ערה, אבל אילמת: כך חרדה שהוזנחה בגיל צעיר פוגעת בזוגיות

נתחיל מהשורה התחתונה, ספויילר אם תרצי - זה בהחלט יכול לעבוד. אבל זה דורש עבודה....

החיים של המתמודדות (והמתמודדים) עם חרדה חברתית הם חיים של הרבה הימנעויות. בגיל הילדות והנעורים היתה הימנעות מיצירת קשר עם חברותיהן וחבריהן לכתה, החל מלא לצאת עם כולם להפסקה, המשך בלא להצביע בכיתה גם כשיודעות את התשובה, וכלה בצמצום מוחלט של החיים החברתיים, גם בשעות אחה"צ.

ללא התערבות, האירוע יימשך אל תוך הבגרות - תהיה הימנעות מהיכרות עם א.נשים חדשים, ויתור על מפגשים חברתיים שהוזמנו אליהם, ובאופן כללי ההעדפה תהיה תמיד להימנע ככל האפשר מכל סוג של אינטראקציה חברתית, נתפסת כמאיימת ומאתגרת מדי. ההימנעות עלולה למנוע מהן להתחיל בשיחה פשוטה - או לענות כשפונים אליהן, ומשפיעה על בחירותיהן גם כאשר היא גובה מחיר (ללכת ברגל במקום לנסוע באוטובוס, לוותר על קניות, לדחות קידום מקצועי או שיחת שכר, לוותר על טיפול רפואי וכן הלאה).

חטובה וספונטאנית? פחות - זה הדבר הכי סקסי שאת יכולה לעשות
אהבה ממבט ראשון היא אירוע פיזי מורכב שלוקח שניות: 6 סימנים
לא אמיתי: מחקר צעצועי מין מגלה מה נשים באמת רוצות מהאיבר

עם הגיל, ההימנעות מתרחבת לזירות רבות יותר בחיים, והמחירים שהיא גובה - גדולים ורחבים יותר.
במובן הזוגי ההימנעות פוגעת גם ביכולת ליצור ולהעמיק קשרים, ועל אחת כמה וכמה קשרים רומנטיים ומערכות יחסים אינטימיות. חרדה חברתית והימנעות פוגעות לעיתים קרובות ביצירת זוגיות ואהבה, וזה לא חייב להיות כך.

"זוגיות זה אחד המקומות היותר קשים בשבילי. ההתגלמות של כל הפחדים." - אמרה לי בחורה באמצע שנות ה-30 "החל מהפחד המטורף משיחות מביכות בדייטים ועד הקושי להיפתח למישהו באמת ולקחת בחשבון שאולי לא יאהבו את כל הצדדים שבי, ואולי אפילו בכלל לא".

"החשש שלי הוא בעיקר שאני לא מספיק טוב ולא ראוי לאחת שלי", אמר לי בחור בן 27 מאחת הקבוצות שהנחיתי, "שאני לא אצליח להביא את 'עצמי האמיתי', ואם כן אביא - שלא אעמוד בציפיות של הצד השני ואגרום לאכזבה" - כל זאת בניגוד מוחלט לאיך שהם נתפסים "על הנייר" - הוא איכותי ביותר, נעים ואכפתי, אקדמאי שעובד בחברת היי טק ומאד רוצה בזוגיות והקמת משפחה, עובדת בחינוך המיוחד, רגישה ואוהבת, מאד בשלה לזוגיות גם היא.

הרצון להכיר מישהו או מישהי, למצוא חבר.ת נפש ואולי את אהבת חיי הוא חלק מהיותנו יצורים חברתיים. באופן טבעי, אצל רובנו הוא מלווה בחשש קל ומבוכה, אולם אצל חלק - בחרדה גדולה מאוד, שגורמת לשיתוק ואף וויתור מוחלט, למרות הרצון הגדול.

