זוג בחופשה. ShutterStock
ShutterStock

ככה נסעתי לחו"ל עם גבר זר: הרומן הבלתי אפשרי שלי

11.12.2019 / 8:12

"הרומנטיקנים יקראו לזה גורל, הציניים יגידו שהייתי חרמנית. אני אטען שאחרי שנה וחצי של רווקות בת"א, את תקחי כל מה שנדמה מעניין יותר מעוד שיחה של "היי מה קורה איך היה הסופ"ש בואי לבירה". אז לקחתי." מעין רודה נסעה לחו"ל עם בחור שרק הכירה, וככה זה נגמר. חלק 1

גם כשאני קוראת שוב את השיחה הראשונה שלנו, אני לא מצליחה להיזכר איך לעזאזל הסכמתי לדבר באוקיי קיופיד עם גבר שאין לו תמונה. אחרי הכול, שנינו גרושים מהעיר שבה עוד הרבה לפניי המציאו את המשפט "נו פיק - נו דיק". הרומנטיקנים יקראו לזה גורל, הציניים יגידו שהייתי חרמנית. אני אטען שאחרי שנה וחצי של רווקות בתל אביב, את תיקחי כל מה שנדמה מעניין יותר מעוד שיחה של "היי מה קורה איך היה הסופ"ש בואי לבירה".

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

גם כשאני קוראת שוב את צילומי ההתכתבויות שלנו, ששמרתי בצד כי ידעתי שברגעים חסרי פאסון אמחק את כל היסטוריית הווטסאפ, אני לא מצליחה להיזכר איך פחות מחודשיים אחר כך היה נראה לו הגיוני לטוס איתי לשבועיים בחו"ל. אבל הוא מצחיק אותי באמת, והוא הרפתקן. אז לקחתי.

מעין רודה באירופה. באדיבות המצולמים
מוכנה ל-30 ארוחות ברצף/באדיבות המצולמים

מה ידעתי עליו אחרי חודשיים של היכרות? שממש כמוני הוא גרוש, שממש לא כמוני הוא היה פעם חרדי, שהוא צריך להעביר קורסים בדברים שהוא יודע לעשות במיטה, ושהוא מצליח לשוט דרך הסערות שלי. כל הבחורות המאושרות דומות זו לזו, אך האומללות, נכנסות לסרטים כל אחת בדרכה. בחודשיים היכרות הוא הספיק לספוג מטחי ווטסאפים חסרי ביטחון בממוצע של פעמיים בשבוע, ולא נעלם. אחרי שנה וחצי של רווקות בתל אביב, את לומדת להעריך גבר שלא נעלם.

חודשיים לתוך ההיכרות שלנו אנחנו אפילו לא חברים בפייסבוק, או חברים בכלל. אין לי מושג איך הוא שותה את הקפה שלו ואיך הוא נראה אחרי מקלחת. בילינו ביחד רק את הקצוות של היום, לילות שנמשכו לתוך בקרים. אף פעם לא ראיתי אותו אחר הצהריים, ואף פעם לא אכלנו שתי ארוחות ברצף. שבועיים בחו"ל ביחד זה לפחות 30 ארוחות ברצף, 14 לילות שאחריהם מגיעים 14 בקרים. אף פעם לא ראיתי אותו שני בקרים ברצף.

חודשיים לתוך ההיכרות אני עוד לא יודעת כמה פמיניזם לשלוף. אנחנו עוד בשלב המבוכה בכל פעם שמגיע מלצר עם החשבון. אני שונאת שמשלמים עליי, אבל לא רוצה לעורר סערה, אני רוצה לבשל לו ארוחת ערב, אבל מפחדת להיכנס למשבצת של האישה שמבשלת. הוא עוד לא ראה אותי בטרנינג, ואין לו מושג שחצי מהתחתונים שלי הם מקולקציית "ויתרתי על החיים". ודווקא שם, בנקודה הזאת שבה את עוד לא יודעת איזה אישה את מולו, ובנקודה הזאת בחיים שאת בכלל לא יודעת איזו אישה את בכלל - זה הרגע הנכון ביותר לנסוע לשבועיים בחו"ל עם גבר שאת לא מכירה.

עוד בוואלה!

קיבלה אדום: השופטת שעבר זמנה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון"

לכתבה המלאה

למה לא לנסוע לחוץ לארץ עם גבר שעושה לך את זה בטירוף אבל את בכלל לא מכירה? כי אולי לא תסתדרו, כי אולי את מאוהבת בו בטירוף והוא לא יודע מה זאת אהבה, כי את לא באמת מרוויחה סכומים שמאפשרים לך לנסוע בספונטניות לחוץ לארץ עם גבר שאת לא מכירה. כי את כבר בת 34, ויודעת ממש טוב איך את אוהבת את החוץ לארץ שלך, ואין לך מושג איך הוא אוהב את שלו. למה לנסוע לחוץ לארץ עם גבר שעושה לך את זה בטירוף אבל את בכלל לא מכירה? כי אין לך שום דבר להפסיד.

כשאתם מכירים חודשיים את זורמת על הכול. "בטח שבא לי ללכת להופעה של נעה קירל באשדוד", "אין לי בעיה לאכול צב לארוחת ערב" ו"ברורררר שאני מוכנה לעשות לך את *זה* במיטה". אני לא עושה את עצמי, אני באמת נהנית מהיציאה מהשגרה. את הסוס הזקן הזה, גיליתי, ממש אפשר ללמד טריקים חדשים. אבל בזמן שכל הספונטניות הזאת עובדת מדהים כשאתם מתלבטים אם לאכול פיצה או בורקס ואת עונה במלוא הכנות ב"אני זורמת", כשעל הכף מונחים שבועיים בחוץ לארץ, ומעט הכסף שנותר בחשבון הבנק, ה"אני זורמת" הופך להרבה יותר דרמטי.

