התכונה הכי חשובה לקלינאי פסיכיאטר, פסיכולוג או פסיכותרפיסט היא "אמפתיה". נוטים לבלבל את המונח עם סימפטיהאבל אמפטיה היא מורכבת יותר. אמפתיה פירושה להכנס לראשו של היושב מולך ולהבין איך הוא חושב ומרגיש - לא איך "נכון" לחשוב ולא איך אתה היית מרגיש בסיטואציה זהה.
מאז פרוייד עברנו דורות רבים והיום עולם המטפלים מקבל באהבה צורות חיים אינדיבידואליות של אל-זוגיות ואל-הורות, מבחירה. השטאנץ הסטרייטי הקלאסי (שמזמן חצה את הקווים לחיי הלהט"בים) של בית, זוגיות מונוגמית, או מונוגמית כלפי חוץ,ילדים , משכנתא עם חלום לחצר-הבורגנות במיטבה, אינו מתאים ואינו צריך להתאים לכולם.
מחממים את הלב או חיים בסרט? הזוג המנצח של חתונה ממבט ראשון
התאמה של שונים מול התאמה של דומים - האם הפכים באמת נמשכים?
אם אין אני לי מי יביא לי? את התנוחה הפשוטה הזאת אסור לפספס
עדיין, אנשים עובדים לחפש זוגיות טובה דייה מתחילת שנות העשרים, ומרבית האנשים שיושבים מולי על הספה בקליניקה מתאווים לאהבה אמיתית, רצוי כמו בסרטים ובחלומות. חברות נפש אמיתית, יכולת שיחה והכלה נדירים, נפש תאומה, משיכה והתאמה מינית לפי תפירת חייט, סקס אלוהי שבו הגופות מתמזגים לאחד תוך עירוב יצריים חייתיים ואורגזמה עילאית, ערכים דומים, מנטליות זהה, בית גידול משלים.
ולפעמים חלומות מתגשמים. חלקית, לפחות.
גם אז מבינים שאי אפשר לקבל את הכל - שנדרשים ויתורים, גמישות, פשרה, סידרי עדיפויות.
המציאות אינה סרט דביק. זוגיות דורשת עבודה קשה ואינטנסיבית שלא נגמרת לעולם. דורשת השקייה ודישון מתמידים כי גם אם תשקה צמח עשרים שנה ותפסיק לחודש, הוא יקמול וינבול.
זו עבודה קשה. פרוייקט שדורש השקעה של זמן ואנרגיה, וגם המזל לא נפקד כאן. נדרשת בגרות אישית לצורך הפרוייקט, כי זוגיות היא לכאורה מנוגדת לערך הטבע האנושי. לקחת שני אנשים בעלי אישיות אינדיבידואלית, דעתניים, יצריים ולעשות מהם כביכול "אחד", זה כנגד הטבע. בזוגיות הטרוסקסואלית אנו יודעים שגבר ואישה לא רק שונים גנטלית אלא אף המוח שלהם שונה. בהדמיה מוחית גילינו שבגודל האמיגדלה יש הבדל בין גברים לנשים. המונח "נשים מנוגה וגברים ממאדים" הוא עובדה.
בנוסף, אנשים משתנים לאורך השנים - נישאים בציפייה שהעומד לצידם יעבור עימהם את התחנות בחיים בצמידות, תוך התפתחות מקבילה, אבל אדם שנישא היום לא יודע איך הוא יהיה בעוד עשור והיכן בת זוגו תהיה.
ועדיין, זוגיות למרבית האנשים היא ברירת המחדל. הרע במיטבו מול הבדידות, ולמרבית האנשים זו דרך החיים המתאימה והמיטיבה ביותר עבורם. זו הסיבה שריאליטי הזוגות הופך לתוכניות הטלוויזיה הכי נצפות והכי מדוברות ברשת ובשיחות המשרד - כי כולנו השתתפנו, ועדין משתתפים במשחק הזה.
אנשים צופים בקשיים אותנטיים של מלחמה על ניסיון למצוא זוגיות מיטיבה, חלקם מתנחמים ש"איזה מזל שאני כבר לא במשחק הקשוח והמתיש הזה" - פתאום בן הזוג הדהוי נראה מציאה על רקע המציאות של הויה-דלה-רוזה שעוברים המשתתפים.
הרי הם אנחנו.
המרוץ לזוגיות נושא עימו גם שעון עצר שלא מפסיק לתקתק. גם בעידן הקפאת הביציות, השעון הביולוגי עובד. גם לגברים יש שעון כזה, כי שאתה חוצה את גיל השלושים והתרגלת להיות אדון לעולמך , מלך הטירה שלך, לא צריך ומחויב להתחשב ברצונות ובדעות אחר, אף אחד לא רוצה לפגוש חבר מהתיכון בגיל 33 במקריות אגבית, ולהבין שנותרת מאחור.
הרי ככל שמחכים וככל האדם איכותי יותר, צוואר הבקבוק הופך צר, והאפשרויות פוחתות, וגם תמיד מרחפת באוויר השאלה: מה הסוד? אפילו אנשים שנמצאים בזוגיות יושבים מולי בקליניקה ולפרקים חולמים על זוגיות אחרת, שלא מפסיקים לייחל לה.
ריאליטי הזוגיות משמש כיתת לימוד, פורקן, ומקור להזדהות. הצופה מזהה, משליך, מתחבר מחייו האישיים אל הדמויות. הוא והם יחד בזה - לכן הוא מרשה לעצמו להיות שיפוטי ונחרץ תוך קביעת מסקנות על אנשים שאינו מכי רכשהוא צופה במה שההפקה והבמאי המנוסים בחרו להראות לו.
גם ההבנה שהמלחמה על זוגיות לא נגמרת לעולם מקלה על החיבור למרקע, שנותן אשרור למציאות שכולנו חווים. למרות היותה מדיום שטחי לכאורה, התוכנית מלמדת אותנו על דפוסים שלנו ושל בני זוגנו - מעין בית ספר למערכות יחסים תוך הפנמת תובנות אישיות ללא לקיחת סיכון. לפעמים המראה הזו מטלטלת וגורמת לאדם להפנים את מה שחבריו הקרובים לא מצליחים להעביר לו - למשל, שהוא במערכת יחסים רעילה שאינה בריאה לו, ולפעול לטובת עצמו.
יצר המציצנות שם, כמובן, אבל הכוח של התוכנית הוא בכך שהצופים מעורבים אישית כי לפרקים מרגישים שדמות מסויימת או דפוס מסויים במערכת היחסים המוצגת הוא בבואה שלהם, שלה הם יכולים לייעץ מהכורסא את מה שקשה לייעץ לעצמנו, וכך לטפל בעצמנו דרך תובנות של "האחר".