בעולם המודרני בו אנו חיים, המוצף ג'אנק פוד מכל עבר, לא פשוט לפתח הרגלי אכילה בריאים. כולנו אוכלים כשאנחנו לא רעבים, מזון שלא טוב לנו, והרבה פעמים יותר ממה שהקיבה שלנו רוצה. מחקרים מראים שאנו צריכים לקבל כ 200 החלטות ביום הקשורות לאוכל, למרות שאנחנו רוצים לחשוב שאנחנו "אוכלים כדי לחיות, אבל לא חיים כדי לאכול".
המצב הזה גורם לאוכלוסייה מסוימת להיות בסיכון גבוה יותר להתמכרות לאוכל. לקראת יום המודעות הלאומי להתמכרויות שנערך ב- 30.5 בכל שנה בדקנו: מהם הסימנים שיכולים להעלות חשד להתמכרות לאוכל ואיזה אוכלוסייה נמצאת בסיכון גבוה יותר לפתח התמכרות.
"בגיל 48 הלכתי פעם ראשונה למסיבת אורגיות, וזה מה שקרה לי"
"התגרשנו כי הוא בגד בי - עם גברים" השדכנית מוורט חושפת הכל
שו לחפוף עם סבון כלים? מומחים ממליצים על שיטות טיפוח מוזרות
במהלך עשרות שנים נחקרו נושאים רבים הקשורים להשמנה, צריכת מזון, לחץ, חרדות, והתמכרויות. התמכרות היא לא רק לסמים ולאלכוהול. התמכרות יכולה להיות בתחומים שונים כמו: הימורים, קלפים, סמים, עישון, סקס, ספורט, מסכים, ריגושים, וכמובן למזון.
המשותף לכל ההתמכרויות הללו הוא מצב מורכב המאופיין בשימוש חוזר וגובר בחומר או בעיסוק בפעילות מסוימת, למרות ההשלכות השליליות הידועות. אדם מכור מרגיש דחף עז וחוסר שליטה על התנהגותו, עד כדי כך שזה פוגע בתחומי חיים חשובים כמו: עבודה, משפחה, בריאות וקשרים חברתיים.
מחקר שבוצע באיטליה בדק את הקשר בין התמכרות לאוכל לבין הפרעת קשב. במחקר השתתפו 385 מבוגרים (307 נשים ו-78 גברים), אשר מילאו את השאלונים הבאים: סולם ההתמכרות למזון, סולם הדיכאון, החרדה והלחץ. מסקנת המחקר הייתה שחומרת תסמיני הפרעת הקשב וחרדה כללית היו מקושרים להתמכרות לאוכל.
נשאלת השאלה: מה גורם לנשות הקשב לסיכון גבוה יותר להתמכרויות כפי שנמצא במחקרים? התמכרות גורמת לשינויים במוח, בעיקר במערכת התגמול. כאשר אדם משתמש בחומר ממכר או מבצע פעילות ממכרת, המוח משחרר דופמין, חומר כימי הגורם לתחושת הנאה וסיפוק. עם הזמן, המוח מתרגל לרמות הגבוהות של דופמין, וצריך יותר ויותר מהחומר או מהפעילות כדי להשיג את אותה תחושת הנאה. כתוצאה מכך, האדם נאלץ להגדיל את כמות השימוש שלו, מה שיכול להוביל להתמכרות. בהפרעת קשב חסר דופמין במוח, ולכן הסיכון להתמכרויות גבוה יותר, במיוחד בהפרעת קשב שלא מאובחנת/מטופלת.
איך תדעי אם את בסיכון להתמכרות לאוכל? כמה סימנים מחשידים:
תדירות: אם את רואה שהתדירות עולה וגוברת. למשל, אם פעם התדירות של בולמוסי האכילה הייתה פעם בחודש, ואז זה עבר לפעם בשבוע, ולאחרונה כמעט כל יום - שווה בדיקה.
כמות: כמה את צורכת וצריכה מאותו הדבר? אם את אוכלת יותר מידי כל היום, או אם את שותה מספר כוסות יין ביום. אם זה משתלט על משך היום זה אחד הסימנים שכדאי לשים לב אליו.
מחשבה: כמה מחשבה את משקיעה באוכל? אם זה משתלט על המחשבה שלך, כל היום את חושבת מה תאכלי, או שאת מחכה כבר להגיע לארוחה, ליין, לסם או לסיגריה, יכול להיות שזה הפך לעניין של אובססיה או התמכרות. כבר אמרו חכמים "מה שנתמקד בו יגדל" וזה כנ"ל לגבי התמכרות, כאשר אנו בלופ מחשבתי על דברים וההתעסקות בהם מוגברת, כדאי להעלות סימני שאלה.
זמן: כמה זמן זה קורה? כאשר התופעה מתגברת בזמן שאת בלחץ או תקופה מתוחה, אז סביר שתאכלי יותר, או תשתי יותר אלכוהול, אבל אם התקופה הפכה לשלושה חודשים, זה כבר הופך להרגל רגשי ופיזי, כדאי להעלות חשד.
פגיעה בתפקוד היום יומי: אם את שמה לב שמשהו בתפקוד היום יומי נפגע, או אם הקרובים שלך שמים לב לשינוי בתפקוד, יכול להיות ומדובר בהתמכרות מסוימת. למשל: דיללת קשרים חברתיים, הפסקת ללמוד, הבית לא נראה כתמול שלשום.
אין מנוחה: כאשר אין לך מנוחה בנושא המדובר, זה שווה התייחסות. את כל הזמן חושבת על האוכל, נמצאת במצוקה יום יומית, אם אין אוכל בסביבה זה מטריד אותך, וישנן בכללי תחושות קשות וחוסר מנוחה כללי ולא מוסבר.
כואב בגוף ובנשמה: כאשר את מנסה להימנע ולהפסיק את ההאכילה וחווה תסמיני גמילה כמו מיגרנות חולשה ועצבים.
בכל המצבים האלה, על אף הקושי, לא כדאי להתעלם, ואם יש ספק אז אין ספק שחייבים לראות איש מקצוע או רופא, במיוחד אם יש גורמי סיכון נלווים כמו הפרעת קשב או הפרעת חרדה.
ד"ר שירלי הרשקו, היא מומחית בכירה בתחום הקשב. חוקרת וסופרת, מרצה באוניברסיטה העברית, בעלת מכון לאבחון וטיפול, מאחוריה 5 ספרים מצליחים (ביניהם רב המכר, "אנשי הקשב").