קשה להזדעזע מהנאמר בכנסת הישראלית, אליה התרגלנו כגרסת הבלק מירור של "האח הגדול" שבה הדיירים מנהלים את תקציב המדינה. ובכל זאת, התנגחות אחת משכה אמש את תשומת הלב הציבורית באופן מיוחד.
"גברת מטרללת, שקרנית ומלאת בורות", הטיחה הגב' נימוסין והליכות השרה מאי גולן בח"כ מירב בן ארי בדיון המליאה אמש בכנסת. "נחזיר אותה לחתום אבטלה", צלפה מתחת לחגורה. משם המשיכה להטיח בבן ארי עלבונות אישיים ונמוכים, שאסכם לכן במילים את-מגעילה-ואין-לך-חברים. גם הכינוי "תרנגולת קרקרנית" היה מוכרח לתת קאמבק, כי אם יש משהו שגולן יודעת - זה להטריף את בן ארי, והיא נהנית מזה כמו שרק מי שהציקה אי פעם לאחים הקטנים שלה יודעת.
שחם תבע גבר על שליחת דיק-פיק בגריינדר, וזכה: ככה עושים את זה
בלי מגע ובלי ידיים: 11 סוגי האורגזמה השונים ואיך להגיע אליהם
"הפתעת אותי שזה הגיע לכאן": הטרנד החדש של מתגרשות טריות
בן ארי, שניסתה, באמת ניסתה בכל כוחותיה לצאת האדם הגדול בסיפור, לבסוף הפשילה שרוולים: "אני אחתום 10 פעמים בלשכת העבודה, כחד-הורית עם משכנתא ושכירות, ולא אשים תמונה שלי חצי עירומה על דיסק, גם אם הייתי צעירה וטיפשה". בזאת התייחסה לאירוע מסעיר שהתרחש מוקדם יותר השבוע, ובו התגלה תצלוןם של מאי גולן בעירום רך, בתנוחה סאדיסטית משהו, על עטיפת אלבום בשם "מלכת העבדים". ספק אם יוצריו אי פעם חזו לו כזה הד ציבורי.
אכן, תעוזה רבה הייתה לה למאי גולן לפתוח חזית עם מישהי בשבוע של גילוי התמונה. למעשה, נדמה כאילו במכוון לחצה גולן על כל הנקודות הרגישות של בן ארי, כמו ביקשה לחלץ ממנה את ההנחתה. אם אכן הייתה זו מלכודת, קשה לשפוט את בן ארי על שנפלה אליה. גולן העמידה אותה בסיטואציה שבה דעתה של כל בת אדם מן המניין הייתה נטרפת, ואם כך ודאי דעתה של פוליטיקאית. מאי גולן היא מן המועקות הכבדות שידעה הכנסת, ומי שקראה את התייחסויותיי הקודמות אליה, לא יכולה לחשוד בי שאני מסמפטת אותה או את דעותיה.
ועדיין, חשוב לומר בבירור: כל התייחסות להופעה של גולן על אותו שער אלבום כיותר מקוריוז (מבדר מאוד אמנם) - תהיה נגועה בצדקנות, סקסיזם וגם קצת מיזוגניה, שהרי אי אפשר לדמיין פוליטיקאי גבר כלשהו נשפט בכזו חומרה על תמונה חשופה או התבטאות כלשהי בעלת אופי מיני שנעשתה בהסכמה. גולן עצמה כנראה לא נפגעה מדי מהאמירה, אולי אפילו נשכרה ממנה. אבל היא לא צריכה לעניין אותנו במיוחד.
מי שצריכות לעניין אותנו הן אותן אמהות חד-הוריות ונשים קשות-יום בכלל, שלעיתים אכן פונות במצוקתן לעבודות שאינן עולות בקנה אחד עם ערכיה הקפדניים של בן-ארי, אולי אף לא הערכים שלהן עצמן. לפעמים אלו עבודות שכוללות מידה כזו או אחרת של עירום, אולי אף מתן שירותי מין.
לא ממקומנו כחברה לשפוט אותן על המאמצים שהן עושות להתפרנס ולפרנס את ילדיהן, כל עוד אינן פוגעות בסביבתן. תיתכן בעבודתן מידה רבה של פגיעה עצמית, וכאן נכנסת מקומה של הדאגה. כך עלינו לנהוג, ככלל, בנשים המתפרנסות ממיניותן: בדאגה, אך לא בשיפוטיות. לפעמים נראה הגבול דק, אך יש מקרים, כמו זה, בהם הוא שקוף ובולט לעין.
הרבה דברים אפשר לומר לגנותה של מאי גולן: שהיא גזענית, שהיא חוטאת בכל מהותה למשרד אותו היא מייצגת ("קידום נשים", להזכירכן), יש לה פה ג'ורה והיא לא בדיוק תורמת לנו משהו חיובי כנגד כל אלה. אפשר גם לגנות אותה על סירובה להתגייס תחת תואנה לחזרה בתשובה, כשבבירור לא נמצאה בתהליך כזה באותה תקופה.
להצטלם בעירום חלקי, אי אז בשנות נעוריה המפוקפקות, בין אם הגוף המוצג אכן שלה או הודבק בפוטושופ כפי שטענה - רחוק מלהיות אחד מכשליה המוסריים. גם נשים אחרות שמציגות לראווה את גופן בצורה דומה, אינן אויבות המדינה. לזכותן יאמר כי רובן, לפחות, לא יידרדרו לעבודה בבית הזונות הנורא מכל, הלא הוא כנסת ישראל.