"בדייט הראשון שלי עם מישהי שהכרתי באפליקציה היא ניסתה להבין למה לא היו לי בנות זוג עד היום, ואיכשהו נפלט לי שיש לי חרדה חברתית. מבחינתי זאת הייתה חוויה נוראית. הרצתי אותה בתוך הראש שלי בלי הפסקה. אצל בנאדם עם חרדה חברתית סיטואציות שבהן צריך להשאיר רושם ראשוני טוב (כמו דייט) הן מאוד מלחיצות, ולפעמים אני מעדיף להימנע מהן לגמרי מאשר להתמודד איתן, לטוב או לרע".

כך מתאר בחור באמצע שנות ה- 20 שלו חוויה שלרובנו היא אמנם מרגשת אך לא מצמיתה. הוא בחור יפה, סטודנט לתואר שני. אינטליגנט, נעים ומצחיק. בעיניים שלי הוא היה אמור להיות מלא בביטחון עצמי. יש לו הרבה מה להציע לעולם בכלל ובעולם הזוגיות בפרט. אבל החרדה החברתית משבשת וגורמת לו להדיר עצמו (גם) מעולם הזוגיות.

העת המודרנית בכלל, ותקופת הקורונה בפרט, העצימו משמעותית קשיים חברתיים שהיו תמיד. חרדה חברתית היא החרדה הנפוצה ביותר ומשפיעה על חייהם וחייהן של כ- 10% מהאוכלוסייה. היא קשורה קשר הדוק למחשבות שיפוטיות, ביקורתיות, ומחשבות מצמצמות ומקטינות של אדם על עצמו, כשלרוב, אין כל קשר בין אותה הערכה עצמית נמוכה והחשש מדחייה - ובין התפיסה של החברה את אותו אדם.

וכשמישהו או מישהי משוכנעים כל כך שאין להם מה להציע, שהם דחויים, לא רצויים ולא מסוגלים - איך באמת ניתן לתפקד (ולנשום), בעולם הדייטינג, בו הכי נדרשת המוכנות לקלף את הקליפות ולהיחשף, להראות את ה"אני" האמיתי ולהרגיש רצוי בזכותו. כשהדחיה נראית צפויה כל כך - איך מעזים להסתכן?

הדבר הראשון הוא ההחלטה בלי החלטה לעשות שינוי "ולעבוד בזה" יהיה קשה לראות תוצאות. ולכן, עם המון חמלה וקבלה עצמית נחליט שאנחנו רוצים יותר עבור עצמנו - ומוכנים לצאת מאיזור הנוחות ולשנות דפוסים.

היכרות, עם עצמי. עם החרדה, היא חשובה. צריך להבין מה עומד מאחוריה (רמז: לא חשיבה רציונלית) וללמוד לזהות מחשבות מעכבות כאלו, שפוגעות בנו ומונעות מאיתנו חיים חברתיים, כמו כולם. בשלב הבא חשוב ללמוד גם להחליף מחשבות מעכבות במחשבות מקדמות - המחשבות שייצרו את השינוי.

לאט לאט! בצעדים קטנים ובוני אמון - Baby Steps - כי הרי לא מתחילים ישר לרוץ. לכל אחד ואחת יש את הדברים שמרתיעים אותו יותר - ואיזורים בהם הם מרגישים יותר נינוחים. התחילו בשניים, אין צורך לאתגר את עצמכם מהר מדי וחזק מדי.

חשוב לזכור - אין משימות קטנות מדי. כל משימה שתקחו על עצמכם ותיישמו - היא הצלחה, ואגב גם אם לא הצלחתם בה, הפעם, יש בה למידה - וזו בפני עצמה הצלחה. בין אם אתם בוחרים ללוות את התהליך האישי בטיפול, פרטני או קבוצתי, או לא - מומלץ ללמוד את הנושא גם בעצמכם. ידע הוא כוח, הרשת מלאה בתוכן איכותי ומקצועי, טקסטים וסרטונים, דרכם נוכל להבין טוב יותר את החרדה - כדי שנדע גם לגבור עליה.

חשוב גם לערוך תאום ציפיות עם עצמנו. כזה שיאפשר לנו לעשות דרך אמיתית וכנה ולבנות אותה כך שתתאים למי שאנחנו. למשל, לא להסתיר, לא לטשטש, לא לדכא את ה"אני האמיתי", גם את זה שמתמודד עם חרדה.

