המפונים משדרות התחתנו במלחמה ובילו ליל כלולות בלתי צפוי

הזוג שהכיר במהלך התנדבות במד"א לפני 10 חודשים, התאהב והתארס לפני ארבעה חודשים. רעות ומור מדינה שהתגורר יחד בשדרות, נקלע לחדירת מחבלים שהייתה בשבת הארורה ב-7.10. רעות התעוררה בביתה בשבת בבוקר ב6:30 לקולות האזעקות, "היה מטח של 20 דקות ברצף. הבנתי שקורה משהו חריג אבל עדיין לא ידעתי במה מדובר. פתחתי חלון, הסתכלתי החוצה ויצאתי למרפסת לחפש שכנים שאולי יודעים מה קורה" מספרת רעות על רגעי חוסר הוודאות.

במקביל, מור בן זוגה היה בישיבה ליד הבית, לאחר ששמע את האזעקות רץ חזרה הביתה. בדרכו עבר ליד תחנת המשטרה שנמצאת בקרבת מקום ושמע קולות של ירי קל, אז הבין שמשהו לא שגרתי מתרחש ושחייבים להסתתר. מדובר בתחנת משטרה שבה התנהל אותו הקרב המתוקשר.

הסיפור האמיתי על הצעירה שקעקעה את השם של החבר שלה על המצח נחשף
מסיפורה של שפחה לסיפורה של לוחמת, היום שבו צה"ל ניצחה
בקרוב: בין חדשות רעות לחדשות גרועות, הנה משהו לצפות לו

מור הגיע הביתה בלחץ, נכנס לממ"ד ביחד רעות ולאחר מכן עברו לביתו של חבר שגר בסמוך שהיה עם נשק. בעודם מתחבאים בממ"ד, שמעו את אחד השכנים צועק שיש חוליות המחבלים שפרצו לעיר והם יורים לכל עבר. הם התחבאו במשך יממה בפחד גדול, עד שבראשון אחר הצהריים התפנו עצמאית מביתם, כל אחד למשפחתו הגרעינית.

המלחמה שינתה את חייהם מהקצה לקצה, אין להם שגרה. לימודיה של רעות 'ניהול מערכות בריאות' נדחו, ובמקביל השניים החלו לחפש פתרון מגורים חלופי. למעשה, מאותה שבת אין להם מקום לינה קבוע. הם עוברים ממקום למקום, מחברים למשפחה ואפילו מתפצלים בלינה, כל אחד הולך למקום אחר.

הזוג, שהיה אמור להתחתן באופקים, החליט שלא לדחות את החתונה למרות המצב, "היה לנו חשוב דווקא בזמן כזה להקים בית בישראל ולא לתת לזה לנצח אותנו" מספרים רעות ומור. שבוע לפני תאריך החתונה, החל הזוג בחיפושים אחר מקום חלופי בו יוכלו לקיים את החתונה במקום בטוח. הם נעזרו בחברים ומשפחה, ובמהלך החיפושים דיור מוגן מגדלי הים התיכון בת-ים שמעו את סיפורם רצו לעזור בכל דרך אפשרית, והציעו להם לקיים את הליל כלולות בדירה פנויה אצלם.

אחרי חגיגת החתונה המרגשת שהתקיימה באולפנה באבן שמואל, הזוג הצעיר נסע למגדלי הים התיכון בת ים, שם התקבלו בקבלת פנים חמה, ארגנו עבורם חדר לליל כלולות שחיכה להם מקושט בבלונים, פרחים ויין, "למרות שהגענו בשעה מאוחרת מאוד, חיכו לנו בכניסה, דאגו לנו עד הפרטים הכי קטנים בחדר, זה לא מובן מאליו". מור ורעות שהיו צריכים להגיע רק לליל כלולות, האריכו את השהייה שלהם, ונשאר למשך שבוע שלם. במהלכו הדיור מוגן דאג עבורם לכל דבר שהיו צריכים, והיה כבית פתוח ללא הגבלת זמן.

הזוג עבר שבועות לא פשוטים החל מאותו בוקר ביום שבת השחורה, מפינוי מביתם ללא מקום פתרון חלופי ועד חתונה על הפרק שצריך לארגן מחדש. יחד עם זאת מור ורעות מלאי אופטימיות ותקווה לימים שקטים וטובים יותר, ומחכים להתחיל את חייהם המשותפים.