אופירה וברקו. מתוך "אופירה וברקו" קשת 12, צילום מסך
צילום מסך/מתוך "אופירה וברקו" קשת 12

אופירה וברקו אולי התבהמו, אבל גם ליאון רוזנברג טעה

יגאל לרנר

4.12.2020 / 10:07

הריאיון של ליאון רוזנברג אצל אופירה וברקו, בו נכחו גם אביחי אוחנה ואיציק זוהר, היה קשה לצפייה. על פניו נראה כי רוזנברג עבר לינץ' וחטף מטחי זלזול מכל המשתתפים, אבל יגאל לרנר חושב שדווקא ההתבהמות שמסביב הדגישה את צדקתו ועשתה לו רק טוב

מירי רגב ואייל ברקוביץ' מתעמתים באולפן "אופירה וברקוביץ'"/צילום מסך: קשת 12

בוידאו: מירי רגב על ממשלת הקורונה אצל אופירה וברקו

הראיון של ליאון רוזנברג ביום שישי אצל אופירה וברקו רק נראה רע, למעשה זה עשה רק טוב. טוב לליאון, טוב לרייטיינג ובטח שטוב לנו. הרשתות להטו: "אונס מילולי, סתימת פיות" ואווירת עליהום כלפי הבחור עם חולצת הפלאנל שמדבר על רגשות.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אודה ולא אבוש, התיישבתי לראות במיוחד את הקטע האמור. כמי שעוסק בתחום, מרצה עליו וגם, רמחנא ליצלן, מנחה מעגלי גברים, פייר, לא הזדעקתי, לא התפלאתי ומציע להתקדם הלאה. כולם ידעו לאן הם באים, כולם קיבלו את דקות התהילה שלהם (רק תאייתו את שמם נכון) ולמען האמת, דווקא השיח הבהמי שצפינו בו, משרת את הצורך לייצר כאן משהו אחר, טוב יותר.

אצלי זה התחיל לאחרונה. בפברואר השנה נחשפתי לראשונה למעגלי גברים. היה זה יום חורפי, יום השנה לפטירתה של אימי - פצע פתוח שלא מגליד. אמנם זה קרה לפני יותר מעשרים שנה, אך הבור והחוסר עדיין שם, כשברקע שורשים סובייטים ואב דומיננטי. מה שהייתי הכי זקוק לו באותה תקופה הוא חמלה. כמה פשוט, ככה נדיר.

מצאתי אותו דווקא במפגש בעקבות פוסט בפייסבוק, וזה עבד. יממה לפני כן סיימתי להפיק את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בכנרת וכל הלחץ שהתנקז לימי האירוע, השתחרר עם שוך תרועת הפסטיבל, במעגל באותו ערב גשום בנתניה. מה שיפה בקבוצת גברים שבה לא כולם מכירים את כולם הוא שהיא משאירה את הפסאדה בחוץ, ומניחה את הלב במרכז החדר. בלי פוזה, בלי שופוני, מסיכות ושאר דאווין.
מעגלי גברים היו קיימים עוד קודם, מעין תשובה למעגלי הנשים ומלכות המדבר למיניהן, אבל למפגש המנחים הזה של המיזם החברתי "גברים נפגשים לשם שינוי", לא יכולתי להשאר אדיש. מהר מאד החלטתי להצטרף למסע של הנבחרת הזו, אני קורא להם סיירת נפש.

מאז העברתי מספר מעגלים, שזה כמו מילואים רק בלי הג'יפה - גברים מתייצבים ממקומות שונים בארץ, בנקודות שונות על פני ציר החיים ובמגוון גילאים: מעשרים עד קרוב לשבעים. הם מגיעים בחשש, ללא התחייבות, ומתוך תחושה פנימית ורצון לשיח אחר, מאפשר. כי לדבר זה משחרר.

המשפט "יקנאו בך מאה ולא ירחם עליך אחד" (כך חינכה אימו של אחד הגברים במעגל), מקפל בתוכו את תמצית ההוויה הגברית המותרת בחברה שלנו, ויחד איתה גם את כל החולשות "שאסור" להם להביע. במעגל בוחרים להשאיר את המולת היום והנושאים ה"רגילים" כמו בורסה, פוליטיקה, ספורט ונדל"ן בחוץ, ומדברים על מה שלא מדברים בדרך כלל. דווקא שם עולה וצפה אמת גדולה, פחות מדוברת, פחות צפויה: סליחה, החמצה, פחדים - נושאים שפחות נהוג להציף בבר או מול משחק של ליגת האלופות. בלי להתבייש, בלי לפחד - מה שקשה מאד לעשות ביום-יום, ואת זה ראינו כולנו במפגש הטלוויזיוני הטעון בין רוזנברג לאב הטיפוס ה"גברי" אצל אופירה וברקו.