לרוב, חרדה חברתית מגבילה בעיקר בשלב הראשון של הזוגיות: בדייטינג, בהיכרות. עיקר הקושי מתמקד בחשש מדחייה, בשל יצירת רושם ראשוני מאכזב. זה חשש שקיים אצל רובנו, ומיוחד את אלו המופנמים והמופנמות.

מה עדיף - בן/בת זוג שדומה לי, ושחווה חרדה חברתית כמוני?

בחירה בבן זוג דומה תאתגר פחות בסיטואציות חברתיות ולא תאלץ אותנו לחיות עם "חיה חברתית" שמחפשת אירועים, מפגשים, אנשים. הם יסכימו עימנו על אורח חיים שקט וביתי יותר - וזה אולי נוח, אבל לא ממש מאתגר את "השריר החברתי", ובטווח הארוך עלול לגרום למצב של ריחוק וניתוק. בנוסף, זו גם עלולה להיות בחירה שמאחוריה יש התפשרות - על בן זוג שלא מסעיר או מרגש אותך אבל נתפס "מתאים". ואם תעשי דרך, תאתגרי את עצמך ותחזקי את הכישורים והשאיפות החברתיות שלך, אותו אדם עלול להתגלות פתאום הרבה פחות אטקרטיבי. החיבור הראשון, שענה על צורך שאינו רלוונטי עוד, ושלא כלל התאהבות וחיבור שמעבר למופנמות - יתקשה להחזיק.

בחירה בבן זוג הפוך יכולה להשלים אותנו, שיפצה על חוסר הביטחון והחרדה החברתית שלנו. גם זה יכול להיות נוח מאד - הוא יהיה "שר החוץ" שלנו ויקל עלינו בכל אותם מקומות שמאתגרים אותנו (הוא ידבר במקומנו עם המלצר בבית הקפה, עם הנציגה בבנק או ברשות המקומית, עם המורה של הילד)ואפילו ידאג לקשרים החברתיים שלנו עם זוגות נוספים. אבל המחיר יהיה תקיעות והשלמה עם "איזור הנוחות" - התפשרות שבטווח הארוך עלולה למנוע מאיתנו התפתחות אישית ושינוי.

החרדה החברתית כאמור היא בעלת מופעים שונים ומגוונים אצל אנשים שונים - אולם בחלק האופטימי של הדברים חשוב לומר: חרדה חברתית אינה גזרת גורל, והאומץ לצאת ולהכיר, להימנע פחות, להתנסות יותר, להעז לצלול לתוך הקשר וההיכרות, כל פעם מעט יותר - כל אלו הם חלק מאוד משמעותי בהתגברות שלנו עליה.

משתתפת בסוף שנות ה-20 ושמצאה זוגיות דווקא במקום העבודה, סיפרה: "די מהר הרגשתי שכשאני איתו החרדה החברתית פשוט מתמוססת ונעלמת. לא היו לי עכבות, כמו בכל מקום אחר, ויכולתי להיות אני באופן הכי טבעי שלי - כשהיינו רק שנינו". לאחרונה שוחחתי איתה, היא נשואה ובקרוב תהיה אמא. ובן זוגה, כמה מפתיע, מתמודד אף הוא עם חרדה חברתית. אהבת חייה - כדמותה. הם השתתפו בשתי קבוצות מקבילות באותו הזמן. כשהכירו - הבינו אחד את השנייה, הכילו אחת את השני, יותר מכל אדם שפגשו קודם.

והיום, כששוחחתי איתה לפני כתיבת הטקסט הזה, לכבוד יום האהבה, היא חיזקה בי מאד את מה שכבר ידעתי - חרדה חברתית לא חייבת להישאר, ואסור שתמנע מאיתנו חיים מלאים, חברותיים וזוגיים. הקשיים והאתגרים הם מאוד אמיתיים אך היכולת להתמודד ולהתגבר עליהם גם היא אמיתית.

הכותבת: צורית יהודה, מנחת הורים וקבוצות במקצועה - ומנחה ותיקה בעמותת רקפת