אתגר אתגר. טיקטוק, צילום מסך
צילום: טיקטוק, צילום מסך

אבטיח? פחחח. עוד 9 סרטוני טיקטוק שחיים אתגר חייב לעשות

אשתו של חיים אתגר בחודש התשיעי להריונה, ו"לא מפסיקה להתלונן" לדבריו. אז הוא החליט להדביק לעצמו אבטיח ולנסות לקום מספה, כדי להבין אותה. האתגר נגמר בזה שהוא מעריץ אותה, וברשימה הזאת של עוד כמה דברים שרק אנחנו צריכות לסבול, למקרה שלעוד גבר בא לאתגר את עצמו

חיים אתגר בהריון (טיקטוק חיים אתגר)

השבוע התפרסם ברבים סרטון טיק טוק חמוד למדי של חיים אתגר שבו הוא מדביק לגופו אבטיח בשל ומנסה להזדהות עם אשתו שהגיעה בשעה טובה לחודש תשיעי. המחווה רומנטית למדי ומשעשעת במידה, חיבבתי את אתגר בסרטון הזה, בחיי, איך הוא מתיישב בקושי עם האבטיח ואז עוד מנסה לקום, אויש הוא שובב החיים הזה. אבל כמובן שכל אישה שחוותה הריון תדע לעמוד על ההבדל הדק, אתם יודעים, סרטון טיק טוק נמשך מקסימום 60 שניות, לא בדיוק דומה לחוויית ההיריון הבלתי נגמרת שבה המשקל מטפס ולוחץ לך על הגב והאיברים הפנימיים במשך תשעה חודשים ארוכים שבסופם הגרנד פינאלה: תפרים, טחורים ובכי תמרורים. איך כל הדבר הזה הופך לאושר מטורף? לזה קוראים נס.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראיתם?

בכל אופן, הסרטון הזה הזכיר לי שיש רשימה שלמה של חוויות ייחודיות רק לנו, המין הנשי וההורס, ושאם כבר אתגר מרים את הכפפה ומנסה לחוות בגופו ונפשו איך זה להיות אישה, למה לעצור באבטיח? יש לי רעיונות לעוד 10 סרטוני טיק טוק. לפחות.

עוד בוואלה!

לא רק מירי רגב (בעיקר): היציאות המביכות של הפוליטיקאיות

לכתבה המלאה
מבחן האבטיח של חיים אתגר (צילום: צילום מסך, טיקטוק)

ללכת על עקבים
בכל אירוע שאליו הוזמנתי בחיי הבוגרים נעלתי נעלי עקב. זה תמיד מתחיל כל כך טוב, מחטב את הרגליים, מרים את הטוסיק, את מרגישה מינימום ג'יזל, ובהתחלה בסך הכל הולכים עד האוטו, קלי קלות. אבל אז מתחיל האירוע. בחייאת גברים בחייאת, פליז תנעלו נעלי עקב בחתונה, אני מתה לראות את הבעת הפנים שלכם 10 דקות לתוך הריקודים כשהזרת הקטנטנה מחליטה להתאבד, לא נשאר עור על העקב כי הנעל גירדה אותו לחלוטין ואתם מתחילים לדדות ברחבה בצעדים קטנים עם הברכיים קדימה כמו שחקני הוקי לא מוצלחים במיוחד. תהנו.

לגלות צלוליט
זה כל כך לא פייר שכל הסיפור הזה של צלוליט הוא בעיקר סיפור של נשים והאמת שעוד יותר לא פייר זה שצלוליט לא קיים אצל כל הנשים אלא רק אצל חלקנו, אבל גברים, בואו בואו, תנסו, נראה אתכם עומדים מול המראה (באור של פלורסנט) ומביטים בירכיים ובישבן שלכם ומגלים שהכל שם רוטט ורועד, מבינים שבזאת סיימתם עם מכנסי ג'ינס קצרים ושמהיום הולכים לים רק בחו"ל ורק בחושך. איזה רגע נוראי. נראה אתכם מתמודדים עם גל השנאה העצמית שיעלה בכם וישטוף כל חלקה טובה. ואל תגידו לי שזה כמו שאתם עולים במשקל, משקל אפשר לרדת, צלוליט את לוקחת לקבר.

