זהו, זה נגמר. נגמרו הספקולציות וההימורים, נגמר השיפוט האובססיבי של אחרים, נגמר המרדף אחרי ימי השידור הלא ברורים והטענות כלפי הפרקים הנמרחים, זהו. מעכשיו, הריק שורר בחיינו. עונה 6 של חתונמי נגמרה. זה קורה בתזמון קוסמי רגע לפני הימים הנוראים, זמנים של הסתכלות פנימה וחשבון נפש, ואני חשה שאין זמן מתאים יותר לשאול את השאלה: למה כולנו - אבל כולנו, תודו - מכורות לריאליטי זוגיות?
כדי לענות על השאלה, דיברתי עם ארבע נשים מהממות שמודות שהן מכורות (גילוי נאות - אני מכירה את כולן, אחת מהן אפילו עומדת להיות גיסתי. מה שנקרא, שולחן החג שלי איז בטר דן יורז). האם דירגתי אותן לפי רמת ההתמכרות? אולי כן ואולי לא:
חתונמי במרשם רופא: הריאליטי כמראה שמשקפת לנו את עצמנו
מחממים את הלב או חיים בסרט? הזוג המנצח של חתונה ממבט ראשון
"לכאורה": הרב פגע מינית בעשרות נשים. העדויות מצמררות
אוליביה לדנר מנטל - בת 44, עוזרת אדמיניסטרטיבית
חיה כבר קרוב ל-20 שנה בארה"ב ויש לה מבטא אמריקאי מושלם, אבל אפילו היא זורקת פחות מילים באנגלית ממור. רשימת הצפייה שלה בז'אנר כוללת את: חתונמי, אהבה חדשה, הקבוצה, חתונמי בגרסה האמריקאית, love is blind, האולטימטום, הרווק, הרווקה, הרווק בגן עדן, golden bachelor, "הכל, בקיצור. אני מתה על זה".
כישראלית, היא אוהבת יותר את חתונמי "שלנו" מאשר את הגרסה האמריקאית, ומצביעה על כמה הבדלים בין הגרסאות: "בגרסה האמריקאית זה הרבה יותר קצר ולעניין, לא מושכים את זה כמו בארץ עם עוד פרק לא קשור ועוד פרק שנועד לנקות את השם של מישהו. אני מרגישה גם שהאמריקאיות הרבה יותר זורמות ופחות שופטות. הזוגות מיד נהנים, לוקחים את יותר בסבבה, וזה למרות שהחתונה בגרסה האמריקאית היא חתונה לכל דבר ואם הם מחליטים להיפרד בסוף הם צריכים ממש לעבור תהליך גירושים. בארץ זו לא חתונה אמיתית ועדיין הזוגות לוקחים את זה מאוד מאוד קשה".
יוליה בלפר - בת 31, דולה ומדריכת הכנה ללידה
צופה בחתונמי, ראתה את העונה האחרונה של אהבה חדשה (ופחות התחברה), אפילו את "לאהוב את אנה", אי שם בעבר. באגף הסדרות הזרות היא ראתה את love is blind (כולל עונה אחת של הגרסה הברזילאית), too hot to handle, האולטימטום ועוד.
שתי דקות לתוך השיחה שלנו היא מספרת לי על דמיאן מהעונה הראשונה של love is blind שנפרד מבת הזוג שלו, ג'יאנינה, בחתונה. אחרי התוכנית הם חידשו את הקשר והפכו לזוג, אבל בסוף נפרדו, והשמועות אומרות שזה בגלל שהוא בגד בה עם פרנצ'סקה, מהעונה הראשונה של too hot to handle. ואז, בפרק האיחוד של love is blind, הביאו את פרנצ'סקה, ככה בשביל הכיף (שבהחלט היה), מה שגורם ליוליה להגיד, ובצדק: "את מבינה? ואת שואלת אותי למה אני רואה את זה. תראי איזה מעניין זה, תראי כמה ג'וס".
דקלה אטיאס, בת 43, ביולוגית וסטודנטית לדוקטורט בביולוגי
צופה רק בחתונמי, באובססיביות לדבריה, אבל פחות מתחברת לתוכניות אחרות בז'אנר ריאליטי הזוגיות, בעיקר בגלל בחירת האנשים. "בחתונמי הם יותר תל אביביים, ברווקות מאוחרת, כאלה שיוצאים למסיבות, הייתי יכולה לגמרי לראות את עצמי ביניהם בתקופת הרווקות שלי, או שהם ממש היו יכולים להיות חברים שלי".
