מאות אלפי ישראלים גויסו למילואים בצו 8 עם פתיחת המערכה: אבות ואמהות לילדים, צעירים שחזרו במיוחד מהטיול הגדול בדרום אמריקה וגם כאלו שהתרחקו שנות אור מהשגרה הצבאית. כמוהם, גם פז ועמר, צמד מקעקעות מתל אביב, שמאז ה-7/10 עשו את ההפך המוחלט משגרת חייהן והתנדבו לשירות מילואים בתותחנים.
"הייתי בבית בתל אביב, תכננתי לקום לשיעור פילאטיס", עמר מספרת, "אחרי שעה המפקד התקשר ואמרו שכנראה נוקפץ - ומאז אנחנו פה". כמו רבים מהישראלים היא עצרה את החיים מאז השבת השחורה: "הייתי אמורה לפתוח סטודיו גדול יותר לקעקועים בבוקר שאחרי המלחמה אבל הכול עצר. אנחנו כבר חודש פה, בחיים שונים לגמרי".
איזה פחד: למה צריך להיזהר לפני שמנשקים גברים עם שפם
איפה כל הדושים? מסתבר שעלמה במצוקה יותר זורמת מאישה חזקה
חתונמי עזה: דווקא העת הזו היא הזדמנות פז ליצירת זוגיות
גם חברתה הטובה פז, אותה הכירה במסלול בתותחנים בנובמבר 15, הבינה כבר באותו בוקר שהיא עומדת לקפוץ ותצטרך להיפרד לזמן לא ידוע מהשגרה: "האזעקות הראשונות תפסו אותי אצל בן הזוג שלי, לא שמענו את האזעקה הראשונה. פתחתי את החדשות והבנתי שהגיע תורי. חיכיתי לטלפון מהמפקד וזה היה רק עניין של זמן".
כבר חודש שלם ששתי הלוחמות האלו במילואים עושות את הדבר הרחוק ביותר מהבית: "החיים שלנו כבר לא 'צה"ל' יותר מ-6 שנים, זה קשה ומוזר בהתחלה אבל מהר מאוד מתרגלים. איבדנו הרבה אנשים, איבדתי חברה מאוד טובה - מבינים את גודל האחריות במה שאנחנו עושות",
חברתה מוסיפה: "אני נמצאת בצוות שהוא רק עם בנים. אני בת יחידה, לא משהו חדש - אבל צריך לחזור להיות פחות אישה ממה שהיית ולחוות את כל הסיטואציה עוד פעם. אבל הצוות מסביבי תומך ועוזר לגמרי".
למרות הפערים, הקשיים והמורכבויות, יש בין השתיים תמימות דעים על מה הן עושות כאן. הן איבדו חברים קרובים וטובים באותה שבת ארורה והאירועים שהתרחשו בה ילוו אותן, כמו את כולנו, לעוד זמן ארוך.
ברגע שתחזור הביתה אחרי המלחמה, לעמר יש הבטחה - לקעקע את המשפחה והחברים של אחת מחברותיה שנרצחה במסיבה ברעים.
"אנחנו העם הכי מאוחד בעולם", הן מסכמות, "וזו הסיבה שכולם שונאים אותנו - כי זה משהו מיוחד. אין עם שמרגיש את החוסן הנפשי שאנחנו מרגישים מגיל קטן - שיש לנו אחת את השנייה. רק ביחד ננצח. גאה להיות יהודיה גאה להיות ישראלית, לגמרי. אני חושבת שכל המדינה בדעה הזו".