הנה משפט שלעולם לא האמנתי שאכתוב: אני חושבת שהתמכרתי לסטורי של דנית גרינברג.
אני מודה שלא עקבתי אחריה, אבל בתור עיתונאית רצינית ואיכותית שתחומי הסיקור העיקריים שלה כוללים דרמות שמתרחשות באח הגדול, ריבים בין סלבס ומשפחת קרדשיאן, הייתי מעודכנת בחשבון המעוצב של גרינברג באופן לא רציף - וזה לא ממש שינה לי כי מבחינתי כל יום היה זהה לקודם: פילטר שמגביר את התכלת והלבן בתמונות, תוכן שיווקי שמוכר לי קוסמטיקה או מה שזה לא יהיה ששווה קמפיין באותו החודש והמון בגדים יפים שאין לי מושג לאן היא לובשת.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
אבל לאחרונה דנית עושה את מה שהמון בלוגריות מנסות לעשות כבר כמה חודשים ללא הצלחה - היא מעלה תוכן מעולה.
עוד בוואלה!
אחרי שנים בהן בלוגריות סיפרו לנו על נפלאות מכנסי-ג'ינס-קוד-קופון ועל שגרת הטיפוח הלא מעניינת שלהן, ואחרי חודשים בהם הן צילמו לנו צלוליטיס וחצ'קונים משל היינו רופאת העור הפרטית שלהן, הגיע השלב שבו יש נשים שמבינות סוף סוף מה אנחנו רוצים לראות כשאנחנו גוללים את המסך: תוכן אותנטי, כיפי וקליל. למי שלא עוקב אחרי דנית תנו לי לאמ:לק - יש אצלה סטוריז בהם היא מספרת שהיא "דנית מהתחזית". למה תחזית? כי מסתבר שדנית גרינברג רצתה להיות חזאית כשהייתה קטנה, ומה שעומד מאחורי הבחירה בכותרת הזו הוא הערצה משונה מילדות לדני רופ. אז בתחזיות שהיא מצלמת היא מספרת לנו על מזג האויר בכל מיני מקומות, וזה הרבה יותר מצחיק ממה שזה נשמע.
נתחיל בזה שהיא נראית כאילו גמעה ארבעה רדבולים ברצף, חבטה לעצמה בראש עם מחבת, ואז החליטה לספר על מזג האוויר בדובאי (יש ערפל, קשה שם), בנוסף היא מצלמת גם התעללות פקאצית וקורעת מצחוק בחבר שלה. היא מסבירה שהוא פשוט ויתר, וזורם איתה, כי הוא מבין שאין לו לאן לברוח (בטח לא לארץ, השדה סגור). הפנינה האחרונה שלה כללה את אד סדוויק, שאולי זכור לכם כצ'אק באס מ"גוסיפ גירל". מסתבר שאד המסכן העלה תמונה מהמלדיביים, מה שגרם לדנית לצאת בסדרת סטורים קורעת שבה היא מזמינה אותו לשתות איתה קפה, עושה פוטושופ בו היא מכניסה את הפנים שלה לתמונות יחד איתו ולבסוף מתייגת אותו כשהיא נמצאת על סירה ומודיעה שהיא בדרך אליו.
וזה אפילו יותר מצחיק במציאות.
ממש כמו שתקווה גדעון כתבה לפני כמה שבועות - נמאס לנו מנשים שמטיפות לאהבה עצמית ואהבת חינם בזמן שהן מנסות למכור לנו עוד קרם שאמור להעלים את הקמטים. הנשים האלו צריכות להפסיק לנסות לגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו בעזרת זריקת אינסטנט של צומי לעצמן. אחרי שנים בהן האינסטגרם גרם לנו להרגיש רע עם עצמנו, זה קצת מתיימר לחשוב שתמונה אחת עם צלוליטיס תגרום לנו להתמוגג מאושר.
המלכה האם של הז'אנר המשוחרר היא ללא ספק מאיה ורטהיימר - שכבר שנים יודעת את מה שהבנות האלו רק מתחילות ללמוד: תצחקי על עצמך לפני שהם יצחקו עליך. היא לא מפחדת לצלם עוגיות ששרפה, לצחוק על בעלה, ולהטריל אנשים ברחוב, וזה גורם לנו לאהוב אותה יותר מכאלה שמעלות תמונות מרוטשת בבגד ים. עוד אחת מהאורים והתומים של הטרנד היא קרן שחם - שהחשיפה שלה הפכה עצומה מאז שעברה מסרטוני איפור לפארודיות על בלוגריות ומשפיעניות רשת.
גם מאיה דגן, משתבחת מסרטון לסרטון, ומרגישה לנו אותנטית במיוחד כשהיא מציגה רגשתי נחיתות מול הבת שלה, שמצליחה לבדר הרבה יותר טוב ממנה, ונעמי לבוב, שנראית כאילו הקורונה עושה לה רק טוב כי לאחרונה היא מרשה לעצמה יותר, ומזכה אותנו בסרטונים שלה שרה ("מכוער בכוונה") ועושה עוד המון דברים שקצת קשה להסביר - אבל מאוד מצחיק לראות.
בקיצור, אנחנו לא רוצות לשמוע את קורין גדעון מתלוננת על כך שהיא קיבלה חדר בלי חלון, לא מעוניינות להסתכל על ליקי המאמנת בוכה על כך שנתנו לה קנס בגלל הפעלה לא חוקית של הסטודיו שלה, וממש לא מתחשק לנו להתרשם מהתיק החדש של בר רפאלי. זה כבר מזמן לא מעניין אותנו.
מה שאנחנו באמת רוצות זה להרגיש טוב - לא בקטע נפוח וחלול של "אישה לאישה מלכה" או "תחלמי בגדול, נסיכה", וגם לא עקב שמחה לאיד על כך שמישהי כמו אלכסה דול עלתה ממשקל נוצה למשקל אפונה. אנחנו רוצות לראות נשים אותנטיות, שלא לוקחות את עצמן ברצינות, ולא מחפשות דרך לפלטר את הרע או להשתמש בו כדי להעביר אג'נדות. אנחנו רוצות לראות נשים שמדברות בגובה העיניים, אומרות את מה שאנחנו חושבות על נושאים שונים, וצוחקות עליהם בשבילנו, וזה בדיוק מה שדנית גרינברג עושה.
מסתבר שלמרות שראינו את דנית גרינברג במצבים מאד אינטימיים, גם דרך הפילטרים המגמתיים של האח הגדול וגם דרך הפרסומים המזלזלים בתקשורת - היא הרבה פחות חד מימדית ממה שהיה נדמה. אם לשפוט לפי ה"תחזית עם דנית רופ", מדובר בבחורה חדה, עם הומור אדג'י, שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, עם התקפי צחוק שמדבקים אפילו דרך המסך. תעקבו.