מילא כבד, האבטיח הזה לא נראה מתוק בכלל (צילום: צילום מסך, טיקטוק)

לא למצוא מה ללבוש
אחרי שאתם מגלים את הצלוליט אתם מוזמנים לפתוח את הארון ולנסות להתלבש. בהצלחה. אני יודעת, זה תמיד נראה לכם שיש לנו אלף חולצות, אלפיים שמלות ומה למען השם אנחנו רוצות? אבל קצת דמיון מודרך, דמיינו את עצמכם נראים כמו דביר בנדק בעונה הראשונה של סברי מרנן בכל בגד שאותו אתם שולפים מהארון, עכשיו תריצו קצת קדימה ודמיינו על המיטה ערמה ענקית של בגדים שנואים, אתכם אדומים ומתנשפים ביאוש והשעון לוחץ כי כבר חייבים לצאת מהבית. אתם כבר בוכים? כי אני בוכה רק מלהיזכר.

נפלאות האנדוקרינולוגיה
קרה לכם שהיא קמה בבוקר נחמדה וחמודה ואחרי חצי שעה הפכה לכועסת ומשוגעת? יופי. זה קורה פעם בחודש. ככה בעצם אנחנו משמרות את מעמדנו בתור האחראיות הבלעדיות על המשך המין האנושי. אין ספק שאנחנו, הנשים, יצורים נדירים, ובלעדינו אין לכם חיים אבל אתם יודעים איך זה, להכל יש מחיר וכל אישה שהביאה אתכם לעולם משלמת את מחיר הכעס הלא רציונלי בגלל, ובכן, הורמונים. אז בואו תנסו אתם, תחשבו שאתם ככה מתהלכים לכם בעולם, אתם אנשים רגילים עם שפיות ממוצעת ופתאום, מישהו אמר מילה לא במקום, נשם נשימה מיותרת, או הביט בכם במבט שאתם מפרשים כביקורת, ואתם מוצאים את עצמכם כועסים, כועסים ממש, כועסים מאוד. הכעס הזה יימשך כמה ימים ואז לפתע ייגמר. ככה משום מקום. חבר'ה, לא הייתם שורדים לרגע.

ללכת ברחוב ולהביט אחורה
זה מתחיל בערך בגיל 7, בפעם הראשונה שאת הולכת לבד לחברה, משהו בך מבין ישר שהרחוב יכול להיות מסוכן עבורך, ובאופן טבעי את מציצה לצדדים, כדי לזהות סכנה פוטנציאלית. נסו לדמיין לכם עולם שבו אין לך תחושת בטחון אמיתית, שהפחד הזה שמישהו יעשה לך משהו רע פשוט נמצא שם. כל הזמן, ולא בהכרח בגלל שעברת חוויה שהותירה בך צלקת, אלא זה פשוט מוטמע בך, זה הוטמע באמא שלך ובסבתא שלך וסביר להניח שאת תטמיעי את זה בילדה שלך. האמת שאין סיכוי שתבינו לעומק את החוויה, אז אולי פשוט קחו אחריות ותהפכו את העולם הזה ליותר בטוח עבור הבנות שלנו. סבבה? תודה.

כאישה, הסכנה אורבת בכל פינה (צילום: ShutterStock)

ללכת עם תיק שק
דווקא פה יש לכם סיכוי להזדהות - בכל פעם שבעלי צריך משהו מהתיק שלי הוא תמיד טובע בפנים במשך כמה דקות ארוכות ואז צועק מתוך מעמקי הבטנה "איך את מוצאת פה משהו??" ברור שאני לא מוצאת שם משהו! אני לא מוצאת שם כלום! אבל אני צריכה הרבה מאוד דברים ואהבתי את העיצוב של התיק, אז לא הבנתי מה השאלה פה בכלל. בכל מקרה, אתם שרגילים ללכת לכל מקום עם ארנק טלפון ומפתחות בכיס, בואו תתחילו לקחת אחריות על הצרכים שלכם באמת ובמקום לבקש מאיתנו כל דבר, שכל אחד מכם יקנה לעצמו תיק שק (יש בכל הצבעים אז כל אחד ימצא לו תיק שמתאים לו) ותזרקו בפנים את כל הדברים שאתם באמת זקוקים להם (אין לי מושג מה אתם צריכים.. כדורגל? מפתח ברגים? WD40?) ותניחו לתיק שק שלנו.