לימור יצחקוב, בת 41, צורפת
לימור צופה באהבה חדשה, ראתה בעוונותיה גם את האולטימטום ועוד כמה סדרות אמריקאיות, אבל זאת לא אותה אהבה כמו חתונמי, היא אומרת. אהבה שאגב, לקח לה זמן לפתח. "בהתחלה רק מלשמוע את השם - פסלתי. זה הרגיש לי מופרך ומאולץ, כמו הסדרות האלה האמריקאיות. אין בזה שום דבר אמיתי, זה אנשים שבאים להתפרסם. איכשהו, לא זוכרת איך, התגלגלתי לראות את העונה השלישית של חתונמי ואמרתי: מה זה? איך גיליתי את זה רק עכשיו? ואז חזרתי אחורה להשלים גם את העונות שפספסתי". לפעמים לוקח זמן עד שהקליק נקלק.
כולן בזוגיות יציבה, שלא לומר ארוכה, אבל עם הסיבות שבגללן הן מכורות אתן תצליחו להזדהות לא משנה מה הסטטוס שלכן. וכן, אני אומרת "אתן" כי כנראה מדובר בהתמכרות לגמרי נשית, לפחות סטטיסטית, כי לא אני ולא אף אחת מהן מכירות גברים שמכורים לז'אנר.
אצל חלקן, אפילו בני הזוג לא מצטרפים לצפייה, וחבל, כי לדברי אוליביה יש לזה יתרון מעניין: "בעלי בחיים לא יראה איתי הרווק, הרווקה וכאלה תוכניות. הוא יישב איתי לראות חתונמי, אבל הוא בשום צורה לא מכור כמוני, אני חושבת שזה קטע נשי לחלוטין. עכשיו, למה אני אוהבת שהוא רואה את זה איתי? כי כל פעם שהוא צופה בתוכנית הוא אוהב אותי יותר. הוא חושב שאני מדהימה, הוא אומר: וואו, לא הייתי מסוגל להסתדר עם זאת, גם לא עם זאת ולא עם זאת..." היא צוחקת.
ארבעתן רואות מדי פעם גם ריאליטי מסוגים אחרים, אבל הרבה פחות ועם הרבה פחות תשומת לב. "אני רואה לפעמים האח הגדול או הישרדות, בדרך כלל שמה את זה ברקע כשאני עובדת", אומרת לימור, "אבל אני לא נקשרת לזה ברמה של חתונמי. יש שם הרבה רוע והסיטואציות לא אמיתיות, אני בקטע של אמת כנראה".
"אלה דברים שאנחנו מתרגלות כל יום", מוסיפה יוליה, "זה החיים עצמם. אנחנו גם צופות בזה וגם מנהלות את זה בעצמנו".
במה ההתמכרות שלכן מתבטאת?
דקלה: "טוב, זה החלק המביך. קודם כל זה לא להפסיד שום פרק. זה אומר שגם אם לא ראיתי בלייב אני רואה אחר כך. אני גם יכולה לוותר על לצאת עם חברות, למשל, כי בא לי לצפות בפרק. אני משתדלת שלא כי יש את זה מוקלט אבל זה לגמרי יכול לעודד אותי להישאר בבית. אני גם קוראת כתבות, נכנסת לקבוצות שמדברים על זה כדי לשאוב מידע, ויותר מזה - בעונה הזאת ממש חיפשתי בפייסבוק זוג אחד שאני ממש אוהבת. לא שחשבתי שאני אגלה איזה רמז על הסטטוס שלהם אבל רציתי לראות אם יש לנו חברים משותפים, סתם להציץ עליהם עוד קצת פנימה".
אוליביה: "יש לנו פה משהו שנקרא Israel TV ואנחנו יכולים לצפות גם בשידור חי. אז בואי נגיד שההתמכרות שלנו לא גורמת לנו לצפות בשידור חי עם כל הפרסומות, אנחנו יכולים להתאפק קצת, אבל זה חייב להיות גג יום אם לא כמה שעות אחרי השידור. ואנחנו נהיה במתח, נדבר על זה, חברות שלי מישראל ישלחו לי: "נו, ראית?" ואני אגיד להן: "לא לדבר על זה, עוד לא ראיתי!". יש גם סקרנות מטורפת לגבי מה קורה אחרי התוכנית מעבר למה שמראים בפרקים. אני ממשיכה לחטט ברשתות החברתיות, לראות מה קורה איתם היום, וכשעונה נגמרת באמת שיש באסה וציפייה כבר לעונה הבאה".
יוליה: "אני, כמו שאת רואה מהידע שלי על פרנצ'סקה ודמיאן, לוקחת את זה ל-Next level לפעמים, אני לא מסתפקת בלצפות. אני לפעמים אחפש אותם ברשת, אתחיל לקרוא כל מיני כתבות, לראות מי עשה עוקב למי. עכשיו, למשל, אני סופר מחכה כי ב-22 לחודש צריך לעלות פרק האיחוד של love is blind. וכשיצאה עכשיו עונה חדשה של too hot to handle, אז גם נכנסתי לראות מה קורה היום עם הזוגות שזכרתי מעונות קודמות".
