אוהבות פורנו? הגיע הזמן להפסיק עם האינקוגניטו ולהירשם

איך לא חשבו על זה קודם? פשוט נרשמים לאתר פורנו. כולנו היינו באתר פורנו, כל אחד וההעדפה שלו, אני זורם עם רובוטיות מהעתיד, אל תשפטו אותי. וכולנו ראינו את כפתור ה"הרשמה".

חחח הרשמה. בשביל מה המציאו לנו גלישה מוסתרת (אינקוגניטו), למה שנרצה להיחשף במבושינו וערוותנו? אז יש כמה סיבות, וחלקן אולי יפתיעו אתכן:

פה גדול, טריק קטן: המוב שאף גבר לא ישכח לעולם
"מישהו כנראה היה מתאבד אחרי שהיה קורא כתבה כזו על עצמו"
69 ימים לוקח לגבר ממוצע לחשוב להגיד לך שהוא אוהב אותך
חטיפה ממבט ראשון: אפילו משה ונועם הם זוג יותר מוצלח מטל ורון

טוב כמובן שזה חינם, האתר, כמו כל אתר, רוצה עלינו המון מידע. הרבה אומרים שהאתר המפורסם פורנהאב הוא בכלל לא אתר פורנו, אלא אתר מידע של סטטיסטיקות ואנליטיקות של טרנדים ברחבי העולם, והם צודקים. אז איך נרשמים? פשוט, עם האימייל. לא רוצים לקבל למייל של העבודה פרסומות זימה על הסטיספייר 3.0 פרו מקס הכי חדש בשוק? אין בעיה. צרו אימייל חדש, סודי. לא חייבים אפילו שם מלא, ורק שתדעו שגם מנכ"ליות עושות את זה.

ואז מה? מתחילים לצפות. לא משנה במה, לאט לאט האתר לומד אותנו ומציע לנו עוד תכנים שהוא יודע שנאהב, כמו אורגיות, אוננות, סרטונים ארוכים עם עלילה קיצ'ית, ועוד.

"אנשים יאוננו על כל אחד", אמרה יוצרת ה-OnlyFans אלכס סים-וייז. "הם יאוננו על חזאי מזג האוויר, הקצב החביב עליהם, או מישהו שהם רואים בכל יום. אי אפשר למשטר את החומרים לפנטזיות שלנו". אבל זה לא אומר שברגע שכבר נרשמנו לאתר אי אפשר לעזור לנו לאונן על מה שבאמת עושה לנו את זה. איך זה קורה?

נכנסים לאתר עם האימייל, ומתחילים לצפות בתכנים, האתר לומד אותנו ואחרי סשן צפייה לילי, הופ! פתאום אתר הבית מתחיל להתמלא בכל הסקס הטוב הזה. אם למשל צפינו הרבה באורגיות, אתר הבית מתמלא באורגיות מגוונת ואקזוטיות. מכירים יוטיוב? אז כזה, רק עם פורנו.

ומה שיפה הוא שהאלגוריתם, שבואו פשוט נקרא לו המוח של האתר, מספיק חכם להמליץ על עוד תכנים שאהבנו אבל גם על יוצרים ויוצרות מומלצים. כך מרחיבים אופקים.

בקהילה של אתר פורנו יש וייב אחר קצת. וכן, בדרך כלל התמונות למשתמשים פרטיים חסומות. מדהים שדווקא אתר פורנו חשב איך למנוע שליחת דיק פיק רנדומלית.

בכל מקרה, אפשר להתחבר לאנשים בתגובות, בפרופיל האישי, ויש גם ישראלים. יצא לי לדבר עם כמה ישראלים וישראליות ואפילו כמעט היה מפגש פעם, לפני הזוגיות, היה מצחיק. הכל נשאר אנונימי עד שנרצה שלא. תחשבו כמו דנג'ן - כולם עם מסכות, רק שלפעמים מורידים ואומרים, היי אני אמנם מת על גולדן שאוור, אבל ביום ביום אני גם יועץ עסקי במרכז, מה איתך? סיטואציה מוזרה ומעניינת.

כן, כנראה שאנחנו מתפתים בקלות לדברים מוצצים ונוצצים, וגם אתרים כמו פורנהאב לא חוסכים בפרסים. יש כל מיני הישגים שניתן לזכות בהם אם עושים פעולות שונות. צפית ב-500 סרטים? (פששש…וחיים, יש?), הגבת מעל 50 פעם? (חפרנית!), הראנו התמדה של מעל 5 שנים? לכל פעולה כמעט יש פרס.

ואיפה הפרסים מופיעים? על הקיר שלך. כמובן. כמו כן, פרסים על התמדה יכולים להעיד על חשבון אמיתי, שזה גם תורם לאמינות של היוצרות והיוצרים.

לא צריך להיכנס לאתר, לחפש ואז לעבור לגלישה ביד אחת, כי ברגע שנרשמים הכל כבר מופיע בבית, גם החברים שלנו זמינים לשיחות זימה, או סתם שיחות, ואנחנו מוכנים לפעולה.

בנוסף, יש עוד "מוח" בסרטון עצמו, שמראה לנו סרטונים דומים (כמו האלגוריתם של יוטיוב), ואפשר לגלוש רק עם העכבר בהנאה, בלי להתעסק עם המקלדת שמפריעה לאווירה הנינוחה והדביקה. בטלפון זה עוד יותר קריטי, כי אין דבר יותר מעצבן מלהיות במוד המתאים, ואז קופצת המקלדת המעצבנת ומסתירה חצי מהסרט.

אז מה למדנו? שווה לא להסתתר, ולפתוח מייל נוסף בשביל לזרום עם אתר שיודע את הפנטזיות הכי כמוסות שלך ויעזור לך להגשים אותן בלחיצת כפתור אחת. לכי תדעי, אולי נוכל גם לפגוש עוד כמונו ואולי אפילו נמצא שם אהבה. לונג-שוט אמנם, אבל אם יש אהבה בטינדר, למה לא בפורנהאב?

אבי צדקה הוא מנכ"ל חברת ד"ר לינקדאין