לימרנות (limerence) הוא מצב נפשי שבו מישהו לוקח את המילה או המחווה הכי קטנה ויומיומית ומלביש עליה משמעות רומנטית אפית שלא קשורה בכלל למציאות. ואם זה מזכיר לך את מרתה מהסדרה "אייל קטן" - הסדרה אכן העלתה את המושג והמצב הנפשי הזה למודעות. מה עושים עם זה ואיך מתמודדים?
להידלק על קולגה, חבר ללימודים לוהט או מישהו בחדר הכושר זה חמוד. אבל הטעם המתוק הזה יכול להפוך במהירות לחמוץ מריר עבור אנשים עם נטייה ל"לימרנות". זו לא ממש חייבת להיות דלוזיה ברמה של "אייל קטן" - אבל, לדברי השחקנית ג'סיקה גאנינג שמגלמת את המעריצה הסוערת של הסטנדאפיסט בסדרה החדשה של נטפליקס, זה די קרוב: "לימרנות [לימרנס] זה כשמישהו לוקח את הדבר הכי קטן שמישהו אומר ומטעין אותו בדמיונו", תיארה גאנינג בראיון שנערך לאחרונה עם Vanity Fair. "אצל מרתה, דוני היה מחמיא לה, והיא הייתה חוזרת הביתה ומנפחת את הרגע הזה למשהו רומנטי מאוד, שמבחינתה אומר שהם אמורים להיות ביחד לנצח".
בננה וטוב לי: כל הרווקות מנסות את השיטה הזו - וזה עובד
האהבה, הלידה, וההצעה שאי אפשר לסרב לה: הסוף הטוב של בר ועדן
לא נשכח: 9 משואות מוצדקות שלא הושאו, לתפארת מדינת ישראל
בניגוד למילות באזז הטריות - שצצות בכל רגע בסצנת הרומנטיקה, לימרנס הוא מונח פסיכולוגי בן עשרות שנים שצץ מחדש על פני השטח, והוא קשור לחרדה גדולה שחווים רווקים ורווקות. "לימרנות היא כמו אובססיה לא בריאה או התאהבות במישהו בלי קשר למציאות", הסבירה דניאלה וולטר בפוסט בו שיתפה גילויים מהפגישה האחרונה עם המטפל שלה: "בעיני מישהו שסובל מלימרנות, חוסר הוודאות אם האדם הזה מחבב אותנו או לא הוא רק הזדמנות להוכיח שכן", התוודתה הברונטית בפני יותר מ-5.2 מיליון צופים. "זה קשור לאופן שבו המוח שלנו פועל."
המונח נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוגית דורותי טנוב בשנות ה-70, והוא מתאר מצב נפשי ה'גורם לאובדן תפוקה משמעותי ולמצוקה רגשית לסובלים ממנו' לפי מחקר משנת 2021 "אנשים עם לימרנות מציגים התקשרות אובססיבית לאדם מסוים או לאובייקט, שמפריעה להם לתפקוד היומיומי וליצירה ותחזוקה של מערכות יחסים בריאות", נכתב בדו"ח.
אנשים עם נטייה ללימרנות יוצרים לעתים קרובות קשרים נכזבים עם מושאי חיבתם שאינם זמינים או חסרי עניין. או לא יודעים על קיומו של הלימרני. הזיקה הממכרת מונעת על ידי המחשבה הוא-אוהב-אותי ולא יודע עדיין. "ככל שמידת חוסר הוודאות גדולה יותר, כך הפרט מהרהר בעוצמה רבה יותר באובייקט",נכתב, "כך גדל הרצון להדדיות והדחף לעשות כל מה שיידרש כדי להשיג זאת".
אבל, ככל שההתאהבות גוברת, איכות החיים של האדם הלימרני יורדתף "אנשים שחווים לימרנות נאבקים עם הרהורים כמעט קבועים לגבי האובייקט" לפי המחקר, שבדק את התנהגותה של אישה בת 28 שהתאבססה על קולגה לעבודה.
"הסובלים עלולים גם לעסוק בטקסים שמפריעים למטלות החיים האחרות שלהם, כמו בהייה בתמונות של האובייקט או קריאה שוב ושוב של הודעות מהם", הוסיף וויאנט. במקרה של נושא המחקר, המכונה "BW", הוא לעתים קרובות חלף על פני ביתה של אהובתו או עבר ליד מסעדות שאליהן הולכת האישה התמימה, והמצב הרגשי של BW היה תלוי באינטראקציות האלו.
"כאשר האובייקט מראה חיבה או הסכמה, מצב הרוח של הלימרני נוסק לאקסטזה", אמר החוקר. "ולנוכח אי הסכמה ממשית או מדומיינת, מצב הרוח צונח לייאוש נוראי."
בעוד שההתנהגויות המוזרות עשויות להיראות מפחידות כמו המעריצה האובססיבית ב"בייבי אייל" - וויאנט ציין שזה לא בהכרח ככה תמיד - לפעמים הלימרנים רק מרגישים נחמה בידיעה היכן האובייקט נמצא במהלך היום. גם מעריצים קשים של כוכבי רוק ופופ, סובלים לעיתים מלימרנות ומדרדרים לעיתים לניהול לא נכון של החיים האישים שלהם כדי לעקוב אחר כל מהלך של איזה VIP, אבל גם במקרים האלה, יש תקווה לשיקום, לפי החוקרים.
"המטופל הפיק תועלת מפסיכותרפיה אמבולטורית תוך שימוש בטכניקות התנהגותיות קוגניטיביות", לפי הדו"ח. הטכניקות הטיפוליות כללו, "חשיפה מכוונת של המטופל לחרדת הדחייה ממושא הלימרנות שלו, ומניעת העיסוק בטקסים המקלים על החרדה שלו, שעוזרת למטופל להתרגל לאופציה שהוא מפחד ממנה, וללמוד לחיות איתה.