"הנשים והצעירות נאנסו באגרסיביות, תוך קטיעת איברים מגופן"

*אזהרת טריגר: הכתבה כוללת דיון על תקיפה מינית ותיאור פרטים רגישים של אלימות מגדרית.

בבוקר של ה-7 באוקטובר ישראל חוותה מכה אנושה, כאשר מחבלי חמאס השתלטו על חייהם של אלפי ישראליים. העדויות מהמתקפה החלו בסרטונים מזוויעים שפורסמו ברשת ביום זה, בהם ראינו גם נשים וצעירות נלקחות בכוח כאשר האוחזים בהן הם עשרות גברים אלימים וחמושים, נשים שהופשטו והוצגו לעיניי כל במהלך חטיפתן חצי עירומות, צעירה מגואלת בדם באזורים אינטימיים ומקרי אלימות מינית נוספים.

לאחר כשבוע ימים, בתיעוד קשה שהופץ מחקירה שקיים השב"כ, מספר המחבל כיצד קיבלו פעילי החמאס הנחיות להשחית, לאנוס ולהתעלל בנשים, הן במתקפה והן בשבי. לטענת גורמים בצה"ל, בין דבריו הזוועתיים, המחבל גם אמר כי קיבלו אישור מיוחד לבצע מעשים מיניים איומים שקשה בכלל להעלותם על הכתב.

חתונמי עזה: דווקא העת הזו היא הזדמנות פז ליצירת זוגיות
נערת הפורנו תומכת החמאס שקעה בחובות בגלל דיעותיה האנטישמיות
זה על צ'נדלר בינג: חיילי צה"ל במחווה מדהימה לזכר מת'יו פרי

העדויות על תקיפות הברוטאליות של החמאס ממשיכות להיות מועברות ברשת כל הזמן, כך למשל, רופאים פתולוגיים שחקרו את גופות הנרצחות מאירועי ה-7 באוקטובר, העידו כי גופות הנשים והצעירות נאנסו באגרסיביות, תוך קטיעת איברים מגופן. מעדויות אלה ניתן להסיק שמקרי האונס שהתרחשו נעשו ברמה שיטתית ממש כמו אסטרטגית לחימה צבאית של חמאס כנגד העם היהודי, וההסברה הישראלית חייבת להשתמש בכך בדיונים הבינלאומיים.

רצח עם או ג'נוסייד הוא השמדה ברוטאלית מכוונת כלפי קבוצה מסויימת על ידי שלטון או הנהגה של טריטוריה מוגדרת, זאת על בסיס לאום, מוצא או דת. מרכיבים של רצח עם, מלבד רצח המוני, הם שעבוד, עינויים, כליאה, גירוש והחל מ-1998, גם אונס וצורות אחרות של אלימות מינית.

אונס בזמן מלחמה, להבדיל מאונס "בזמני שגרה" לרוב יכיל את מימד ההשתייכות האתנית, הדתית או לאומית, ויעשה בצורה שיטתית ומאסיבית (על ידי המון). בין המטרות של אונס בזמן מלחמה הוא לא רק לתקוף את זהותה הלאומית של האישה, אלא להשחית את עתיד העם ולייצר כיבוש מנטאלי. ישנם מקרים בהם, מלבד הכיבוש המנטאלי, ישנה מטרה לעבר את הנאנסת במטרה שילדיה יהיו מהמוצא הכובש.

אינני מתיימרת בודאי להחליט על ההשפעות וההבדלים בין אונס בזמן מלחמה לאונס בזמני שגרה, אולם חשוב לציין כי אונס בכללותו יכול לייצר אצל הנפגעת תחושת אשמה אישית כבדה (שאינה מוצדקת כמובן). ואילו באונס בזמן מלחמה, שיטתי ככל שיהיה, יש נפגעות רבות שחולקות את הטראומה והתחושות הפנימיות.

במשך ההיסטוריה, ברוטאליות מינית הייתה מרכיב כמעט אינטגרלי של כל מלחמה או מתקפה, עוד בימי הקיסר היפני. הדבר היה נחשב לפשע פלילי-יחידני ולא לפשע צבאי-מדיני שיש לתת עליו את הדעת. אולם, לאחר שהוקם בשנת 94' בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR) עקב רצח העם שנעשה ברואנדה על ידי בני ההוטו כנגד בני הטוטסי ועם הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ב-1998, הכריזו אומות העולם שמעשי אונס ושיטות נוספות של אלימות מינית עומדות בגדר של פשע מלחמה.