לחנות ברוורס בזמן שמסבירים לך
אוי, השנאה בלב. כחלק מחווית החיים הנוחה שלכם, אתם רשאים לצאת ולהכנס לחניות כאוות נפשכם, אבל פה אנחנו נמצאות מהצד השני והבלתי נסבל של המציאות. אמאל'ה, זה כל כך בלתי נסבל שבכל פעם שגבר ברדיוס של 150 מטר קולט אישה שמנסה להחנות ברוורס הוא ישר לובש על פניו ארשת פנים של מומחה החניה הרשמי של מחוז גוש דן והשרון, נעמד מאחורי הרכב של האישה במיקום מעצבן ומתחיל לסמן לה לאן להזיז את ההגה כשהוא צועק "אחורה אחורה ימינה שמאלה", תדעו לכם שזה נס שאנחנו רק יולדות אתכם ולא גם דורסות אתכם.

8. ללכת לפיפי עם חברה
טוב פה אתם ממש מפסידים. אתם פשוט שולפים, מתרוקנים וממשיכים הלאה, אבל מה כיף בזה? איפה החברות? איפה האחווה? איפה המאבטחת הצמודה ששומרת שאף אחד לא יפתח לך את הדלת? למה לוותר על הרכילות בדרך לשירותים? על הרכילות של הדרך חזרה? איזה מין קשרים מוזרים אתם מנהלים אחד עם השני? חלק מהסודות הגדולים ביותר התגלו לי בדרך לשירותים וגם אני ברגעי שכרות אמרתי דברים שלא הייתי צריכה לבנות זרות שאחר כך הרגשתי שהן לא פחות מאחיות שלי. לכו לכו ביחד לפיפי, אתם מפסידים את החיים.

"מה אכפת לך, נו? חמש דקות. לא תרגישי כלום" (אתה מתחיל להבין את הבעיה?) (צילום: ShutterStock)

למרוח לק ביד הנגדית
עד עכשיו השתעשענו אבל עכשיו הגיע שלב האקסטרים. אתם ניסיתם פעם למרוח לק עם יד שמאל על יד ימין? הרי גם כדי למרוח רגיל צריך ריכוז ושנים של תרגול, אתם בכלל מבינים איזה יכולות מטורפות אנחנו מוכיחות בכל פעם מחדש? אז יאללה, קחו לק (שוב, כמו התיקים, יש בכל הצבעים, אז שכל אחד ימצא למה להתחבר), אני גם מציעה שתכינו בצד חצי קילו צמר גפן ו-2 ליטר אציטון ונראה אתכם. אבל לצבוע בלי לצאת מהקווים, אנחנו לא הגננת או אמא שלכם. פה לא יהיו הנחות.

לעשות סקס כשלא בא לך
הבנתם בכלל מה כתוב פה? כי מנסיוני אתם איכשהו תמיד בקטע, וגם כשאתם לא בעניין אתם בעצם כן בעניין. אנחנו פועמות אחרת חבר'ה, החשק מגיע ממקומות אחרים ובקצבים אחרים לגמרי, בחלק ממערכות היחסים הפער הזה מתורגם לחוסר סקס מוחלט אבל אצל חלק מהזוגות המונוגמיים האישה היא הייצוג של המלאך גבריאל עלי אדמות ואז.. היא עושה גם כשלא בא לה. אז נסו לדמיין שלא בא לכם, סבבה? אני יודעת שזה קשה (אולי מכות חשמל ושכשוך בבריכת סודה לשתייה יעזרו לכם להכנס לדמות) ואז נסו "פשוט לזרום" עם הצד השני. לא פשוט אה? כבר מתחילה להתעורר אצלכם הערכה מחודשת למין הנשי? אז יאללה, לכו ותקנו לאישה שלכם פרחים לשבת ובדרך הביתה תזרקו את הפרחים ותביאו לה לאפה שווארמה, שבוע טוב.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully