בתחילת שנות ה-30 לחיי גיליתי את הרוחניות. לא התחלתי לתרגל יוגה באדיקות כמו שני, אל תגזימו, זה כבר כרוך בלזוז ולהזיע, אבל לגמרי מצאתי את עצמי, תקופה מסוימת בחיי, מתמידה בסדנאות, פסטיבלים במדבר ושלל אירועים עמוסים בראשים לא חפופים, שרוואלים, ביצי חופש במקלחות המשותפות (המבינה תבין) וערמות של טחינה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
בהתחלה היה בזה משהו מאוד ממכר. הסדנאות פתחו לי את הראש, הרחיבו לי את הלב, כל מדיטציה בתנועה הייתה סוג של התגלות, באמת עפתי באוויר. אבל עזבו אותי, באתי לדבר על שני, הפרסייה היפהפייה וחובבת גינוני האירוח הבריטיים מחתונמי. גם שני היא אדם שכל כולו הכלה, קבלה, זרימה ודימויים של טבע, ולראייה - יש לה קשר מיוחד עם ציפורים אפילו כשהן דוברות שפה זרה, בסיישל הרחוקה. זה המקום לציין שבכל פעם שישבתי לארוחת בוקר בקפה סוניה המנוח תקפו לי את השולחן, ובעיקר את הפחמימות שעליו, חמישה דרורים בו זמנית, אבל הם היו חומים ורגילים ולא צבעוניים ומרהיבים כמו הציפורים של שני, דבר שמרמז כנראה על הפערים העצומים בין שלבי ההתפתחות הרוחנית בהן כל אחת מאיתנו נמצאת.
אל תפספס
את ההכלה והקבלה של שני זיהיתי כבר בבקרים הראשונים של ירח הדבש שלה ושל דני בסיישל, כשבתרגול היוגה שלהם, שבו הוא כמעט החזיר את נשמתו לבורא, היא לא ויתרה על שום דגש בתנוחות (או שמא עליי לומר "אסאנות", בחיוך קל ועיניים רכות), והקפידה להמשיך ולהכריז את השמות שלהן בסנסקריט, גם כשדני התחנן שתפסיק.
כמובן שהיא הייתה המכילה לאורך כל ירח הדבש, זו שלא נלחצת ולא נרתעת מהלחץ שלו, פשוט-העם שמתרגל יוגה רק בשביל כאבי הגב ולא בשל עדיין לחוות את העוצמות הרוחניות של התרגול; וזה המשיך גם בפגישה אצל דני הפסיכולוג, בפרק של אתמול, כשמרוב התעלות עצמית היא נראתה כאילו היא עומדת להירדם, ובעודה מעפעפת בכבדות פיזרה הצהרות על גורל, נחל, אמא אדמה ועוד, כל זה בזמן שדני החתן טוען שלא קרה לו "הקסם" ושהוא לא הרגיש ניצוץ.
אתם מבינים, יש משהו מאוד נעים וממכר ב"דיבור" הרוחני. מעבר לשלל הזדמנויות הפז שהוא מספק להתנשאות על אחרים, שזה בפני עצמו דבר קסום, הוא גם מאפשר לך לשמור על חזות מאוד רגועה ושלווה גם כשאתה נסער - כי הרי אתה שלם מבפנים, ולהתנער מכל רגש שלילי - כי אתה מואר ומכיל. במילים אחרות - מצטערת, אני לא קונה את השלווה והזרימה שבהן שני קיבלה את מה שדני אמר. זה לא נעים לשמוע שלא נוצר קסם ולא היה ניצוץ, במיוחד כשהוא דווקא כן מוצא חן בעיניה, אבל מה היא תעשה? תגיד?! הרי זה כל כך ארצי וקטנוני, כל כך לא מכיל!
כל מה שנותר לה לעשות הוא לפנות למחוזות הפאסיב אגרסיב, דבר לא רוחני בעליל, אבל יש גבול לכל התעלות ולכל כלי קיבול יש, ובכן, קיבולת מקסימלית. אז אחרי ששני ספגה את כל מה שנאמר, היא התיישבה לטסטה מול המצלמה ופתאום היא נשמעה אחרת לגמרי. לא היו שם דימויים, מטאפורות או שום דבר שקשור לטבע, רק מילים קונקרטיות ועצבים על זה שהיא מקבלת מסרים כפולים. המעשה המתבקש היה לשלוח לו מיד מסר כפול בעצמה, ואחרי כל הזרימה והגורל והסבבה שבה היא מקבלת את הקשיים ואת חוסר הניצוצות מהצד שלו, לנצל את הרגע שבו הוא ירד לטיול עם הכלב ולהתמקם בחדר האורחים אחרי שכל ירח הדבש הם ישנו ביחד.
זאת כמובן זכותה המלאה, ומחוץ לירח הדבש דברים הרי עשויים להיראות פתאום אחרת או כמו שמעיין אמרה בפרק הקודם - במלון הייתה מיטה ממש גדולה, אבל ברור שלא זה העניין, אלא העלבון של שני על ההצהרה של דני לגבי הניצוץ הלא קיים, והמגע הבלתי פוסק שהוא בכל זאת מקפיד לקיים איתה.
אח, חיוך הניצחון שנמרח לה על הפנים כשהיא ישבה מול המצלמה ודיברה על זה שהוא היה בשוק וש"זה בסדר, מותר לו. וגם לי מותר לבחור מה שנכון לי" - עזבו אתכם מכל סדנת נשימות, אני אומרת לכם, כמי שהתנסתה בשני הדברים - זאת באמת התעלות רוחנית. ואגב, לדני אין שום זכות לבוא בטענות. כבר בערב החתונה היא אמרה לו שאמא פרסייה זה הרבה יותר גרוע מאמא פולנייה, הוא היה צריך להתכונן לחוות את מנהגי העדה על בשרו. מצד שני, גם הוא בן לעדה הפולנית, אז הוא בטח כבר מורגל ויצליח להבליג (עוד מנהג עדתי) על המחווה הפאסיבית אגרסיבית.
חוץ מזה, אולי באמת לא יזיק לו לישון איזה לילה לבד: "אם הוא אומר שאין ניצוץ, אין לי מה לישון איתו באותה מיטה", הסבירה. לשני הרוחנית הייתה הארה, ו"זה בסדר מותר לו" - זה פשוט 'כלב מביט למעלה' בפולנית. ובעברית, ולמקרה שלא הבנתם, הגרסה המכילה (והמיתממת) למשפט שרובנו מכירים בגרסתו היותר עממית: "אתה עוד תבוא אליי על ארבע, חכה חכה".