את הספר "קארמה איז א ביצ'" לקח לרות דיין וולפנר לכתוב שנה וחצי - לי לקח שעתיים לקרוא את כולו. לאורך הספר תחשפו למערכות יחסים שונות, שבכל אחת מהן נעשתה טעות שלעיתים הייתה ניתנת לתיקון ולעיתים לא, לצד תיאור מפורט שמסביר איך הזוגות התמודדו עם המצבים ומה כל אחד מה חווה במערכת. אפשר להגדיר אותו כמדריך האולטימטיבי לזוגיות, על דרך השלילה - בספר הזה תלמדו מה בשום אופן אסור לעשות אם רוצים להישאר נשואים, או לפחות להתגרש בצורה אנושית. ומי הגיוני יותר שתדע את התשובה לשאלות הללו, מעורכת דין לענייני אישות?
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בתחילת הראיון רות שאלה אותי אם אני רווקה, וישר אמרתי לה בהתרגשות שאני במערכת יחסים עם החבר הכי טוב שלי. באותה נשימה שאלתי אותה איך שומרים על הקסם שקיים עכשיו, כי ביננו, אין אחד שלא חושש מעתיד המערכת ומהתפוגגות האהבה. בלי היסוס רות ענתה לי ש"הדרך הנכונה לשמור על זוגיות היא פשוט לא להרשות לעצמו להתנהג כלפי הצד השני כמו שאנחנו לא היינו מתנהגים כלפי בן אדם אחר. לא לקחת מובן מאליו את המקום בו אנחנו נמצאים". אמנם זו קלישאה,
וולפנר, שחווה באופן יום יומי זוגות הנתקלים בקשיים במערכת היחסים, מזהירה מפני התעלמות מאותו המצוקה של בני הזוג: "כשאחד הצדדים רוצה ללכת לייעוץ מדובר בעצם בקריאה לעזרה. המקום של הצד השני זה להקשיב, לקרוא את המפה וללכת לייעוץ יחד - ברגע שזה לא קורה מערכת היחסים נגמרת באותו הרגע".
עוד בוואלה!
תלות כלכלית
"כשאחד הצדדים תלוי כלכלית בשני, הצד המפרנס חי בהרגשה שקרית שאין סיכוי שהמערכת הזו תתפרק - הוא חושב 'איך הוא יסתדר בלעדי? הוא צריך אותי' והיחס בהתאם". תחושת השליטה והביטחון שנובעת מהתלות בו, גורמת לצד המפרנס להתנהג איך שעולה על רוחו. "זה מחמיר כשאחד הצדדים בוחר שלא לעבוד, ובמקרה שנגמרת מערכת היחסים יש קושי מאוד גדול לפרק את הזוגיות. הצד המפרנס יודע את זה, וזה בעצם מה שנותן לו את הכוח ותורם לתחושת הבעלות שלו, והתלות הכלכלית לא נגמרת בכסף, אלא מתבטאת גם בערך עצמי ירוד" אומרת רות. "עם קשר לכסף או בלי, כל בן אדם צריך לצאת לעבוד. ככה לא הופכים להיות בן אדם משעמם שיושב כל היום בבית, מתוסכל. בן אדם מסופק, שעושה מה שטוב לו גם יהיה הרבה יותר אטרקטיבי". כשאחד הצדדים לא יוצא לעבודה, לא פוגש אנשים, לא ואורח חייו תלוי בגורמים אחרים, במיוחד כשיש גם תלות כלכלית, הוא מתכון לגירושים מכוערים וקשים.
בגידות, מעקבים, שקרים
בגידה היא אחת מהסיבות הנפוצות ביותר לסיום מערכת יחסים, ולפי רות ישנן שתי גישות עיקריות לנבגדים - "או שאתה מת מפחד מהרעיון, או שאתה משלים עם המצב". וולפנר מוסיפה כי כשקיים חשד, קיים גם הצורך לדעת בוודאות, ולכן בדרך כלל שוכרים בלש פרטי שיבצע מעקב, אבל לפעמים הבגידה לא הייתה הדבר הכי גרוע שקרה למערכת. יפית (מתוך הספר) שכרה חוקר פרטי, אבל במקום להגיע להחלטה, התמכרה למעקב ולכאב שהוא גרם לה "זה כמו לקחת קיסם ולהכניס אותו שוב ושוב לחור בשן", תיארה רות את ההתמכרות. "אם אתה כבר יודע ועדיין עוקב באובססיביות אבל מת מפחד לפוצץ את הדבר, זה כבר חולני", מדגישה וולפנר ומסבירה כי למרות שהמעקב נחוץ, כי ברוב המקרים הבוגדים מכחישים בתוקף, הצד הנבגד צריך להחליט לפני המעקב עם מה הוא מוכן לחיות, ועם מה לא, והאם יהיה מוכן להעלים עין או לא, כדי לא להישאב למערבולת חולנית שכזו.
