דיאן שוורץ ורביד פלוטניק? פיפי, חרטטנית, ממציאה, הכי לא קרה

פרשת ההטרדות של ליזו ממשיכה להתגלגל עם האשמות חדשות שחוצות למחוזות חדשים, דוג'ה קאט עושה לנו מיינדאפק וגם רביד פלוטניק ודיאן, שנתפסו בזיווג מפתיע. וגם, באזורים משמעותית פחות נוצצים של הקיום הנשי: עתירה לבג"ץ דורשת לשלב נשים בתפקידי לוחמה במשטרה. חדשות הנשות דורשות שוויון זכויות. וקצת טראש.

אולי את מלכה, אבל לא בטוח שהוא מלך: החזרה של אורי נגר לאשתו
בלי ידיים? איך מרגיש לראות פורנו במשקפי מציאות מדומה?
הגורם האחד הזה משלש את הסיכוי שבני הזוג יבגדו בנו

קודם כל, וואט-ט-ט-ט? כפי שהשכיל לומר הפשוטע, מדובר לכאורה בשני קווים מקבילים שלא אמורים להיפגש, בשר וחלב, פיפי, חרטטנית, ממציאה, הכי לא קרה. במחשבה שניה, גם לא. במחשבה שלישית, יש פה דווקא פוטנציאל. קודם כל, מאז הקינסול הגדול שלאחר האח הגדול דיאן חזרה בגלגול חדש ומפתיע ככוכבת ת'רדס אהובה, טייטל אגב ששמור לה בלבד, כי אף אחד לא בת'רדס ובטח לא מככב בו. על כל פנים, היא עברה שינוי תדמית רציני, וחזרה כאושיית רשת כיפית וקלילה, ז'אנר שידוע לנו שרביד פלוטניק חובב עוד מאז "גברת טיקטוק", לא פחות מאשר דיאן מתגלה עם חיבה לראפרים. בהתחשב בנתנאל וקיומו הכללי, בשבילה זה ללא ספק שדרוג. פלוטניק חובב נשים עם חוצפה ישראלית, שאפשר לקרוא להן כפרה שלי, שיגידו לו "'תה ילד קקה", ומי מתאימה לזה יותר מדיאן, שיש לי תחושה שמצאה את ה-גבר לפתוח איתו ג'ורה מבלי לחטוף על הראש. אם זה לא קטע של פאוור קאפל תקשורתי או סתם מזמוז חד פעמי של שיכורים, יש לי תחושה שזה יכול אשכרה להחזיק ביניהם איזה חצי שנה טובה.

פרטים חדשים ומטרידים נחשפים על ליזו, ורקדניות נוספות אוזרות אומץ ומשמיעות את קולן. כמה מהן, למשל, מספרות שבמבחני הקבלה הן התבקשו לספר את כל סיפור חייהן, כולל פרטים אישיים מאוד, דרישה תמוהה שגרמה לצופים לתהות האם הפרקטיקה נועדה להשתמש במידע כדי לשמור על שתיקתן אל מול התנהגותה המטרידה ואלימה של הזמרת. מאז החדשות האחרונות שפורסמו כאן, לפחות שש נשים נוספות הצטרפו לטענות נגדה. הסערה התקשורתית משכה בעקבותיה גם את אל באייז, זמרת יוצרת שהשתתפה בריאליטי תחרות הכישרונות "הבחורות הגדולות של ליזו", ונפגעה קשות מהזמרת הנערצת עליה, ששימשה לה מודל לחיקוי.

באייז מספרת כי לפני שנתיים, כשעברה את השלבים האחרונים בתחרות על המקום לצדה של ליזו, התבקשה לחתום על חוזה מאיים ודרקוני, שבכאב רב אך בהמלצת עורכי דין, החליטה לא לחתום עליו. ההפקה לא שעתה לבקשתה לריכוך אי אילו סעיפים והיא נאלצה לוותר על חלומה. עכשיו, באייז טוענת להעתקה של ליזו מרעיונותיה האמנותיים מהקליפים שיצרה והתבקשה לשלוח להפקה בתהליך המיונים. האם מדובר באמת בהעתקה בזדון או בהשראה מופרזת - לשיפוטיכן. כך או כך, כשזה מצטרף לסיפורים על פגיעה מינית, אפליה, סביבת עבודה עוינת ועוד, מתקבלת תמונה מאוד לא מחמיאה שלה כרגע בתקשורת. מכיוונה של ליזו טרם נמסרה תגובה לכל זה, אבל אני בהחלט סקרנית לראות איך היא תבחר להתמודד עם ההאשמות.

