פתחתי את הטלוויזיה אתמול בערב.
אסי עזר חייך אליי. שוב.
סגרתי. פתחתי ערוץ אחר.
רותם סלע עם חיוך מושלם מדי. תחושת דז'ה וו מטרידה.
בבוקר, תוך כדי שטיפת כלים - שוב שמעתי אותם. מהרדיו במטבח. אותו צחוק, אותו קול, אותה דינמיקה שכבר מתחילה להרגיש כמו בן זוג שלא רציתי מעולם.
ואז בדרך לעבודה - בפרסומת.
בכניסה למשרד - על שלט חוצות ענק.
בהפסקת צהריים - בפיד באינסטגרם.
השקר הגדול שחן וברק מספרים לכולם, הוא גם מה שיפריד ביניהם
כפמיניסטית - יכול להיות שנוצרו הסירים שיחזירו את האישה למטבח
כולם התקדמו, חלק גם התאהבו - ורק איזבל נשארה באותו מקום
אסי הוא מנחה מוכשר. רותם היא שחקנית טובה.
אני מתחילה לחשוב שמשהו קורה פה, משהו שאני לא מבינה, איזו קונספירציה תקשורתית שבה ההחלטה לשים את אסי ורותם בכל נקודת מפגש אפשרית עם המדיה הישראלית התקבלה באיזה חדר סודי בקשת 12, כשכולם הסכימו שזה מה שהציבור צריך - עוד אסי ורותם. תמיד אסי ורותם.
יש גבול לכמה פעמים אני יכולה לראות את אותם פרצופים, באותה דינמיקה, עם אותם חיוכים, באותה תאורה של קשת 12, כאילו תקועה בלופ אינסופי של אותה תוכנית במסוות שונות.
הנה רשימה חלקית, לא ממצה:
"הכוכב הבא" - אסי ורותם מנחים ביחד. כימיה. צחוקים. ההטרלות של השופטים.
"נינג'ה ישראל" - אסי ורותם מנחים. אותה כימיה. אותם צחוקים. אותן הטרלות.
פרסומת לביטוח - אסי עם אותו חיוך של מיליון דולר, אותו הומור אותן הטרלות
פרסומת למותג טיפוח - רותם עם עור מושלם, חיוך לבן, אותו הומור, אותם צחוקים
פרסומת למזגן - אותה רותם, אה סליחה זו נעמי לבוב שמנסה להיות רותם
סדרה חדשה - רותם בתפקיד הראשי, אסי כתב
סדרה אחרת - רותם בתפקיד הראשי, אבל הפעם עם שיער שונה, אז כאילו זה לא אותו דבר. אה, סליחה זאת שוב נעמי לבוב.
הנחיה של טקס זיכרון? רותם סלע, הפעם עם פרצוף רציני
הנחיה של תוכנית ראיונות של אוטיסטים וסלבס? שוב רותם סלע, במינון מדויק של הומור עצמי ורגישות של טקסים
ועכשיו הבוגדים. זה לא אישי. באמת שלא, אבל די, התעייפנו.
אנחנו תקועים בהאב-גראונד, צופים באותם אנשים, בכל מקום, כל הזמן, עד שזה מתחיל להרגיש כמו
מערכת יחסים כפויה שאי אפשר לצאת ממנה. אני פותחת את הטלוויזיה כדי לראות עולמות חדשים, לא את אותו עולם שוב ושוב.
רותם משחקת בכל סדרה אפשרית - פעם עם שיער בלונדיני, פעם עם שיער חום, פעם היא אמא, פעם היא בת, פעם היא מאהבת, פעם היא קצינת משטרה, ואסי - הוא כבר לא סתם מנחה, הוא הפך למין אח גדול תקשורתי שמלווה אותי, גם כשאני לא רוצה, לכל מקום. האם דמותה הקורנת של רותם היא הדרך היחידה להעביר מסר על אנטיביוטיקה/מרכך כביסה/משכנתא חדשה?ֿ
האם הם באמת הישראלים היחידים שיכולים לחייך למצלמה? האם רק הם יודעים להגיד " נחזור אחרי הפרסומות"? "פרס מתנת"? האם רק רותם יכולה לשחק את האישה המודרנית אבל קרייריסטית אבל אמא אבל סקסית אבל חכמה?
ברור שזו לא אשמתם. הם לא הבעיה. המערכת היא הבעיה. אותם מפיקים. אותן חברות הפקה. אותם שיקולים מסחריים. הפחדנות שגורמת להם לבחור כל פעם מחדש בבטוח. בבדוק. במוכר.
"למה לקחת סיכון עם פרצוף חדש כשיש לנו את אסי ורותם?" אני מתארת לעצמי את הדיון הזה מתרחש בכל חדר ישיבות טלוויזיוני בישראל.
אבל יש עולם שלם של כישרונות שם בחוץ. מנחים שעוד לא גילינו. שחקנים שמחכים להזדמנות. קולות חדשים שראויים להישמע. אני רק מבקשת קצת גיוון. קצת הפתעה. קצת לקיחת סיכונים, קצת יצירתיות. אני עדיין זוכרת את תפקיד ההנחייה הראשון של אסי - כמה ביקורות על חוסר הממלכתיות שלו, כמה הרמות גבות כי הוא לא השתמש בקול הקרייני חדשותי שהאוזן הישראלית רגילה לשמוע - אבל מרגע שהתרגלו - זהו. עכשיו אסי ורותם זה הדבר היחיד שקיים בעולם ההנחייה הלא חדשתית?
אי אפשר לחיות רק בקצוות כל הזמן, ולא לקחת שום סיכון יצירתי אף פעם. המדיה הישראלית היא עסק מסחרי, זה נכון, אבל גם עסק צריך להרחיב את מגוון המוצרים שלו פעם בכמה זמן. אי אפשר רק לנוע ממקום של הטלת ספק פחדנית בכל דבר חדש ויצירתי, עד למקום שבו לאסי ורותם מנחים הכל ומפרסמים הכל. השמרנות הטוטאלית הזו מנעה מכם לנסות מישהו כמו אסי מלכתחילה, ועכשיו היא גורמת לכם לעשות בו שימוש יתר ולא להפעיל שום שיקול דעת. פעם פחדתם ממנו - היום אתם לא מסוגלים לשחרר. אולי תמצאו דרך לפחד ממשהו אחר, חדש, מסקרן. זה כל מה שאני מבקשת.