שלא תצטערי על זה אחר כך: הטעות הגדולה של מעיין אדם

אף פעם לא נוח להיפרד.

כי בחודש הבא יש לך יום הולדת ולא מתחשק לך לבלות אותו מתייפחת על הכרית, כי תכננתם לטוס בפסח לחופשה באיטליה ואת מוכנה לספוג עוד שלושה חודשים של הסיוט הזה רק בשביל להגניב פיצה ונשיקה ברחובות האירופיים, או כי בדיוק קיבלת הצעת עבודה מדהימה, אבל את חושבת שלזעזע את החיים שלך ביותר מכיוון אחד יהיה פשוט יותר מדי.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אולי כי אם אתם ממש מאוהבים, אולי כי אתם מאושרים ביחד, או כי אתם מוציאים אחד מהשני את הטוב ביותר ויש לכם סקס יוצא דופן באיכותו. הבעיה היחידה: אתם מגיעים משני עולמות שונים, ואתם אמנם משיקים עכשיו, בדיוק בנקודה הזאת, אבל העתיד שלכם מתפצל לשני מסלולים שונים לחלוטין.

כנראה זה מה שקרה למעיין אדם, שבפוסטים מרגשים חשפה השבוע את הפרידה מבן זוגה אסיף אלקיים. "התאהבתי בו עד כלות", כתבה באינסטגרם אדם בת ה-33 על בן זוגה לשעבר, הצעיר ממנה בחמש שנים. "הוא כל מה שיכולתי לחלום עליו, זוגיות בונה, שמחה, ומקדמת. מלאת חום, פרגון, תשוקה ואוזן קשבת. אבל גבר החלומות שלי לא רוצה ילד בעתיד הקרוב, הוא עדיין ילד בעצמו (לדעתו). ואני מרגישה שאתחרט כל חיי אם לא יהיו לי ילדים, אני תיכף בת 33. עלי לקחת אחריות...".

אדם סיפרה שכשהשניים נפגשו היא אמרה לבן זוגה שהם נוסעים לתוך קיר, ואת הפוסט חתמה ב"אל תיסעו לתוך קירות".

אבל מה אם הדרך ממש מהנה?

מעיין אדם כבר התגרשה פעם אחת, לפני שפגשה את אסיף, איתו הייתה שנה וחצי. היא יודעת איך זה מרגיש כשכל העולם נשבר, ובחרה לעשות את זה פעם נוספת, לדבריה כשהיא בנקודה הכי גבוהה. אבל איך ולמה לעזאזל את אמורה לוותר על משהו שמספק לך אושר רק בשביל איזה רעיון שאולי לא תגשימי לעולם? מה ההיגיון בלוותר על העכשיו הנעים בשביל האחר כך המעורפל, ואיך קיימות נשים שמצליחות לעשות בחירה חכמה, ולמה הן לא אני?

הרצון לאימהות נחשב לרצון על. הוא מנצח זוגיות טובה, הוא מנצח אושר רגעי, הוא מנצח תשוקה אינסופית, ואי אפשר להתפשר עליו. ככה גידלו אותנו. אולי ככה הטבע הוליד אותנו. ההורות היא כל כך סבוכה, שדי ברור למה השניים סירבו ללכת אחד לקראת השני. אבל מהצד השני, אף אחד לא מבטיח למעיין אדם שהנה היא עומדת לפגוש בחור שיעורר בה בדיוק את אותן רגשות, וגם ירצה להיות אבא לילדים שלה - ועוד יותר מכך, שהיא תספיק לעשות זאת בזמן שאולי היה לוקח לאלקיים להגיע למסקנה שהיא האם של הילדים שלו.

ויכול להיות שהוא לעולם לא היה מגיע למסקנה הזאת, והיא הייתה מתפשרת בשבילו, והם היו חיים באותה זוגיות מאושרת לנצח נצחים. מצחיק, נכון?

כי מעיין אדם יודעת, וגם אתם בסתר לבכם יודעים, שההתאהבות הזאת שאתם מרגישים בשנים הראשונות של הקשר לא תישאר לנצח. הלוואי אמן שאני טועה. הלוואי שמישהו מכם יכול להגיד לי שאני טועה, והוא מוזמן לכתוב לי את זה בטוויטר או לדפוק לי על הדלת ולספר לי שיש אהבה שמחזיקה מעמד לנצח.

ההיגיון אומר שאם האהבה הזאת באמת לא מחזיקה לנצח, אז עשתה מעיין אדם את הצעד הנכון, חישבה את העתיד שלה והגיעה למסקנה שלהחזיק זוגיות מונוגמית ומאושרת עשרות שנים זו משימה קשה עד בלתי אפשרית. הסטטיסטיקה על הישרדות זוגית גם ככה עגומה, ובכובעי כגרושה בלי ילדים, אני יכולה להעיד שכשאין שום מטרת-על שתחזיק את האהבה הרומנטית, הרבה יותר קל לעזוב. מעיין אדם לא רוצה רק אהבה זוגית, היא רוצה משפחה, וזה כבר סיפור אחר לגמרי.

אבל כגרושה בלי ילדים, גם היא בטח יודעת איך זה מרגיש כשנגמרת האהבה, ואיך זה מרגיש כשהיא מתחילה מחדש. ומול בן אדם מאוהב אפשר לערום את כל ההיגיון שבעולם, והוא יתעלם ממנו לחלוטין. האישה המאוהבת (ואולי גם הגבר, אף פעם לא הייתי) תגיד לכם שאיפה שאתם רואים פקקים היא רואה מחלפים. לא פעם נורות האזהרה האלה מופיעות כבר בתחילת הקשר, ועדיין אנחנו בוחרים לעצום עיניים ולנסוע לתוך הקיר. הרי גם לפני שנה וחצי היא ידעה שיש ביניהם הפרש גילים גדול, ועדיין בחרה להיכנס לתוך האהבה הזאת.

מערכת יחסים היא תמיד פשרה, מתוקף העובדה העגומה שאת צריכה לנהל אותה עם יישות אחרת. ובניגוד לתדמיתה בקומדיות הרומנטיות, פשרה היא ממש לא מילה שלילית. אבל איפה הגבול בהתפשרות? עזבו את נושא הילדים, בתרבות שלנו הוא ממש ברור מאליו, אבל האם את צריכה להיות עם גבר שממלא רק 80% מהצרכים שלך? מי מבטיח לך שתמצאי תשובה באדם אחר?

התשובה היא שכשהנפש שלך סוערת, ואת לא מצליחה למצוא רוגע בתוך המקום שאת נמצאת בו, אין לך ברירה. מעיין אדם, וגם את, וגם אני, יכולות לשמוע אלף פעם שכדאי להן להתפשר, לחכות, ואולי להגיע יום אחד לשקט המיוחל - אבל רק היא, ואת, ואני, מכירות את הלילות המשוגעים שבהם את יודעת שאת התסכול על המקום שאת נמצאת בו לא תוכלי לשאת לנצח.

רק עצוב שהמסקנה שלה היא שלא כדאי לנסוע לתוך קירות, במיוחד כשהיא מבינה שלא הזוגיות היא זו שנכשלה במקרה הזה, אלא הרצון הפרטי האישי שכל אחד הגיע איתו מלכתחילה לקשר. אהבה היא לא תאונה - גם אם היא נגמרת. היא הרפתקה שאנשים זוכים לה כל כך מעט פעמים בחיים, שלהתייחס אליה ככישלון רק כי היא הסתיימה, זו כפיות טובה.

תיסעו לתוך קירות. יש אנשים שאף פעם לא יזכו לזה.