מה יותר מדבר אליכן בז'אנר הזה, התוכניות הקלילות יותר, כמו הטראש בנטפליקס, או תוכניות שנוצר בהן יותר קשר רגשי ועמוק, כמו חתונמי?
אוליביה: "היכרויות וקליקים כמו הרווק או הרווקה זה פשוט כיף לראות. קודם כל אלה אנשים שהם 15 שנה יותר צעירים ממני, אז זה יותר בשביל הבידור. זה כמו שאת רואה באח הגדול או בהישרדות את האינטריגות וכל מיני דרמות מטופשות וזה לא באמת תורם לך שום דבר לחיים חוץ מזה שזה מצחיק ומבדר. בתוכניות כמו חתונמי, או כמו טיפול זוגי שהייתה בכאן 11, יש המון מה ללמוד ממה שהמשתתפים עוברים. זה הרבה יותר אותנטי".
יוליה: "אני מעדיפה תוכניות שיש איזושהי הנחה שעומדת מאחוריהן. שזה מרגיש קצת יותר מחקרי, גדול יותר. בחתונמי, למשל, יש שאלה מעניינת שעומדת מאחורי הפורמט - האם אפשר למצוא לך שידוך אולטימטיבי על בסיס שיחות עם פסיכולוג ושיטות מדעיות? בעיניי, אגב, גם love is blind זה לא טראש. כלומר, זה טראש, כן, אבל גם שם יש שאלה מעניינת. האם אהבה יכולה להיות עיוורת? האם את יכולה להתאהב במישהו שלא ראית בחיים שלך וגם בהמשך לא יהיה אכפת לך מאיך שהוא נראה? תשובה: לא", היא צוחקת, ואני מוסיפה: במיוחד אם את גבר.
ובהמשך לדבריה, זה הזמן לענות על שאלת המחקר שלשמה אנחנו התכנסנו כאן היום: למה אנחנו כל כך מכורות לז'אנר הספציפי הזה ולא לאחרים?
הכי פשוט: יצר מציצנות
"זה חלק מריאליטי בלי קשר לזוגיות, מציצנות לתוך חיים של אחרים", אומרת דקלה, ויוליה מוסיפה: "כן, אני נהנית מהג'וס, מהלכלוכים, מין יצר חטטנות נוראי כזה". אבל זה, כמו שדקלה אומרת, מה שמושך אותנו לריאליטי מכל הסוגים. בז'אנר הזה ספציפית, יש כנראה יותר מזה.
אם נעמיק קצת: להסתכל עליהם ולראות אותנו
אוליביה: "אני חושבת שאנחנו איפשהו רואים את עצמנו בכל הדמויות האלה וכל אחת מהן מייצגת אצלנו משהו, בין אם זה משהו שאנחנו אוהבים בעצמנו או משהו שאנחנו סולדים ממנו. אני יכולה להגיד שכשהיו ביני לבין בעלי תקופות לא טובות והייתי רואה חתונמי, הייתי בוכה כל פרק. בוכה! למה לא יכול להיות לי טוב כמו שטוב להם? והיום, למשל, כשאנחנו כבר אחרי שנים ואנחנו טפו-טפו במקום מושלם מבחינתי במערכת יחסים, אנחנו מסתכלים ואומרים: איזה כיף שיש לנו אחד את השני, שאנחנו לא הם".
לימור: "אותי, אולי בגלל שאני לא רווקה כבר תקופה - 18 שנה, זה גם מחזיר לפרפרים ולתחושות של תחילת הקשר. להתרגש בשביל מישהו".
ברמה השכלתנית: אפשר ללמוד מזה
אוליביה: "אני מאוד אוהבת את המומחים בריאליטי, גם בארץ וגם פה. אני אוהבת להקשיב להם, לשמוע את העצות שלהם, זה מלמד אותך לתקשר טוב יותר, לקרוא את התמונה טוב יותר. הטיפול שלהם הוא כמו טיפול בשבילי. היום אני חושבת שאנחנו כבר הרבה זמן מיישמים את זה, אז אנחנו יותר בהתנשאות קלה של "נכון, נכון, הם לא יודעים כלום הילדים האלה". אבל זה עדיין סוג של אשרור שאנחנו עושים נכון".
יוליה: "אנחנו לדעתי השכלנו מזה הרבה. ברגעים מסוימים את רואה איך את מתנהגת, ברגעים אחרים את רואה איך הוא מתנהג, ולפעמים זה גם מאפשר להקליל. את אומרת לו חצי בצחוק: "יו, זה בדיוק אתה", והוא מבין איך הוא משתקף בעינייך, רק בלי שזה יהפוך עכשיו לשיחה כבדה על מה מפריע לך".