אובססיביות והתקפי זעם
וולפנר מדגישה כי מניסיונה אובססיביות שמזיקה ליחסים היא לא רק זו שמתבטאת בקנאה או ברצון לדעת איפה הצד השני בכל רגע "זו יכולה להיות גם אובססיה לניקיון שיוצאת משליטה וגורמת לך לחטוף התקף זעם כשבן זוגך רק מניח את השלט לא כמו שאת אוהבת". וולפנר מספרת על אישה שהאובססיה שלה לניקיון הרסה את מערכת היחסים שלה - האירוע ששבר אותם סופית היה כשבעלה שפך בטעות מעדן חלב על הרצפה, והיא לא הצליחה לשלוט בזעמה וסטרה לו. "לחיות בתוך מערכת יחסים שאחד הצדדים בה אובססיבי זה על סף הבלתי אפשרי, וגורם לתחושת מחנק שאי אפשר להתקיים בתוכה לאורך זמן" קובעת וולפנר "אם האובססיביות משתלטת על מערכת היחסים ומתחילה לפגוע בחיים הזוגיים, זו בעיה רצינית".
שיעמום ושקיעה בשגרה
וולפנר מתארת את מערכות היחסים כמעין עציץ שצריך לטפל בו. "מערכת זוגית צריך לשמר, לגדל - ממש כמו עציץ - ואם לא תזינו אותה היא תנבול ממש כמותו. שעמום הוא כמו עשב שוטה שנכנס לתוך המערכת". לא מדובר על ההתחלה, אבל עם הזמן הריגוש פוחת. אתה כבר מכיר את הקריזות שלה ואת כבר יודעת איך הוא אוהב את הקפה, אתם כבר לא יוצאים כמו פעם ובין הילדים לעבודה אתם לא מוצאים זמן לזוגיות. כך שגרה מתחיל לחלחל למערכת היחסים. "הבעיה עם השעמום היא שבני הזוג מפסיקים להיות חברים ומוותרים על הקשר ביניהם" מסבירה וולפנר " מפסיקים לפתח תחומי עניין משותפים, חוסר השיתוף הופך לחוסר ההערכה ואלה בסופו של דבר מובילים את הקשר לקיצו".
יתרונות תהליך הגישור
הזנחה רגשית וחיצונית
הזנחה חיצונית היא איתות מצוקה, כי "אם אתה לא מספיק חשוב לעצמך, אי אפשר לצפות שתהייה מספיק חשוב לצד השני, והזנחה מכל הסוגים יכולה להיות אחת הסיבות שבגללן מתחילים להסתכל הצידה בזוגיות" מסבירה וולפנר, ומדגישה כי הזנחה רגשית היא האויב האמיתי של מערכת היחסים. בספרה כתבה על בחור שהרגיש כל כך מוזנח במערכת היחסים שלו שהרגיש, במילותיו, שאם ייפול וימות, היא אפילו לא תעשה לו החייאה. יכול להיות שזה לא נכון, כמובן, אבל גם אם מישהו רק מרגיש ככה, זה אומר שהוא חווה הזנחה מאד קיצונית. צריך גם לזכור שקורה גם שהאהבה פשוט נגמרת והכל הופך קצת יותר מובן מאליו, אבל וולפנר ממליצה לזהות את הסיטואציה כשהיא עדיין קטנה, ולטפל בו לפני שהוא הופך לאקוטי "ואם אתה מוצא את עצמך חי עם מישהו שהוא ההורה של הילדים שלך, ואתה מרגיש שאם יקרה לך משהו הצד השני לא יטרח לעזור לך, אתה לא אמור להיות שם", היא חותמת את הנושא.
הקטנת האחר לצורך הגדלה עצמית
חוסר ביטחון הוא אחד הדברים הכי הרסניים בכל מערכת יחסים, וגם אם באתם אתו מהבית, כשבן הזוג משתמש בו לרעה ומנסה להגדיל את עצמו על ידי הקטנה שלכם, מדובר בנורה אדומה מהבהבת: "כשאחד הצדדים חסר ביטחון הנטייה הטבעית שלו תהיה לדכא את הצד השני" היא אומרת " ההקטנה תבוא לידי ביטוי בשימוש במשפטים כמו 'מי ייקח אותך?' ו'תראה איך אתה נראה'. המטרה של המשפטים האלו היא להקטין ולהשפיל את הצד השני. וכמו בכל מצב, אנשים בסוף מתעוררים. הצד שהשפילו אותו עובר תהליך שלרוב יבשיל בעזרת גורם חיצוני, בסופו של דבר מבין שאפשר לחיות גם אחרת, ויעזוב. כשצד אחד מקטין את בן הזוג בהתמדה, הוא בסוף ישכנע את עצמו שזה נכון, ובטוח שהצד השני בחיים לא יקום ויעזוב אותו, כי 'מי הוא בלעדיו', וכשזה קורה הוא לא מוכן לזה, אף פעם. אלה גירושים שאני קוראת להם קארמה איז א ביצ'."
"קארמה איז א ביצ'", ספרה של רות דיין וולפנר, בהוצאת סטימצקי