קבעתי לנסוע לירושלים מחר, משהו שקבעתי מזמן, אבל לרוע המזל ביטלתי, כי אין לי שום דרך לדעת אם יהיה קרה, אם ירד גשם, כמה קר יהיה ומה ללבוש. כי למרות שמשום מה בסוף כל תוכנית עדיין יש תחזית ולא מסתפקים באפליקציה של האייפון - התחזית הפכה לאמינה כהורוסקופ, ואף אחד לא באמת יודע להגיד מה יהיה. אולי יהיה קר מאוד, או רק קצת. אולי יהיה גשם, אולי שלג ואולי ברד. לא יודעים מתי הסופה מגיעה, לא יודעים אם בכלל, ושלל כתבות שמכינות אותנו לכל תרחיש אפשרי עולות כפטריות אחרי הגשם. שאולי יהיה אולי לא. אמנם אינני חזאית, אבל בינתיים היום די חם ויבש. אני עם קצר.
כבני אדם, לא טוב לנו עם אי ודאות, עם ערפול, בלי גבולות. לא טוב לנו, למרות שהמצאנו לזה שמות מגניבים כמו "זרימה" ו"מונוגמיה אתית". אחרי שבועות (או חודשים) של סמסים, בילויים ליליים ותחושה מעורפלת של "אולי", הגיע הרגע שבו כבר חייבים לעשות משהו. כי כמו שהטבע שונא ריק, גם הנפש שלנו לא יכולה לסבול את ה"אולי" הזה לנצח.
טנטרה בייבי: הידע העתיק הזה על מיניות עדיין מאד רלוונטי
"היה לי מאד לא פשוט שם, חשבתי שבסוף היום אני קמה והולכת"
מה באמת מחזיק זוגות יחד לאורך זמן? סקר חדש חושף ממצאים מפתיעים
אבל שיחת יחסינו לאן עלולה להרוס גם את מה שיש, וגם - זה מביך לעשות אותה. מצד שני, בדיוק מו החזאים עם הסופה קורל, גם אתם תקועים ב'אולי', ונמאס לכם לאגור מזון לעתיד לא ידוע. כל עוד לא הגדרנו, אי אפשר להיכשל. כל עוד לא אמרנו 'זוג', אי אפשר להיפרד. זה כמו שרודנברג אמר - אנחנו מפחדים להתאכזב יותר משאנחנו מפחדים להישאר לבד, וזה כי המוח שלנו שונא אי ודאות.
הוא מעדיף לדעת שבא עלינו צונאמי מאשר להישאר בספק, וכשאנחנו לא יודעים 'מה אנחנו', המוח עסוק בלפרש סימנים: האם העובדה שהוא לא הזמין אותי לארוחת שישי היא סימן? למה היא עדיין לא הציגה אותי בפני החברים שלה? בפרק האחרון של אהבה חדשה ראינו את ליר מתלבטת האם לשאול את מתן איך הוא מרגיש לגביהם, ואפילו שהם מכירים יומיים, היא הייתה צריכה שיחת עידוד של פסיכולוג לפני שהצליחה. אז מה יגידו אזובי הקיר. נטולי המטפל הצמוד?
בחרו את הרגע הנכון
לא באמצע ריב, לא אחרי יין, ולא כשאחד מכם ממהר. כמו שלא מתחילים שיחה רצינית כשיש התראה על סופה, ככה גם לא מדברים על 'לאן זה הולך' ברגע מתוח. הרגע המתאים הוא כששניכם פנויים רגשית, רגועים ומוכנים להקשיב אחד לשני.
התחילו מהרגש שלכם, לא מהאשמות
שיחה טובה מתחילה מהבעת רגשות אישיים ולא מהטלת אחריות על הצד השני. במקום 'למה אתה לא מדבר על זה?', נסו 'אני מרגישה שהגיע הזמן שנדבר על מה שקורה בינינו'. כך ניתן ליצור שיח פתוח ומכבד שימנע מהצד השני להרגיש מותקף.
היו מוכנים לכל תרחיש
אף אחד לא אוהב הפתעות לא נעימות, אבל שיחה כזו מחייבת הכנה נפשית לתוצאות שונות. כמו שמכינים גם מטריה וגם קרם הגנה, כך יש להיות מוכנים גם לתשובה שאתם רוצים לשמוע וגם לתשובה פחות רצויה. לדעת להתמודד עם כל תשובה היא מיומנות הכרחית בזוגיות ובחיים.
זכרו - הפחד מהשיחה גדול מהשיחה עצמה
ברוב המקרים, מה שמדמיינים גרוע יותר ממה שקורה בפועל. אנחנו מצפים לצונאמי של רגשות, אך ברוב המקרים התגובה היא הרבה יותר מאוזנת ממה ששיערנו. פחד בלתי מבוסס מהשיחה עלול להוביל לדחיינות מיותרת שתאריך את חוסר הוודאות.
הגדירו מטרות ברורות לשיחה
לפני שאתם פותחים את הנושא, נסו להבין מה אתם מחפשים. האם אתם רוצים בלעדיות? האם אתם זקוקים להרגעה מסוימת? ככל שתבינו את הצרכים שלכם, כך תוכלו להעביר אותם לצד השני בצורה בהירה ולא משתמעת לשתי פנים.
היו מוכנים להקשיב באמת
שיחת 'יחסינו לאן' אינה מונולוג אלא דיאלוג. אל תיכנסו אליה רק עם הרצון להביע את עצמכם - היו מוכנים להקשיב באמת ולשמוע את הצד השני. ייתכן שהמסקנות יפתיעו אתכם לטובה.
ולמה בכל זאת קשה לנו כל כך?
כי שיחת ה'לאן זה הולך' דורשת מאיתנו להיות פגיעים. להודות שאנחנו רוצים משהו, שאכפת לנו. זה מפחיד יותר מכל סופה. אבל בסוף, כמו שכל חזאי יודע - אי אפשר לחיות בערפל לנצח. בשלב מסוים, השמש חייבת לזרוח, והתמונה חייבת להתבהר.