דקלה: "גם מזוגות שאני לא רואה כהצלחה אני לומדת, גם אם זה על דרך השלילה. כשאני רואה את טל ורון, למשל, יש שם המון ביטול עצמי והתפקסות על מטרה אחת שממסכת מטרות אחרות. אני יכולה לראות, דרכם, כמה גם אני יכולתי למצוא "אהבה" אם הייתי עושה את אותו דבר, ואני שמחה שלא עשיתי את זה. זה נראה עצוב מהצד. אבל זה גם מתנשא, מה שאני אומרת. אני לא יודעת אם באמת טוב לה או לא. אלה התחושות שקיבלתי".
@contentuneed_3 Love is blind - Francesca ??? #loveisblind #francescafarago #damianpowers #netflix #foryou ♬ Originalton - .
אפילו אגו יש כאן: רצון לדעת אם צדקתי או לא
יוליה: "ברור, מה זאת אומרת. יש לי קבוצה עם חברות שזה כל מה שאנחנו דנות עליו בה. אחת לכמה זמן עולה סקר ואנחנו מצביעות מי ממשיך ומי לא, מי לדעתנו עדיין ביחד. אבל זה לא ממקום של איזה סיפוק זה שצדקתי. הזוגות שאני מהמרת שיהיו ביחד זה פשוט כי אני אוהבת אותם, אני בעדם, בא לי שיצליח להם".
לימור: "גם אני לא בקטע של הימורים, אין לי צורך לנצח את התחושות שלי. אני ממש מקווה בשבילם, מזדהה איתם. הזוגות שהם מושלמים בעיניי וחמודים - אני מקווה להיות צודקת כי יישבר לי הלב אם הם לא ימשיכו, באמת. וגם אם זה נראה נורא לפעמים אני עדיין מקווה שמשהו יקרה ואולי אחרי שהמצלמות ירדו זה יצליח. כי זיהיתי שם משהו אולי, מעבר למה שהראו על המסך".
אוליביה: "אני חושבת שאני פחות מתעניינת באם צדקתי או לא, אבל כן האנשים האלה נשפטים מאוד בחומרה על ידינו ואנחנו מרגישים שאנחנו יודעים הכל וגם יודעים מה טוב להם".
ובמישור הרגשי: זה סוג של תיקון
דקלה: "מה שבעיקר ממכר אותי זו ההצצה לחיים שחייתי. אני באמת רואה משהו משותף עם כל אחת מהדמויות בחתונמי, גם אם זה בסיטואציות שכבר לא רלוונטיות לי, כמו פעמים שבהם מישהו התייחס אלי לא יפה ונתתי לו עוד ועוד צ'אנסים, או פעמים שלא ראיתי שהוא בכלל לא בעניין שלי. אני ממש רואה את עצמי בסיפורים שלהם וזה מה שמושך אותי להמשיך לראות ולעשות איזה תיקון עם המקומות האלה. וזה נכון גם בהקשר שאפילו זוגות שעל פניו נראים מושלמים, גם להם יש בעיות".
יוליה: "אני חושבת שבסוף, גם בחתונמי וגם ב-love is blind, שאלה שתי התוכניות שאני הכי אוהבת בז'אנר הזה, מוציאים לכאורה את האלמנט של המראה מהמשוואה, ויכול להיות שזה נוגע לי באיזה עצב. העובדה שאפשר למצוא אהבה ולהיות בזוגיות ושהמראה לא באמת משנה. יש משהו שהוא גדול יותר מזה".
אבל יש לך אהבה במציאות, את יודעת שזה אפשרי. למה את צריכה את החיזוק הזה מהריאליטי?
"כי זה הופך את זה לתופעה רחבה יותר. זה לא מקרי, זה לא איזה באג במערכת. זה יכול לקרות. לצערי, לפחות במקרה שלי, עוד לא מצאתי לזה מענה כי בסוף מביאים לתוכניות האלה טייפקאסט נורא ספציפי של אנשים. אבל באיזשהו מקום אני רוצה לראות קצת את עצמי שם. יש בזה משהו שגורם לי להאמין באהבה, כמו מין סיפור דיסני כזה".
בסוף זה תמיד חוזר לדיסני, אה? זה כל מה שאנחנו רוצות. את ה-happily ever after. אני גם שמה לב שאפילו בסדרות, אם יש קו עלילה רומנטי והוא נגמר, אני הרבה פעמים מאבדת עניין.
יוליה: "זה לא רק זה, כי תראי כמה רבדים מצאנו פה, מהכי נמוך עד להכי עמוק. אבל כן, אין מה לעשות, גדלנו על דיסני והם כנראה האשמים בזה שאנחנו מחפשות אהבה בכל מקום".