עוד בוואלה!

"אינו עבריין מין" הוא לא קריטריון מספק למינוי ציבורי

לכתבה המלאה
איציק זוהר וליאון רוזנברג. מתוך "אופירה וברקו" קשת 12, צילום מסך
איציק זוהר חולק מנסיונו הזוגי/צילום מסך, מתוך "אופירה וברקו" קשת 12

כעת, כשאין ברים וליגות, והקורונה נחתה על ראשינו, כבשה את חיינו וערבבה את הקלפים מחדש, זו הזדמנות טובה להצטרף, דווקא עכשיו, פתאום אנשים מוצאים וממציאים את עצמם מחדש בתוך הכאוס של החיים: בין הקורונה למקרנה, בין הזום לזומבה, לריחוק הפיזי, ולהשפעות החברתיות.

חשוב כל כך שנתעורר, חשוב גם לבנות הזוג - לא אחת אנחנו שומעים מאישה עד כמה היא שמחה ומודה על המעגל, ועדיין, ציפיות החברה מה"גבר" עוד נמצאות כאן בכל כובדן, ולהביא גברים למעגל אינו עניין פשוט. "אחי, אני לא מדבר", "זה נופל לי על הפוקר", "אשלח את אשתי", הם רק חלק מהתירוצים ללמה לא להגיע, למרות הפרסומים וההופעות בתקשורת המיינסטרים, שמנסים להשריש תודעה גברית אחרת בדעת הקהל המקומית, זה עדיין קשה. קשה לגבור על הקבעונות שגדלנו איתם, קשה לשחרר, ועוד יותר קשה לדבר. ואז הגיע ה"ריאיון" הזה עם ליאון רוזנברג, שהדגים בצורה הכי ברורה למה גברים מפחדים להשתנות למרות שהם מרגישים צורך - רוזנברג חטף בשידור הזה מכל טוב: רמיזות ואמירות ממחלקת "אתה שפוט", "אסור לך לדבר" וכולי, ונאלץ להגן על עצמו בלי סיבה, תוך שמירה על מראית עין של כבוד והומור. אבל זה לא עזר. הרי אי אפשר להסביר למה חשוב שגברים יעשו את הצעד הזה באולפן שבו מישהו שואל בדעה צלולה את השאלה "מה זה התפתחות פנימית?".

אופירה וברקו. מתוך "אופירה וברקו" קשת 12, צילום מסך
"מה זה התפתחות פנימית?" אופירה אסייג/צילום מסך, מתוך "אופירה וברקו" קשת 12

אבל למה ציפיתם? הרי שם כולם ידעו לאן הגיעו ואיך האירוע עומד להתגלגל. רוזנברג כבר היה בקולוסיאום הזה, ובתור מנחה אולפן מנוסה מכיר את כל הטריקים. הוא לא היה צריך לתת למשחק להשתלט עליו הרי בסופו של עניין, כל הנוכחים באירוע באו לקדם משהו ויצאו מורווחים: עכשיו כולם יודעים שלאון מנחה מעגלים, כולם סגורים על הסטטוס הזוגי של אביחי אוחנה ומה עם המסעדה שפתח, וגם איציק זוהר קיבל את הרגע שלו בכותרות.

ולמרות אי הנעימות, הריאיון עשה לרעיון שירות מצוין. אפילו בסביבה הזאת, שמזכירה חצר בית ספר יסודי יותר מתוכנית טלוויזיה של אנשים מבוגרים, המסר עבר. ליאון רוזנברג יכול להירגע, ולטפוח לעצמו על השכם, כי בסופו של דבר קרה מה שתכנן. הצחוקים הילדותיים מסביב לא רק שלא הזיקו, אלא אף הדגישו את צדקת דבריו. הבדיחות על הגבר הנשלט שאין לו ברירה אלא להעצים את אשתו רק כיוונו זרקור אל חולשתה של הפרדיגמה הישנה, ובמקום להרחיק את הצופים מהרעיון, כל מי שצפה הבין עד כמה ההתפתחות הזאת לא רק יכולה להתרחש אלא שהיא גם חיונית ליחסים שבין גברים לעצמם ועם הנשים שאיתם, במיוחד באווירה הנפיצה שנוצרה היום.

שלט תובנה. יגאל לרנר, באדיבות המצולמים
נקודה למחשבה/באדיבות המצולמים, יגאל לרנר

הכותב הוא איש תקשורת ומנחה מעגלי גברים

לפרטים נוספים על מעגלי גברים לחצו

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully