מעין רודה באירופה
צילום: באדיבות המצולמים

בין חשקים לרגשות: דייט שלישי במסיבת מין בברלין

מעין רודה נסעה עם בחור שרק הכירה, לסיבוב קצר של שבועיים באירופה, שכלל גם מסיבת מין. אמיצה? מטורללת? לא תקראו, לא תדעו. חלק ב'

בחלק הראשון: למה טסתי לשבועיים באירופה עם גבר זר?

טיפ מנצח לחופשה בברלין: אל תגידו "אני סומכת על הפרא תכול העיניים הזה, ומוכנה לעלות איתו על קורקינט חשמלי, כי הוא הבטיח שלא נתרסק". אתם תתרסקו. וזה יקרה ביום הראשון של החופשה הראשונה שלכם. את תצאי עם מכה בתחת, והוא ישבור בוהן. וכשלבשתי מחוך שחור למסיבת הסקס הראשונה שלי בחיים, הוא השתחל בקושי לג'ינס, ויחד צלענו ברחובות ברלין.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

חודשיים אחרי שמכירים, נפתח חלון זמנים פרוע. דברים שאפשר להגיד עכשיו, כשאתם עוד קצת זרים, אולי לא תצליחי להגיד בעוד חודשיים, כשכבר תחיו אחד בתוך הטרנינג של השני. בינתיים אתם בעולם נטול עכבות, מלא פנטזיות ששום רגש לא עומד בדרכן. לא בושה או מבוכה, כי מה אכפת לך מה יחשוב עליך הזר הזה, וגם לא אהבה וקנאה, שימלאו לך את הלב בחום ובפחדים. אז קבענו למסיבת מין. ואני לא מתכוונת ללבוש טי שירט.

אני גם לא מתכוונת ללבוש מבוכה, ונראה לי שגם הוא לא. אנחנו בשלב שבו אנחנו מתנהגים כמו שני רווקים תל אביביים ששום דבר לא יכול להפתיע אותם. גם העובדה שהבחור מולנו מבצע בבחור מולו מעשים מאוד מגונים, ולמרות שזו הפעם הראשונה שאת רואה אנשים אחרים עושים סקס, את לא מתכוונת לעצום עיניים ולהימלט. מה עושים במסיבת מין? כל מה שעושים במסיבה רגילה, פלוס מין. קונים משהו לשתות, מתיישבים ובוחנים את הסובבים, רוקדים לצלילי מוזיקה חזקה מדי. ומין. אוכלים ממתקים קטנים שעובדי המקום מניחים על השולחנות. ומין. מרבית האנשים מסביב הכירו אחד את השני. האנרגיה ביניהם לא הייתה מינית. היא הייתה דומה יותר לחבורת אנשים, לא צעירים, כולם חברים בקבוצת ווטסאפ שבה שולחים יותר מדי הודעות, מתארגנים לפעמים לפיקניק של שבת עם הילדים. ומין.

עוד בוואלה! NEWS

ככה נסעתי לחו"ל עם גבר זר: חלק א'

לכתבה המלאה

הקלישאה היא להעיד על עצמי שאני לא שמרנית, אבל אני באמת לא מאוד שמרנית. יתרונות הגירושים בגיל 32 הם שאין לך שום דבר להוכיח לאף אחד, ואת מבינה שהמטרה שלך בחיים היא ליהנות. אבל כשישבנו על ספה שראתה מראות קשים, ומסביבנו קמו לתחייה סרטוני פורנו אנושיים, המחשבה לא הייתה לפרום כפתורים ולהצטרף אליהם. ישבנו שם ביחד ונורא לבד, וניסינו לספוג את האווירה. ישראלי לבוש בשלייקעס, ורק בשלייקעס, ניגש אלינו ובעברית הכי רכה אמר לנו "אל תדאגו, תזרמו עם הערב, תרגישו בנוח".

עוד שלושה-ארבעה ביקורים בברלין ואנחנו אוכלים מועדונים כאלה בלי מלח. בשביל הפעם הראשונה, העובדה שישבנו מחובקים ומבוהלים, לגמרי הספיקה. בלילה ירדפו את המחשבות שלי מאות איברי מין גבריים שראיתי באותו ערב. גם הערב שאחריו היה עתיר פינים - תמים, אבל עתיר. במבט ראשון חשבנו שהמרחצאות שהגענו אליהם הם המקום הכי קיטשי שהיינו יכולים להיכנס אליו, אבל חמש דקות לתוך הבריכה הלוהטת, כשגשם מטפטף לנו על הראש, השלנו גם את הציניות הארורה הזאת, וגם את המגבות ובגדי הים. אהבתי שלמרות שאין שום דבר מיני במקום המזיע הזה, הוא שנא שאני ערומה מול כולם. מפיסות התנהגות כאלה אני מניחה שאכפת לו. או שהוא קנאי חולני, אני לא מכירה אותו מספיק בשביל לדעת.

הוא לא אוהב לתכנן, ואני החלטתי שאין טעם לארוז דפוסים ישנים לנסיעה, וכך מצאנו את עצמנו בדרך לפראג. למה פראג? איפה נישן בפראג? מה יש לעשות בפראג? על אף אחת מהשאלות לא הייתה לנו תשובה. אבל היו לנו כרטיסים לאוטובוס. נסיעה ראשונה מבין שורת נסיעות ארוכות מדי בשבועיים הקרובים. עשרות שעות שבהן הוא מקשיב בטלפון למוזיקה חסידית, ואני בוהה בדרכים. והרגע שהוא פתאום תופס לי את היד, או מלטף לי את השיער, נדמה לי שאלה רגעים שקוראים להם אושר. הוא אוהב כשאני אומרת לו מה אף פעם לא עשיתי לפניו. בגילי כבר לא נותרו הרבה כאלה. אבל הוא הראשון שחיבק אותי בלי שביקשתי. מול אנשים אחרים, באוטובוס בדרך לפראג.

אומרים שפראג היא אחת הערים הכי רומנטיות בעולם. הייתי שמחה לחוות דעה, אבל הגעתי אליה עם גבר שהכרתי חודשיים. יכול להיות שהמבנים בה נהדרים, שהנהר בה מרגש, שההסתובבות בה משרה אווירת אהבה. מה שאני עשיתי ברחובות פראג היה להתווכח. כשאת טסה לשבועיים באירופה עם אדם שאת בקושי מכירה, באחד מהמקומות תמצאו את עצמכם מגלים את ההשקפה העקרונית שלכם על העולם. מה שבתל אביב היית מגלה על קפה בארוחת בוקר, תגלי מחוץ לטירה. תתווכחו על חשפניות, ועל זנות ופמיניזם. המטרה היא להגיע בשלום בחזרה לחדר המלון. המטרה היא לגלות שלא פעורה ביניכם תהום שאי אפשר לחצות. שאולי הגעתם משני עולמות שונים, אבל שהערכים שלכם לא יגרמו לך לחפש חדר במלון אחר. קנינו גלידה והתווכחנו, צילמנו אחד את השנייה בעשרות תמונות והתווכחנו. בסוף הלכנו לישון באותו חדר, תחת אותה שמיכה, באותו מלון.

איפה שלא הסתובבנו - מתל אביב ועד אירופה, תמיד היינו שלושה. הוא, ואני והפחד. הוא לא אוהב הגדרות, אז כששואלים אותי עם מי נסעתי לאירופה אני אומרת "עם בחור שהכרתי", ומפחדת שזה לא שהוא לא אוהב הגדרות, הוא פשוט לא אוהב הגדרות איתי. כשהוא אומר שהוא לא יכול לקרוא למישהי חברה שלו, אני מפחדת שהוא כן יכול להתחייב, אבל למישהי אחרת. אני לא יודעת אם מחר הוא יקום איתי בבוקר, כי הוא מבקש שאחשוב רק על היום. אני לא יודעת אם כמוני אין עוד שתיים לפחות, ובכל פעם שהוא נותן לי לראות משהו בטלפון שלו, אני מפחדת שפתאום תצוץ הודעה שתנפץ לנו את הבועה. ואסור לי להגיד כלום, כי אנחנו מכירים רק חודשיים, ואיך בכלל אחרי חודשיים מישהו אמור לדעת שהוא מרגיש משהו.

הוא לא מאמין באהבה. או לפחות טוען שהוא לא יודע מהי. הוא מאמין בשיטת הכוכביות. "את אומרת שאת אוהבת אותי, אבל יש לך כוכבית שמסייגת. את תאהבי אותי עד שתגלי מי אני באמת. או שתאהבי אותי עד שתמצאי מישהו טוב יותר, או עד שתגלי שיש אחרות מלבדך". אני לא יודעת לאהוב עם כוכביות, אבל ברגעים האלה אני מלאה בפחדים: רק שלא ייתן לי סיבה לשים כוכבית על האהבה.

בפראג גם למדתי שהפירוש להבטחה "מלון במיקום מעולה", יהיה "מלון במיקום ממש לא מעולה". וכך מצאנו את עצמנו מבודדים מכל פיסת עיר, עם צנצנת זיתים שארזנו עוד בגרמניה, ב"מלון במיקום מעולה". ואז בכיתי. הפחד קם איתי בבוקר בתל אביב אחרי שינה טרופה שבה אני מנסה להחניק דמעות בלי שהוא ירגיש. הפחד הלך איתי לישון גם במלון בפראג. אז בכיתי, ואפילו לא יכולתי להסביר לו למה. איך את אומרת לו, בלי לצאת משוגעת, שכשאתם לא מדברים על כלום, את תמיד מדמיינת את התרחיש הגרוע ביותר?

בפרק הבא: מחשופים, שוחד ותפוח אחד מסוכר. הגענו למינכן.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully