה מרגישה לא ראויה. אבל התחושה הזאת שהיא לא מספיק ראויה לא הגיעה רק עכשיו, בעקבות מה שקרה בערב עם החברות שלה. זה משהו שהיא אמרה על עצמה כבר בפרק הראשון, וזה משהו שכנראה מלווה אותה במערכות היחסים שלה.
כשאת מרגישה לא ראויה בצורה כל כך עמוקה, את לא תמיד מסוגלת לקבל אהבה והכלה. הרבה פעמים את פשוט דוחה אותה, כי הפער בין איך שאת מרגישה לבין האהבה שאת מקבלת הוא זה שגורם לך להרגיש שלא באמת רואים אותך. אם מישהו היה רואה מי את באמת, הוא לא היה נשאר, אז האהבה הזאת כנראה מזויפת. או כמו שאמרה החברה המעשנת, כשרונן ביקש לדעת איך הן מתמודדות עם הסצנות שלה: "לא לנסות לעודד אותה יותר מדי כי לפעמים היא מרגישה שסתם מנסים לשמח אותה באותו רגע". היא פשוט לא מאמינה.
כדי שמשהו יצליח לקרות ביניהם, רותם צריכה קודם כל לרפא את הפצע שלה ולהבין שהיא לא רעה וכן ראויה, ורונן צריך להיות מסוגל לעמוד בכל מה שהיא מביאה, להבהיר לה שהוא באמת רוצה אותה, על כל החלקים שלה, אבל גם להציב לה גבולות. כמי שמנוסה בהתגמשות והתפשרות לטובת עמידה בגבולות של אחרים, לא בטוח שהוא מסוגל.
וזה לא שאני קטנת אמונה. איך אפשר להיות כשאפילו שניר התחיל לגעת במור ואפילו העביר ליטוף אגבי על האגן עם פלישה קלה אך מכוונת לכיוון הבטן התחתונה בואכה אזור השיפוט של פריפריית המפשעה, וכל זה תוך כדי שיחה על מסטיקים שנזרקו לפח. לא ברור איך, אבל משום מה מור עדיין נמשכת אליו ואף מסמנת את הוי הקטן שלה ואומרת בשביעות רצון: אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה. אולי זה נכון לגביה ולגבי שניר, ימים יגידו, אבל במקרה של רותם ורונן נדמה לי שיתאים שיר אחר של אייל גולן - סוף ידוע.