בתחילת השבוע, פרסם משרד הרווחה והביטחון החברתי נתונים מפתיעים, לפיהם מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל נרשמה ירידה במספר התלונות על אלימות במשפחה. על פניו, בשורות טובות. בזמן שהמדינה במלחמת קיום, התותחים רועמים והאלימות שוככת. אלא שבאותה נשימה, כפי שהתריעו לפניהם ארגוני סיוע למען נשים, מדובר באשליה בלבד.
על פי ההערכות ארגוני הסיוע לנשים, אנו צפויים לראות עלייה משמעותית מאוד בנתוני אלימות במשפחה לאחר המלחמה, ואם לדייק - אולי יש ירידה בדיווחים - אך אין ירידה באירועים. למעשה, קרוב לוודאי, שישנה עלייה ניכרת, שבארגוני הנשים השונים נערכים אליה. מוקדי הסיוע מתוגברים, שעות הפעילות הורחבו, ובנוסף לטיפול השוטף, ישנה ההיערכות ליום שאחרי.
"אם היו מקשיבים לתצפיתניות כנראה שלא היינו כאן עכשיו"
בשיטה הזאת אישה היא קופת חזיר, וזו המטאפורה הפחות בעייתית
ציצי זה אושר: טריק מטורלל לשיפור מצב הרוח תוך דקות
"המלחמה מביאה איתה, נוסף על כל האסונות והטרגדיות שהגוף מתקשה להכיל, גם הרבה חשש בכל הקשור לאלימות כלפי נשים ובכלל בנושא מעמד האישה", פותחת אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית "יש לי חששות וחרדות ששוב השיח הצבאי ישתלט וידחק את כל הסוגיות של נשים וביטחונן מבית ובכלל נמצא את עצמנו מתעלמים מרובד הנפשי ומה שקורה בתוך הבית".
"זו לא המלחמה הראשונה בעולם", מוסיפה תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת רוח נשית הפועלת לקידום עצמאותן הכלכלית של נשים נפגעות אלימות "מלחמות קודמות מלמדות אותנו איזו השפעה עמוקה יש להן על הנלחמים בה וגם על העורף. האלימות של המלחמה מחלחלת בסופו של דבר לכולנו. אי אפשר שלא. מלחמה, גם כשהיא הכרחית, היא נוראית".
"לא רק במלחמות", מוסיפה ורדית דנציגר מנכ"לית ל.א לאלימות המפעילה מקלטים ולילדיהן ומספקת סיוע משפטי וייעוץ משפטי "ראינו את זה באסונות טבע וכמובן בקורונה. הייתה עלייה של עשרות אחוזים במקרי אלימות, כי גם שם ישבנו בבית, תחושת הביטחון האישי התערערה, רמת הלחץ והחרדות עלו ואיתן החיכוכים מבית".
אז למה ירדו התלונות על אלימות?
"לצערי לא חסרות סיבות", ממשיכה דנציגר. "יש תחושה של חוסר זמינות של השירותים האזרחיים ופחות נגישות לשירותי האכיפה. בנוסף ישנה סלחנות של נשים בתקופה הזאת ותחושת אשמה והקטנה של הבעיה בבית לעומת הבעיה הלאומית שכולנו חווים".
תסבירי סלחנות
כשעם בישראל בסכנה, הלאומי גובר על האישי", מסבירה סוליציאנו "מה-7 באוקטובר נכנסנו למצב הישרדות לאומית, ונשים, כרגיל, שמות את הצרכים שלהן בסוף כי יש מלחמה וצריך לדאוג לילדים ולדאוג ללוחמים ולדאוג לכולם לפניהן. בנוסף ישנה תחושת האשמה הזו שכולנו מכירות - התחושה הזו שאין לנו זכות להתלונן כשאנחנו נחשפות לזוועות שעברו אחרות באזור העוטף. אז נשים סובלות ומכילות, ומעגל הנפגעות גדל. תוסיפי לכך נשים שנפגעו בעבר - תחשבי כמה האירועים הנוראיים האלה מהווים עבורן טריגר. סיפורי האונס, התקיפות. יש לנו נפגעות שהמצב דרדר אותן נפשית עד כדי חוסר תפקוד ואפילו אשפוזים".
שוורץ מהנהנת ומוסיפה: "כל השיח המלחמתי הוא מאוד טריגרי. פריצה, חדירה, לרמוס, לשתק. אלפי נשים חוות רגרסיות לאלימות שהן חוו מאז ה-7 באוקטובר והמעגל רק מתרחב".
מה אפשר לעשות?
"הפעולה המיידית היא עיבוי כל מוקדי הסיוע. כולנו עושות את זה, כבר מהיום הראשון", מחדדת דניצגר. "המתנדבות עברו ריענונים, וחיזוקים וקיבלו תגבורות כדי שכל אחת תדע שיש למי ולאן לפנות".
זה המקום לציין כי במתחם תוכן ייעודי באתר סופר-פארם, שעוסק במאבק באלימות במשפחה, ניתן למצוא את מוקדי הסיוע שאפשר לפנות אליהם לייעוץ ולעזרה. לצד מוקדי הסיוע, ניתן למצוא גם מידע על הזכויות להן כולנו זכאיות וכן מידע ומדריכים איך לזהות אלימות במשפחה וכיצד נכון ואחראי להגיש ולהציע עזרה.