אבל אסור לך להגיד שזה דרמטי, כי את בחורה זורמת.

הכול על קצות האצבעות. אני מסכימה לנסוע, אבל שומרת על פאסון כדי שלא יידע שזו ההרפתקה הכי מסעירה שעשיתי בחיים שלי. ואני מסכימה כשהוא מציע שנטוס לסין, למרות שאף פעם לא רציתי לנסוע לסין, ואני מסכימה כשהוא מציע שנטוס לתאילנד, כי כל בן אדם שפוי היה מסכים לטוס לתאילנד, ואני מסכימה להצעה הסופית, שמתקבלת שבוע לפני שנמצא את עצמנו על מטוס לגרמניה - ליורוטריפ באירופה. נוחתים בברלין, ממריאים ממילאנו שבועיים אחר כך.

הכול שביר. עד הרגע שבו הבנתי שיש לנו כרטיס טיסה סגור עוד חשבתי שהוא קצת צוחק עליי. כמו שאני חושבת שהוא צוחק עליי כשהוא אומר לי שהוא רוצה אותי. כמו שאני ממש משוכנעת שהוא לועג לי כשהוא מחבק אותי בבוקר כשהוא קם. מדי פעם דולף לי החוסר ביטחון ואני מצליחה למלמל שאלות כמו "אתה טס איתי לחו"ל רק כי אין לך עם מי לטוס", שאני לא טורחת לנסח כשאלה, מחשש שהוא באמת יענה.

בזמן שעבר מהרגע שהחלטנו לטוס ועד הרגע שבו עמדנו מחובקים בנתב"ג, אמרתי לו בטעות שאני אוהבת אותו. ממש לא התכוונתי, נשבעתי כבר הרבה שנים לפני שאני לעולם לא אהיה שוב הצד שאומר ראשון שהוא אוהב. ואז באיזה לילה מבולבל כשהנפש עדיין לא חזרה למקום והגוף עוד חיפש איך לאסוף את עצמו, דמיינתי שהוא אמר שהוא אוהב אותי. כל כך דמיינתי, שכמה דקות אחרי זה אמרתי לו "אני אוהבת אותך". הוא שתק ושאל אם תכננתי להגיד את זה. רק אז הבנתי שדמיינתי. דמיינתי שהוא אומר לי את זה באלף הפעמים שעברו מאז שלחשתי שאני אוהבת אותו בלי שהוא יודע.

המלון שנחתנו אליו בברלין היה היקר ביותר מהמקומות שנישן בהם. אני בחרתי אותו, בעזרת סטנדרטים שפיתחתי לעצמי ב-15 השנים שאני טסה בהן לבד לחו"ל. מדהים כמה דברים הספקנו לעשות ולהגיד אחד לשני כששנינו ערומים, ועדיין הכי מביך לדבר על כסף. הוא יסכים למלון ב-200 דולר ללילה? הוא רוצה לאכול ארוחה ב-50 אירו? אני יודעת כמה כסף אני סוחבת איתי בכיסים, אבל הגבר הזר הזה, אין לי מושג כמה הוא מרוויח וכמה הוא חסך.

הוא אוהב שבחרנו במקומות ששנינו לא היינו בהם אף פעם. את החוויות שנעבור, נחווה בפעם הראשונה, ואת כל מה שנפספס - נפספס ביחד. זה לא טיול של מוזיאונים, כי אותו זה לא מעניין ולי זה לא מספיק חשוב. זה גם לא טיול של קולינריה, כי אותו זה לא מעניין ואנחנו מכירים רק חודשיים, אז עוד אין לי אומץ להגיד לו שזה ממש מוזר לטייל בחוץ לארץ עם מישהו שאין לו חיבה יתרה לאוכל מקומי. אז מאיפה נשיג את ההרפתקאות שלנו? בעיקר אחד מהשני. אירופה היא רק תפאורה לחוויות שחווינו ביחד. היינו יכולים להיות שבועיים מנותקים מכולם בבת ים, ונראה לי שעדיין הייתי חושבת שאלה השבועיים הטובים ביותר שהיו לי בחיים.

הם היו השבועיים הכי טובים כבר כשישבנו במונית שלקחה אותנו ועוד זוג ישראליות לתוככי ברלין, ונשאלנו בפעם הראשונה אם אנחנו בירח דבש. כנראה שככה אמור ירח דבש להרגיש באמת, ולא כמו בירח הדבש שנסעתי אליו עם ההוא שהתחתנתי איתו אחרי שמונה שנים. בנסיעה ההיא, ידעתי מראש ממה אני עומדת להתאכזב. בנסיעה הזאת לא היה לי מושג מאילו דברים אני עומדת להיות מופתעת. ובין כל ההמלצות שקיבלנו באותה מונית באותו ערב, היה ברור שעל פריימארק אנחנו יכולים לוותר, ושלא בטוח שנאכל בהמבורגר הכי טוב בברלין - אבל על מסיבת סקס אין ספק שאנחנו צריכים לסמן וי. בברלין התנהג כישראלי בברלין, לא?

בחלק הבא: כך סימנו וי על מסיבת מין בברלין, ושרדנו. בקושי

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully