פורים כבר ממש מעבר לפינה, אבל נראה שאוירת החג מתעכבת מלהגיע.
אם בשנים שעברו בימים שלפני התרגלנו להיות בשיא ההכנות, התארגנות על תחפושות ותלבושות, איפור ודיאטה, השנה אנחנו עדיין מרגישות את אווירת המלחמה והעיסוק הלאומי סביב פורים נדחק לשוליים.
אבל גם בשוליים, כמו כל שנה, עדיין מעניין. הדיון סביב השאלה האם ראוי לחגוג או לא ראוי, הביקורות שאנחנו חוטפות אם החלטנו לחגוג, או לא, וכמובן ההתנצלות וההסברים, לאלו שלא טוב להם עם זה שאת חוגגת ולאלו שלא טוב להם שאת לא חוגגת. ולצד המלחמה עולה גם הנושא האהוב על הישראלים, נושא שמדובר כל פורים, נראה שמאז ומעולם. נושא התחפושות החשופו.
לא פער הגילאים - זו הסיבה שאליקו ולירז עולים לנו על העצבים
זה מה שאתם צריכים לעשות במקלחת כדי להציל את הזוגיות
יש לנו חדשות טובות וחדשות טובות: הטיפול שגם מייפה וגם מחרמן
אין ספור ממים רצו לאורך השנים על האינטרפרטציה שלנו לפורים, חג שהחל את דרכו כמנהג יהודי שמסמל את הנשף שהציל את העם היהודי, אבל ניכר שהקשר בין דת לבין חגיגות הפורים שלנו הוא מקרי בהחלט - רובנו פשוט מוצאות ומוצאים בפורים מועד לחגיגות ומקפידים בעיקר על המצווה "לחגוג עד לא ידע".
חגיגות במזרח התיכון, מתקיימות בחלק מהמקרים בלבוש מינימאלי, למרות שדווקא בפורים כמעט תמיד קר מדי בשבילן. הלבוש המינימלי הפך לנורמה בקרב נשים וגם בקרב גברים, וגם הטרנד היפה שהביאו האמהות הצעירות של תחפושות תואמות של אמא ובת או בן, לא מבלבל את קהל הצעירות בגילאי ה-16-30 ששוטפות את הרחובות בתחפושות חשופות ואיך לומר, "נינוחות" יותר.
חנויות ורשתות שמוכרות תחפושות מציעות אין ספור תחפושות של דמויות מוכרות - משלגייה ועד שוטרת, כולן מקצועיות, כולן ומסורות, אבל כולן גם לבושות מעט מאוד.
הטרלנו את קבוצת סיקרט תל אביב, שמרכזת בתוכה כמה חברות חכמות ודעתניות, ושאלנו:
האם פורים הוא יום חג לביטוי עצמי וחופש הפרט או פשוט מועד לפריצות וחושפנות בחסות מנהג יהודי עתיק?
קיבלנו תגובות רבות, שמשקפות דעות שונות כאשר הרוב המוחלט מאושר ומרוצה מהעובדה שפורים מגיע וזה אכן מועד לחגיגות. רוב התל אביבים בקבוצה מאמינים שתחפושת חשופה גם היא דרך לביטוי עצמי. חלקם בחרו להוסיף עובדות משעשעות על מנהגי החג ועל הדרך שעשה מהנשף בו הרגו את המלכה בשל היותה חשופה, ועד ימינו, בהם אנו מציינים את אותו הנשף בדיוק, בלבוש חשוף יותר כל שנה. בשורה התחתונה, כולם הסכימו שיש לכל אחת לגיטימציה לקחת את החג הזה למקום שנעים ונוח לה איתו.
ישראל פרץ, המעצב למותג ארקטה, הופך בחודשים שלפני פורים לאחד האנשים המבוקשים בארץ - עשרות אלפיי אנשים מתדפקים על דלתות החנות בכדי להבטיח לעצמם לוק יוצא דופן ממגוון התלבושות האוונגרדיות של המותג
"כל המהות של חג פורים היא לחגוג עד לא ידע" הוא אומר "זה חג של חגיגת הפרט, חגיגת היצירתיות והאלטר אגו של כל אחד ואחד מאיתנו, יש גברים ונשים שרואים בחג הזדמנות לבוא לידי ביטוי ולחגוג את הגוף שלהם וחלק גם חוגגים את המיניות שלהם ואני מקבל ומחבק כל אחד שעושה את מה שטוב לו. המותג ארקטה צמח וגדל יחד עם קהל הצרכנים והצרכניות שלו, המוטיב שמוביל אותנו מהיום הראשון הוא ההקשבה לצרכים ולטעמם של הלקוחות שלנו, החל מבחירת הגזרות, צבעים וסוגי הבדים, אנחנו עוקבים אחרי הפידבקים ומבינים מה הקהל רוצה, לא כל הפריטים בקולקציית הרייבים הם חשופים, יש המון לוקים צנועים, אבל בפורים רוב הקהל אוהב לחגוג עם מקסימום סטייל ומינימום בד. אין מקום לשפוט אנשים שחוגגים את עצמם ואת החיים, בין אם זה בצניעות או בחגיגה ראוותנית וחשופה."
גם ממותג התחפושות של גלי הוד, "Dress Alike" ממייסדות טרנד ה"לוק א לייק" שמציג תחפושות של אמא ובת ואמא ובן, מעדכנים שפשוט לא נשארו תחפושות. לא כמעט ולא קצת. בכלל, אחרי מספר ימי מכירות מרוכזים בנמל יפו, ואלפיי תלבושות תואמות ולא חשופות כלל! שנמכרו.
מה שמספר שכולנו אוהבים לחגוג עד לא ידע, למרות שלא כולנו בוחרות לבטא את עצמנו בלבוש חשוף ובאקלים הישראלי, גם זה עובד לנו וגם זה עובד לנו. חג שמח!