מלחמה על מעמד האישה
גם בעקבות עשרות סיפורי הגבורה של נשים לוחמות אשר הצילו חיים והובילו כוחות לוחמים. מעמד האישה לא קיבל בוסט חיובי דווקא? תראי את רחל מאופקים ואת ענבל ליברמן מכפר עזה ועוד המון סיפורי גבורה של נשים - אנשים התחילו להעריך נשים לוחמות
"נכון, והן מצוינות ללחימה, והן נהדרות לניהול חמ"לים אבל איפה לא תראי אף לא אחת? בקבלת ההחלטות", אומרת שוורץ. "כל ערב עולים שלושה גברים למסיבת עיתונאים ואחריהם גבר נוסף במדים. בקבינט אין נשים, בקבלת ההחלטות לא רק שאין נשים, גם אין ראייה של הנשים. תראי כמה קל לגבר להשבית לימודים, הרי ברוב המקרים לא הוא יישאר בבית".
שוורץ: "נשים מתפעלות כל כך הרבה זירות במקביל, מלבד הזירה הביתית, פועלות ללא לאות גם בחמ"לים שונים בכל רחבי הארץ, מובילים פעולות התנדבות אינסופיות, מכינות אוכל, מלקטות מוצרים לצרכי העוטף ולחיילים. אין מה לומר, הנשים בעורף מורגשות במלוא תפארתן".
"ברמה הלאומית יש לא מעט נשים מובילות, שהן סיפור השראה של ממש, כאלה שהובילו ומובילות מהלכים יוצאי דופן, אך בזירת הממשלה, היא גברית כמעט לחלוטין" דנציגר מוסיפה "שימו לב- בין שלל פעולות הממשלה השונות, לא נחשפנו לאף נבחרת ציבור משמעותית שמובילה את השיח במוקדי הכוח השונים, החל מהתקשורת, אקדמיה, משפט, ממשלה. בממשלה הנוכחית, אין מנכ"לית אחת. מצב זה מחזק מורכבות של אי שוויון בחברה והרי ידוע שבבסיס מערכות היחסים האלימות עומד בסיס משותף והוא האי-שוויון. אי השוויון הוא זה שמאפשר את האלימות בבתים".
"יושבים בסלון ורואים את הגברים מקבלים את ההחלטות" מוסיפה שוורץ "וזה מחלחל שנשים לא נספרות. זה מחלחל לנשים, זה מחלחל לילדים וזה מחלחל גם לגברים, ומוכח מחקרית שבמדינות בהן מעמד האישה נמוך - האלימות גוברת".
אז מה עושים?
"אין מהלך קסם", פוסקת דנציגר. "התשובה היא קודם כל בחינוך וזאת אחריות של המדינה".
"חייבים לקחת על זה אחריות", מתעקשת סוליציאנו. "לא יכול להיות שהשיח אודות זכויות נשים הוא עדיין רק מנת חלקן של ארגוני הנשים. זה צריך להיות שיח של כולם ובכל מקום. מדובר בחצי מהאוכלוסיה שבלעדיה החצי השני לא יכול היה להתקיים. בצבא הישראלי יש נשים והצבא חייב גם עורף חזק ומנוהל. זה לא יכול בלי השני". "אנו נלחמות על תשומת לב כל הזמן" דנציגר מדגישה "למרות שזה שיח שצריך להיות מדובר בכל מקום, על ידי כולם- זה האינטרס הקולקטיבי".
שוורץ מחזקת: "אנחנו יודעות היטב, מניסיון העבר, וגם ממחקרים מכל העולם, שדווקא בתקופה זו יש לשים זרקור על הקשיים המיוחדים שעומדים בפני נשים. לשם כך, אנו מובילות יוזמות הרלוונטיות לשיוויון מגדרי בכלל, ולנפגעות אלימות בפרט, במהלך המלחמה. אנחנו פועלות בארץ מול קובעי מדיניות, משרדי ממשלה וכנסת, על מנת להבטיח ייצוג נשי בכל צומת קבלת החלטות, שכן אנחנו מבינות שההשלכות הרגשיות והכלכליות של המלחמה יהדהדו עוד זמן רב אחרי שוך הקרבות. לא נוכל להזניח את העורף, לא נוכל להזניח את הטיפול בקבוצות המוחלשות באוכלוסייה. אנו גם מובילות פעילות אינטנסיבית מול האו"ם וארגונים בינלאומיים על מנת להיאבק בהתעלמות ואף הכחשה מכפירה של אירועי האלימות המחרידים שבוצעו ע"י החמאס במלחמה, נגד נשים".
השתיקה של ארגוני הנשים בעולם על רקע אירועי ה-7 באוקטובר, שכללו אלימות מינית כלפי נשים מעסיקים את המנכ"ליות ומחרידים אותן.
"אי אפשר להבין ולהפנים את שתיקת ארגוני הנשים בעולם שלוקחים צד נגד הנפגעות בצד הישראלי, כמו למשל ה-UN WOMEN, שפרסם לא מעט דוחות על מצב הנשים בעזה מאז החלה המלחמה, אך אף לא מילה אחת נכתבה על האונס האכזרי והברוטלי של נשות ישראל על ידי מחבלי חמאס." סולצייאנו אומרת "השתיקה הרועמת היא כמו סטירת לחי למאבק הצודק באלימות נגד נשים. זו בגידה, לא רק בנשים ישראליות, אלא בנשים בכל העולם שלמדו שפוליטיקה קודמת למעמד האישה".
אלימות היא אינה דבר נורמלי, אם את או אתה סובלים באלימות בבית, פנו עוד היום למוקד סיוע. ה
מידע על נורות האזהרה שעשויים להעיד על אלימות בזוגיות או במשפחה, ומידע נוסף באתר של סופר-פארם.