"אני אעשה לה מה שאבא שלה עשה לאימא שלה - משך אותה עשר שנים בלי לתת לה גט. אם היא רוצה שאני אשחרר אותה, שתחתום על מסמך של ויתור כתובה, אחרת - שלא תצפה לגט, ושתתכונן לא להתחתן בעשור הקרוב לפחות. אני לא פראייר".
את הדברים החמורים הללו אומר לנו ד', בחור בן 28 שמתגורר בעיר בית שמש, וממשיך: "אני לא אשלם לה 200 אלף שקלים כתובה והיא גם תקבל מחצית מהעסק, מחצית מהבית, מחצית מכל הרכוש. אני אעשה לה 'פארטיה' שהיא לא חלמה עליה".
המילים המקוממות מעוררות תחושת אי נוחות קיצונית, ובצדק רב - הן נאמרות על רקעו של דפוס התנהלות בריוני ואלים, במסגרתו גברים מרשים לעצמם ללפות את בנות הזוג ולהחזיק בהן כבנות ערובה, תוך שהם מתנים את מתן הגט, בהסכמתה לוותר על זכותה לממשו את כתובתה.
יש סיטואציות בהן אתה באמת חייב להזכיר את אשתך, זו לא היתה אחת מהן
יש אפילו דיופ של הסומק של שאנל: סקארה רוצה לשבור את השוק
לידיעת בת הזוג של איציק זוהר - אלה הסיבות בגללן חזרת אליו
עד לפני מספר שנים, ככל הנראה לאור המודעות הציבורית הנמוכה לעצם ההתחייבות הכלכלית הקשיחה שבכתובה, נהגו לא מעט גברים ישראלים לכתוב בכתובה סכומים גבוהים ביותר. מדובר למעשה בשטר חוב עליו חותם הבעל ביום החתונה בנוכחות שני עדים, על פיו הוא מתחייב לשלם לה את הסכום הנקוב בה, ככל שיחליט 'לגרשה'. על פי מחקר שנערך ע"י פורום זכויות הגבר במשפחה, סכום הכתובה הממוצע שננקב בשנים 2000-2015 עמד על יותר מ-200 אלף שקלים. המציאות בשטח מלמדת כי לרוב, במקרים בהם הסכום בכתובה עומד על מאות אלפי שקלים, יטה בית הדין לחייב את הבעל בתשלום חלקי, אולם עדיין - מדובר על מסמך מחייב, שמכוחו, גברים מוצאים את עצמם נתבעים ומחויבים לשלם סכומים בלתי מבוטלים.
אי לכך, המציאות מלמדת כי במרוצת השנים לא מעט גברים התנו את מתן הגט בדיון מוקדם על הכתובה ובוויתור מצד האישה על זכויותיה לממשו. דפוס התנהגות פסול זה לא נסתר מעיני בתי הדין הרבניים ובשנים האחרונות, אנו רואים יותר ויותר מקרים בהם קבעו הדיינים כי במקרה של חשש לעיגון, יש לדחות את הדיון על ההיבט הרכושי, ובכלל זה גם את סוגיית הכתובה, לאחר מתן הגט.
כך, למשל, נפסק לאחרונה בתיק שנידון בפני בית הדין הרבני האזורי באשדוד. מדובר על תיקי גירושין וכתובה, של בני זוג שנשאו בשנת 1978, להם יש 4 ילדים בגירים. הם חיים בנפרד כבר 5 שנים, לאחר שהאיש עזב את הדירה. לטענתה, זמן קצר לאחר עזיבתו, הוא החל לקיים מערכת יחסים רצינית עם אישה אחרת, והכל בזמן שהיא נאבקת במחלת הסרטן. לאור בחירתו, הגישה פרודתו לבית הדין תביעה למתן גט, אולם הם נשלחו למטפלת זוגית, במסגרת הליך שלום בית. נוכח השבר העמוק ביחסים וחוסר האמון מצד הפרודה ביכולתם לשקמם, קבעה המטפלת הזוגית כי אין מנוס, אלא להתגרש. הגבר לא התנגד, למעט 'עז' אחת שהכניס למו"מ - מבחינתו, אין כל בעיה להסדיר את הגט ובלבד שזו תוותר על זכותה לממש את כתובתה שנחתמה על סכום של כמאה אלף שקלים.
זו, מנגד, הבהירה כי 'העסקה' מקובלת עליה, ובלבד כי יוותר בתמורה על חלקו בפנסיה שלה (70 אלף שקלים), אותו היא צריכה להעביר לו, כחלק מאיזון המשאבים. הבעל סירב והתיק הועבר לדיון עקרוני בבית הדין, על האפשרות להתיר את האישה מכבלי הנישואים באמצעות מתן גט, עוד קודם לפסיקה בתביעה בנוגע לזכותה למימוש הכתובה. בנקודה זו יש לציין כי עניין הדיון בגט טרום הכתובה נשען על הלכה ישנה לפיה 'היפוך היוצרות', עלול לפגום בכשרות הגירושים ולאפשר פתחון פה לבעל.
עו"ד טלי ורד, מומחית לדיני משפחה, באת כוחה של האישה, מציינת כי בתיק האמור נסמך בית הדין, בין היתר, על פסיקות קודמות שקבעו כי על הדיין החובה לברר עד כמה שניתן היכן הדברים עומדים, ולנסות להביא את הצדדים לסיום הדברים עוד לפני סידור הגט. בה בעת, הוא רשאי וצריך להפעיל שיקול דעת ולפסוק על דחיית הדיון בעניינים רכושיים או בתביעת הכתובה במקרים שהדבר מתבקש.
וכך הוחלט גם במקרה הזה. הרב והדיין אברהם הרוש, שכתב את פסק הדין, ציין במסגרתו כי "התרשמותי במקרה זה היא שלא ניתן בשום אופן להחזיר את שלום הבית. הפרידה ממושכת מדי, האישה נמצאת במקום אחר ואפילו השיח אודות החזרה מביאה את האישה למאיסות, ואף הבעל יודע שאין מנוס מלגשת לסידור הגט". אי לכך קבע "שהבעל עושה שלא כהוגן בעצם הבקשה לשלום בית, ואם האישה הייתה מוותרת על תביעת הכתובה היינו כעת לאחר הגט". בשורה התחתונה, נקבע כי יתקיים דיון לסידור גט לאלתר, ואת תיק הכתובה יש לקבוע לדיון בפני הרכב מורחב.
לדברי עו"ד טלי ורד, "מדובר בפסק דין חשוב מאוד עבור נשים מאחר והוא מנטרל את הכוח שהיה עד כה לגברים שבחרו לעכב את מתן הגט עד לסיום הדיון בזכאותה של האישה לכתובה. פסיקה זו מאשררת כי ניתן להשלים את הליך הגירושין, בזמן קצר, ככל שברור כי הנישואין הסתיימו ואין מנוס אלא לפרק את החבילה".