בתיה ארואטי נולדה לאור הזרקורים. הקהל היה העורקים שדרכם זרם דמה, השחקנים שלצידה היו המשפחה שבחרה במקום זו שלא היתה לה. בשנת 1971 היא הייתה שחקנית מבטיחה בתיאטרון הבימה שכיכבה בהצגות כמו *הכנסת כלה*, *ז'אן דארק*, *מות דנטון* ו*חתונה*, ושיחקה לצד גדולי הבמה הישראלית, כמו גילה אלמגור. ואפילו הופיעה במדורי הרכילות של התקופה כשנפרדה מבן הזוג שלה. אבל יום אחד, הכל השתנה.
כשכל פרק החלטה הוא שיחת יחסינו לאן: ככה עושים את זה נכון
טנטרה בייבי: הידע העתיק הזה על מיניות עדיין מאד רלוונטי
"היה לי מאד לא פשוט שם, חשבתי שבסוף היום אני קמה והולכת"
לאחר נסיעה לחו"ל, שבה הציגה תערוכה של יצירותיה, היא חזרה לארץ שונה. חבריה הבחינו שמשהו קרה לה, אך היא מעולם לא סיפרה מה. אולי היה זה מקרה טראומטי, אולי מפח נפש - איש לא יודע. מה שכן ברור הוא שמאותו הרגע, בתיה נסוגה לאחור. הדלתות שהיו פתוחות בפניה תמיד נסגרו, הקשרים נותקו, והאישה שהייתה פעם הבטחה גדולה הפכה לצל של עצמה. היא התרחקה מכל מי שהכיר אותה, והבמה שאהבה נותרה מאחור.
כיום, בתיה בת 80, חיה בבדידות מוחלטת. היא מתגוררת בבית שקיבלה בירושה מהוריה, אך הבית, כמו חייה, הלך והתפורר. התקרה מתפרקת עד שניתן לראות את הברזלים שתומכים בה, הרהיטים שבורים, החשמל מנותק, והחורף הקר הופך בלתי נסבל. כשנכנסים לדירתה, מגלים לא רק מציאות קשה, אלא גם עבר מפואר שקבור מתחת לשכבות של אבק והתפוררות. קירות מתקלפים חושפים צבעים דהויים מימים טובים יותר, מדף ריק שפעם היה מלא בגביעים ותמונות מהצגות גדולות, חלון עם וילון קרוע שפעם הסתיר תסריטים, מכתבים, וחלומות.
פעם, בתיה ארואטי הייתה שם ששחקנים צעירים לחשו ביראה. "ראית איך היא גילמה את ז'אן דארק?" היו שואלים זה את זה אחרי הופעות. היום, מי שמכיר אותה רק מהשנים האחרונות לא יוכל לדמיין את זה. היא יושבת לבד בבית קר וחשוך, עטופה בשמיכה דקה מדי לחורף, ולוחשת לעצמה מילים שאין מי שיקשיב להן.
למזלה, אישה צעירה נחשפה למצבה המחפיר והחליטה להרים את הכפפה. היא פנתה ל"סיירת השיפוצים לקשישים ולניצולי שואה", ארגון שהוקם בתחילת הקורונה במטרה לשפץ דירות של קשישים המתגוררים בתנאים בלתי נסבלים. מאז, המתנדבים שיפצו עשרות בתים ושיפרו את חייהם של מאות קשישים ברחבי הארץ. אבל עם פרוץ המלחמה, פעילות הארגון נעצרה - רבים מהמתנדבים גויסו למילואים, ותרומות הופנו ליוזמות הומניטריות אחרות. כעת, כשחלקם השתחררו, הם מבינים עד כמה המצב החמיר - עשרות פניות הצטברו, ובתיה היא רק אחת מתוך אלפים שחיים בתנאים מחפירים.
המתנדבים מבקשים לשוב לפעילות ולסייע לבתיה לחיות בבית בטוח. הבית שלה דורש שיפוץ מהיסוד: חיזוק היסודות, החלפת תשתיות החשמל והמים, התקנת חלונות חדשים, חידוש קירות וריצוף, רכישת רהיטים ומכשירי חשמל חיוניים. את השיפוץ ילוו מהנדסים ואנשי מקצוע, אך ללא סיוע מהציבור - זה פשוט לא יקרה.
בתיה ארואטי הקדישה את חייה לאמנות, לשמחה וליצירה. עכשיו הגיע הזמן שלנו להחזיר לה מעט מהכבוד שמגיע לה. היא אולי ויתרה על העולם, אבל העולם לא צריך לוותר עליה.
זה הזמן שלנו להפוך את הבית של בתיה שוב למקום של חיים.