בעשור האחרון גיליתי שהכל הופך נוח יותר כשמורידים ציפיות - החיים הרבה יותר מסובכים כשיש לך ציפיות, נגיד, שאנשים יהיו סבירים אחד לשני, שהחלטות פוליטיות יהיו ענייניות, שקורבנות טבח יפוצו במספיק כסף שיספיק להם כדי שיוכלו לא לתפקד מעכשיו והלאה כל ימי חייהם, או לחילופין, שאנשים לא ישדרו את הלידה שלהם בשידור חי באיסטגרם. לא כי זה מפריע לי. אני יכולה לא לצפות בזה, ואכן לא צפיתי, אני סתם תוהה מה עומד מאחורי זה שכולם מתחרפנים מהאירוע, כאילו לא מדובר במשהו שקורה כבר עשור בכל רשת חברתית ובכל ערוץ טלויזיה.
ברור שזה יושב על צורך בתשומת לב ופרסום, וברור שזה קצת מוזר, כי לידה זה דבר סופר אינטימי. אבל אלה המניעים של 90 אחוז מהדברים שקורים בבועת השיתוף הסלבית. ברור זה לא עניין יתר בלידות, או ילודה, וגם לא אישיות של עיתונאי תיעודי שאינו יודע שובע. אליקו אינו איתי אנגל של חדרי הלידה, והמניע הוא גם לא מחויבות להפצת האמת. אבל סו וואט?
המשוואה המתמטית הזו תגיד לך מתי להפסיק עם הדייטים ולהתחייב
קראתי את הדו"ח על פשעי המין של החמאס - אלה 35 עמודים של זוועת אלוהים
קרקרנית, עירום, וגועל נפש: ישיבת התקציב בבית האח יצאה משליטה
הרי הכל כל כך מטורלל והזוי, שכבר כמעט כלום לא אמור להפליא אותנו, בטח שלא זה. אחרי הכל אנחנו חיים בתוך יקום מקביל שעובד לפי חוקים של משחקי הרעב - אנחנו מוצאים את עצמנו כל יום נעמדים באמצע החיים למשמע ירי התותח המטאפורי שאומר לנו שעוד מישהו נפח את נשמתו בתוך המשחק המחריד הזה. המציאות שלנו היא כזו שכל יום מאז ה-7 מלא בחדשות איומות ונוראות, ואנחנו, כעם, נאלצים להתלבט בין אופציה רעה, לאופציה גרועה, לאופציה גרועה הרבה יותר. סליחה, יש עוד אחת - והיא ממש נוראית.
אשכרה אתמול מצאתי את עצמי מנהלת שיחה היפותטית על חטופה היפותטית שאולי תחזור בהריון ויהיה מאוחר מדי בשביל הפלה ותהיתי מה היא תעשה בכזה מצב, מה היא תרגיש לילד, מה יהיה גורלו של ילד כזה ולמה, בעצם, כי הרי הוא לא אשם, ובכל זאצ יחיה את חייו כשהוא ידוע בתור פרי הביאושים ההיפותאטי של ישראל ועזה - בנם של האגו הבלתי מפותח והאיד הבלתי מנוחם.
סליחה על זה, אבל אלה השיחות שאני מנהלת כבר חודשים, ובטח גם אתם, אז לא הבנתי למה כולם כל כך נרגשים היו מן העובדה שאליקו ולירז החליטו לשדר את הלידה של בנם הבכור באינסטגרם. מה השוק הגדול? מה, זה נראה לכם פחות מדי פרטיות? ואנשים שהצטלמו לתוכנית בייבי בום, מה עם הפרטיות שלהם? נכון שזה יותר ערוך ועם מוזיקת רקע, אבל זהו בערך. מה עם אלה שבאים לאח הגדול, לחתונמי? לפחות אליקו ולירז שלטו במה שהם מצלמים, שזה יותר ממה שאפשר להגיד על כמעט כל מה שמשודר בימים כתיקונם בטלויזיה.
אז לידה בשידור חי, מי ישמע. זה אפילו לא הכי מוזר שקרה השבוע, אחרי מאי גולן ומירב בן ארי עם ריב ברמת אינטליגנציה של גן לחינוך מיוחד. להזכירכם השבוע גם נפתחו מהדורות עקב שיחת וטסאפ של אימהות, ואף נאספו תרומות עבור אם שלא יכול להרשות לעצמה מתנה מספיק טובה כדי שבתה תוזמן לימי הולדת, ובסוף הסתבר שזה מפוברק אני אפילו לא זוכרת לצורך מה, וזה גם לא משנה.
הפואנטה היא שאני לא מבינה איך יש למישהו אנרגיה להתפלא עדיין על הצורך של אנשים בתשומת לב, או על חוסר הבושה שלהם, או על רון נשר, לצורך העניין, שהכי זורק אבנים מתוך בית של זכוכית. אח שלי, טול קורה, ואת איחולי המוות שמור לתוכנית לניהול הכעסים שיום אחד אם ירצה השם אולי תלך אליה, ויבוא לציון גואל.
אז אליקו ולירז, זוג מוזר שאיכשהו יושב בול על הצייט-גייסט הלא קוהרנטי של ישראל 2024 - מוזר, מוגזם, אבל איכשהו בכל זאת שורד כנגד כל הסיכויים - שיהיה לכם מזל טוב, מאחלת לכם רק ישועות, ובלידה הבאה - גם מלא חסויות. כי זה הדבר היחיד שלא מובן לי - מילא לידה בשידור חי, רק למה בחינם למה?