רצח העם שהתרחש ברואנדה נעשה על ידי ממשלת ההוטו שטבחה, אנסה והשחיתה את בני הטוטסי. רבים דיווחו כי נעשתה אלימות מינית קשה באופן שיטתי כלפי נשות הטוטסי. אונס שיטתי, היריון כפוי, השחתת האיברים הנשיים, פגישה ביכולת הילודה - כולם הפכו להיות למרכיב העיקרי של רצח עם הטוטסי. מתוך הקביעה של בית המשפט הפלילי הבינ"ל לרואנדה, כי מקרי האונס היו אסטרטגיה צבאית שעיקרה היה להרוס קבוצה אתנית שלמה ולייצר כיבוש מנטאלי.

לצערנו, אלימות מינית ברוטאלית בזמן מלחמה הייתה מוזכרת עוד מימי יוון העתיקה ועד המאה ה-19, כאשר המנהג היה לאנוס נשים באוכלוסייה הנכבשת כחלק מהלוחמה והכיבוש. כך במרוצת השנים מעמד האישה בזמני מלחמה הלך והתדרדר. גם במאה -20 העולם ראה זוועות, חיילים גרמנים אנסו נשים ונערות יהודיות במהלך הפלישה לפולין, במלחמות יוגוסליה שהתרחשו החל מ-1993 חיילים סרבים אנסו נשים מוסלמיות, או במלחמת טורקיה-ארמניה או יותר נכון "רצח העם הארמני" במהלכו נאנסו באופן אכזרי אלפי נשים ארמניות.

על פי עדויות נוראות של ניצולות וניצולים, וגם על פי חומרים שעולים מחקירות השב"כ. במתקפת הטרור שישראל חוותה באוקטובר האחרון, אנו מבינים שמחבלי החמאס אנסו בשיטתיות נשים, השחיתו את איבריהן הנשיים, הטילו מומים על גופן תוך כדי האקט ואף המשיכו להטיל אימה על מנת לקבור את רוחן.

בנוסף שמענו מחקירתם של בני העוולה במשרדי השב"כ, שההוראות המבצעיות שקיבלו לפני מתקפת הטרור, היא בעיקר להרוג את הגברים אך "לקחת, לחטוף ולהשחית את האישה היהודיה ואת ילדיה". מכך אנו מבינים כי הנשים היו בין המטרות המרכזיות של מתקפה זו, וזאת בשל הרצון לייצר טרור מנטאלי ופיזי, להוציא את תסכול תחושת הנחיתות אל מול העליונות כביכול, והמערביות של האישה היהודיה, ולהשמיד את עתידו של העם בישראל.

לצערי, אין זו הפעם הראשונה שאנו רואים אלימות מינית בסכסוך הערבי ישראלי - במהלך מאורעות תרפ"א ותרפ"ט נשים יהודיות נאנסו על ידי ערבים, ברצח נוסעי האוטובוס של "אגד" בשנת 1954 המחבלים אנסו את הנשים טרם רציחתן ולפני פחות מחמש שנים נאנסה ונרצחה בירושלים מתנדבת שירות לאומי בפיגוע טרור על ידי מחבל פלסטיני.

בעוד שהחמאס עושה שימוש מדהים בקהילה הבינלאומית כדי להבליט את המושגים "כיבוש", "ג'ונוסייד", "דיכוי" , ובכך מצליח באופן מרתיח לרתום אליו את הקהילה הקווירית שמתממשקת לדעתה באופן כמעט טבעי לקהילה הפרו פלסטינית קיצונית. ההסברה הישראלית חייבת לרתום את הארגונים הבינלאומיים הלא-ממשלתיים לעניין - העולם חייב להפסיק עם צביעותו בכל הקשור לזכויות נשים בישראל, כי לא סתם נאמר המשפט המפורסם על ידי הילארי קלינטון ב-95' "Women's rights are human rights".

הקהילה הבינלאומית, בדגש על ארגונים בינלאומיים שאינם ממשלתיים (NGO's) מתעסקים רבות בזכויות האדם, עשייה הומניטרית וחיזוק של קבוצות מוחלשות. ברצח העם ברואנדה שהתרחש ב-94' ראינו כי הארגונים הבינלאומיים הצליחו ליצור לחץ בינלאומי מאסיבי על מדינות העולם לקבוע כי אונס בזמן מלחמה הוא חלק מרצח עם, הוא פשע נגד האנושות שיש להעמיד בעטיו לדין באופן קולקטיבי. בימים אלה, בחברת sPReader שהוא עם רוב נשי, מוקם חמ"ל הסברתי לעולם על האונס הברוטאלי שחוו הנשים, הצעירות והנערות בישראל בעת מתקפת הטרור הנוראית של ה-7 באוקטובר.

הכותבת הינה ניצן פוקס שובלי, מנכ"ל-מייסדת חברת הסטארטאפ הישראלית sPReader פלטפורמת AI יחסי ציבור דיגיטלי; לשעבר דוברת האגודה למען הלהט"ב בישראל; בעלת M.A ליחב"ל ודיפלומטיה ציבורית מאוני' תל אביב.