זמן קצר אחרי העתירה לבג"ץ בנושא שילוב נשים ביחידות קרביות בצה"ל, נרשמת עתירה נוספת, והפעם המשטרה נקראת לסדר. על פי הפרסום במעריב, העותרת טוענת כי סיימה בהצלחה את הכשרתה לתפקידי לוחמה, ואף על פי שנאמר לה כי כישוריה ויכולותיה מתאימים לתפקיד, מספר קטן של אנשים בתוך היחידה אינם מעוניינים בשירות משותף עם נשים.

הנימוק הזה הוא כמובן פסול, לא ענייני, לא מתקבל על הדעת ולא צריך להתקבל על דעתנו כנשים. ממש כשם שלא יכולה אישה בתפקיד ציבורי זה או אחר להדיר גברים ממקצועה בשל העדפה אישית, כך יואילו גם גברי משטרת ישראל הנכבדים להכיר בקיומן של נשים לצידם כחצי מאוכלוסיית ישראל, וכאוכלוסיה (שאמורה להיות) שווה להם עם זכות תעסוקתית שלא נופלת משלהם. אם שוטרים גברים מסוגלים לקבל תלונות של נשים ולתקשר עם אזרחיות במידת הצורך, סבורני שגם עבודה במחיצת אישה איננה מהם והלאה. ואם כן, על משטרת ישראל להניח שאינם כשירים לעבודה. הטענות הללו כמובן יבדקו לעומק, אך אם יתבררו כנכונות, ברור לצד מי אנחנו.

האוייב או המעריצים, במקרה של דוג'ה חד הם. כבר תקופה מדובר על יחסה העויין של דוג'ה חתול למעריציה, שנראה שכלל איננה מעוניינת בהם, ומבהירה בכל הזדמנות אפשרית שמוטב להם, בשפה צחה, לחפש חיים ולעזוב אותה בשקט. יש שמקבלים את דבריה כפשוטם, ואכן, העוקבים הפגועים ברשתות עוזבים בהמוניהם. יש סוברים שהיא עוברת משבר נפשי ושהתוקפנות שלה היא הלכה למעשה זעקה לעזרה, ואילו סברה אחרת אומרת שדוג'ה מחבלת בקריירה שלה בכוונה כדי להשתחרר מחוזה כובל ואכזרי עם חברת התקליטים שלה. אל מול הטענה הזאת עולה השאלה, אם כן, למה לה להמשיך ולייצר עבור החברה להיטים, ועל זה עונים תומכיה של דוג'ה כי אין לה ברירה.

זה מסביר מדוע היא ממשיכה ליצור, אבל לא למה היא ממשיכה ליצור שירים מצויינים. על פי הנרטיב הזה, הרי, היא אמורה לחרבן לתוך המיקרופון. היא אמורה לעשות הכל כדי שמפיקיה יתנערו ממנה סופית. בפועל, היא הוציאה לאחרונה שני סינגלים מעולים - Attention ו- Paint The Town Red, שאף מתעלים לטעמי על יצירתה עד עכשיו, ביכולתם לעסוק בנושאים מעמיקים יותר, כמו, ובכן, יחסיה עם הפרסום והקהל. בחינת הליריקה מותירה את הקהל מבולבל עוד יותר,

כך למשל ב"Paint The Town Red", שבו טוענת החתולה כי היא מעדיפה להישאר מפורסמת באותה נשימה שהיא בזה לתהילה. בשני השירים, מתלבטת תמה של עושה-מה-שבא-לי-וזדיינו-כולם. אני אוהבת את דוג'ה ככה, ולצד זה, תסכימו איתי שמי שדואג לציין בהתמדה שלא אכפת לו מה אומרים עליו, זה מי שהכי אכפת לו. ואולי הפרדוקס הזה מסביר לנו הכי טוב את מצבה של דוג'ה קאט, ואת החיים בכלל. בשתי מילים: זה מורכב. את יכולה למאוס בפרסום בו בזמן שאת נהנית ממנו, את יכולה לשנוא את הקהל שלך ולאהוב אותו גם יחד, את יכולה להטריל אבל גם קצת להתכוון ברצינות ואת יכולה לא לשים זין על אף אחד בו בזמן שאת שמה אלף זין על כולם. אולי זה לא סתם, בעצם, ששני הביטויים הלכאורה-ניגודיים האלה אומרים אותו דבר.