למה, הילה קורח, למה הלכת? בבקשה תישארי, כי אני לא יודעת מה אעשה בלעדייך. מי יסביר לי מה קורה בפוליטיקה בלי פרצוף רציני וטון דרמטי ומלחיץ? מי ישלב בחיוך ממזרי את נתוני התחלואה עם מידע קליני תוך כדי נזיפה אימהית באלירז שדה שפשוט לא מוכן לסתום? מה אנחנו, עדיני הנפש שמתקשים לעכל את מה שקורה פה, אמורים לעשות? מאז עזיבתה לטובת ההתמחות אני במשבר מהדורות, שלא לומר אבל אקטואלי, והחלטתי שהילה קורח צריכה להיות מיודעת בנוגע לנזק הנפשי שהיא גורמת לנו, החרדתיים.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
התקפי חרדה, מכירים? בניגוד לשמם, מדובר באירועים מאד פיזיים עם תופעות כמו סחרחורות, ליקויי ראייה, חוסר יכולת לעמוד, צורך להקיא, קוצר נשימה ועוד תופינים נהדרים. יש לי כאלה. נוראיים, כבר 30 שנה. פעם זה היה הרבה יותר חמור, וכבר יותר מעשור שזה קורה מעט, ברמת הכאפה החודשית שיחסית קל להתגבר עליה, מינון מדהים יחסית להמון שנים של שלושה התקפי חרדה ביום, שזה למעשה התקף חרדה ארוך, מה שאומר אפס תפקוד, וימים שלמים של סבל קיצוני שתמיד הסתיים במיון, רק כדי ששם יעשו לי א.ק.ג ויגידו לי שאין לי כלום, וחוזר חלילה. זה נמשך איזה זמן עד שמישהו עלה על הבעיה, כי בתקופה של טרום 2000, רוב הרופאים לא ידעו מה זה. תענוג, בקיצור.
מאז עברו כבר עשורים, ולשמחתי היום כל סלב שחווה משבר מגיע לדבר על זה עם צופית גרנט, אבל בתקופת האבן נאלצתי למצוא דרכים להתגבר לבד. מה לא ניסיתי. מדיטציות, דיקורים, אמונה בקריסטלים, תקשורים, שיחות עם אלוהים - כלום לא עבד. עד שבסופו של דבר הבנתי למה זה קרה. התקפי חרדה הם תגובה לניסיון ההתנגדות לאבדן התמימות - המעבר בין הילדות, שבה כולנו מאמינים שהחיים יפים, שיש סנטה קלאוס, פיות וקסמים, ושההורים שלנו יודעים הכל ויכולים להגן עלינו תמיד. יש גם אנשים שמצליחים להחליף את אמונות הילדות באמונות מסממות אחרות, ממזרים ברי מזל שכמותם, אבל מי שצריך להתפכח ומנסה להתנגד, עובר את זה יותר קשה.
אל תפספס
הדבר הנורא שאנחנו מנסים בכל כוחנו לא להפנים הוא שהאמת היא שאף אחד לא שומר עלינו, שאין סיבה לכל דבר, ושלא בטוח שהכל יהיה בסדר. אנחנו לבד, אין אלוהים, אין קארמה טובה, אין עין רעה, וגם ליקום לא אכפת מאיתנו. התקפי חרדה הם הדרך של הנפש להעיר אותך מהטמטמת ולומר: "חמודה, זאת המציאות - תתמודדי."
אין מה לעשות - לוותר על אשליית הביטחון ולהפסיק להסתמך על ישויות על טבעיות זו הדרך היחידה להימנע מאכזבה ובהלה בכל פעם כשהחיים זורקים לנו כדור מסובב (אלא אם כן זה ואבן - אם זה ואבן - שימו מתחת ללשון וחכו רבע שעה).
אז לראות חדשות?
למה?
איזה בן אדם שפוי יתנדב להיכנס כל ערב בשמונה למעין דאנג'ן מנטאלי, להוריד מכנסיים, לעמוד ב"ריש" ולחכות שמישהו ייכנס בו? צפייה בחדשות היא חוויה שנעה בין עצבים לגועל, לחוסר אונים, לאימה. כדי להיות מעודכנת במדינה הזאת צריך לעבור התעללות יומית, ואם זה לא חמור מספיק, שדרני חדשות הם אנשים מלחיצים ולא נגישים. חמורי סבר, לוקחים את עצמם בשיא הרצינות, עם הגייה מרגיזה והטעמות מוזרות בסופי משפטים, וכל הבעת פנים שלהם יותר מזוייפת מקודמתה. באופן עקרוני אלה תכנים שהחיינו טובים יותר בלעדיהם, פשוט השנה, חוץ מלספור מאומתים ולקוות שימצאו תרופה לא היו לנו חיים, והצפייה היומית נ כפתה עלינו, ובעיקר הבהילה, כי הדגישה עד כמה אף אחד לא באמת יודע כלום.
שוב ההורים לא יכולים להגן עלינו, כי הם מבוהלים וחסרי אונים בעצמם. מסתבר שעוד החזקתי חלק מהשקר הזה כדי לשרוד, ובום - ההתקפים חזרו, ובגדול.
ניסיתי את כל תוכניות החדשות, והגעתי למסקנה שהיחידה שלא מדרדרת את מצבי זו הילה קורח. כנראה שהיא, לגמרי במודע החליטה שמישהו צריך להגיש חדשות בצורה שונה ומרעננת. והיא כל כך צודקת. היא היחידה שלא לוקחת את עצמה ברצינות מוגזמת ואפילו מרשה לעצמה מדי פעם לגחך עם מרואייניה ועמיתיה וזה נראה אותנטי. קורח היא אחת שמסוגלת לשבת עם אנה ארונוב הבוכיה ולהציע טישו בלי להקריפ בהצגה של חמלה או עממיות (כן, דני קושמרו, אני מדברת אלייך). היא גם סופר אינטליגנטית, משכילה, ובעיקר שואלת את השאלות הקשות בלי להלחיץ ובלי להיבהל כשמדובר בראיון חדשותי חשוב (כן יונית לוי, אני מדברת אלייך). ומה שאני הכי אוהבת זה שנראה שהיא מטילה ספק בכל דבר שהיא מדווחת עליו. תמיד יש לה חיוך קטן, כקורצת לצופים, ומעבירה את המסר (או לפחות זה מה שאני שומעת) - "עזבו אתכם שטויות - היום אומרים ככה, מחר יגידו אחרת, אל תקחו קשה - קבלו סנדביץ מעולה עם 7 טון חמאה" - וזו פשוט גישה שמתאימה לצופה כמוני, שממש מנסה לא להתאבד.
ככה אני רוצה לקבל את החדשות שלי, בצורה מרגיעה, בטון אנושי, בגובה העיניים, לא בעברית עתיקה וקול שהונמך בארבע אוקטבות. אז תודה לך, הילה קורח, שהעברת אותי את הקורונה. אי אפשר לכעוס על מישהי שההתמחות שלה היא גריאטריה, אבל חשוב לי שתדעי שגם בתור מגישת חדשות היה לך ערך רפואי. אצפה בך בשבת, ובשאר השבוע אסתפק בטל ברמן - אמנם התוכנית שלו קצרה, אבל בואו - גם החיים.