מעודדת הפרעות אכילה: אלכסה דול נגד דנית גרינברג

אם יש משהו שאני מחבבת אפילו יותר מריבי ביצה ו/או אינסטגרם צהובים - זה את דנית גרינברג. הסטורי שלה קורע אותי מצחוק והיא באמת אחת מאותן נשים שכיף לעקוב אחריהן פשוט כי זה נראה שהיא לא לוקחת את עצמה ברצינות, ובאפליקציה כמו אינסטגרם, שמפוצצת תמונות מרוטשות ומשפטי העצמה, מדובר ביצור נדיר.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

בגלל זה הופתעתי לראות את התגובה של אלכסה דול לתמונה שהעלתה דנית.
למי שפספס, אתמול דנית העלתה סדרת תמונות - שתי תמונות בהן היא נראית כמו דוגמנית (מאוד לוהטת) וצמאה לתשומת לב, וכיאה לגרינברג, את הבוק היא קינחה בתמונה בה היא מציצה מתוך בריכה, עטויה במשקפת שחיה כאחרונת הילדים בקייטנה, עם פרצוף של מישהי סובלת שלא מבינה מה קורה סביבה. התמונה השלישית, באופן די חביב, ניטרלה את החשיבות העצמית בשתי התמונות הראשונות כשהיא שוב הוכיחה שהיא צוחקת על עצמה הרבה יותר מאשר שאחרים אי פעם יצחקו עליה.

אבל מי שלא אהבה את התמונות היתה אלכסה דול, שכתבה בתגובה "את נראית מדהים, אבל אני באמת חושבת שהתמונה הזאת עם ההבלטה של העצמות יוצרת אצל בנות צעירות רושם מוטעה..." והמשיכה ב"מבקשת ממך להתייחס לנושא הזה בצורה רצינית כי בדיוק תמונות מסוג כזה מעודדות הפרעות אכילה אצל הנערות והילדות הקטנות".

עכשיו, באמת שאין כבר כוח להתייחס לנושא הסקיני שיימינג שהפך לאחרונה לאחד הדברים הלעוסים ברשתות. חוץ מזה שמי שאמרה בדיוק את זה בתגובה לאלכסה היא קורין גדעון, שהחליטה להתערב והעלתה סדרה של תמונות משלה עם קפלים בבטן והסבירה ש"אם המטרה היא שבנות ונשים יאהבו את עצמן בכל הצורות, אז גם רזון הוא אחת הצורות". ודנית מצידה הוסיפה "לא כל תמונה של מישהי רזה מרמזת על הפרעת אכילה!". שתיהן צודקות, כמובן. להגיד לאישה רזה לא להצטלם בצורה מסוימת זה בדיוק כמו להגיד לאישה שמנה לא לשים ביקיני - התנהגות בריונית ומתנשאת שלא צריכה להתקיים ואומרת יותר על המעיר מאשר על זה שהעלה את התמונה.

אבל מה שבאת מעניין בהטפה המתחסדת של אלכסה הוא בדיוק מה שמבדיל בין השתיים האלו, וזה לא המשקל שלהן, אלא המאמץ והחשיבות העצמית.

למי שפספס, בשנים האחרונות אלכסה מנסה לבדל את עצמה כאושיית רשת "מעוררת השראה" שמדברת על אהבה עצמית ובריאות נפשית על ידי שיח פתוח על העבר שלה והתמודדות עם הפרעות אכילה, יחד עם משפטי התפתחות אישית גנריים וטיפים של לייפסטייל דוגמאת "5 דרכים לנקות אנרגיה שלילית מחייך". בתור חובבת התפתחות אישית בעצמי - אחת שלא פעם מוצאת את עצמה יושבת בים ובוהה בשקיעה תוך הודיה ליקום וחיבה עזה לשיחות על אנרגיה, זימון ויקום, אני מודה שהחשבון שלה מעייף אפילו אותי. לא כי התוכן שגוי, אלא בעיקר כי מה שאלכסה עושה זה לעבוד בלהפוך את עצמה לגורו התפתחות אישית מעוררת השראה, במקום, נו, לתת לי השראה.

דנית, לעומתה, פשוט מדברת על החיים שלה. חלק מהחיים שלה כולל לעמוד מול המראה ולמדוד 3 אאוטפיטים שונים, איפור מול המצלמה ועוד שלל התנהגויות פקאציות שהיא ממש לא מתנצלת עליהן, בחלק אחר של חייה היא רצה בים בביקיני, בלי פילטרים או ריטושים, כשהיא צורחת למצלמה ולא טורחת לצנזר קטעים בהם נופל לה הטלפון או כשהיא בעצמה מתרסקת ונפצעת. וזה אולי לא כולל משפטים כמו "תאהבי את עצמך מספיק כדי לרוץ בים בביקיני" אבל זה כן יכול לגרום לילדה צעירה וביישנית להעיז להוריד את החצאית ולהישאר בבגד ים, ממש כמו שסטורי של דנית שרה בקול צפצפני "אשת חייל מי ימצא" כרמז לחבר שלה לשלוף טבעת (שנשלפה מאז) יכול לגרום למישהי להעיז לנסות לשיר, או אפילו לדבר עם בן הזוג שלה על נישואים, הרבה יותר מכל פוסט העצמה שיגיד לה "תאמיני בעצמך מספיק כדי לעשות מה שאת רוצה".

וזה ההבדל בין לעבוד בלהיות השראה לבין, ובכן, להיות השראה.

אנחנו מוצפים בחשבונות כאלו מכל עבר - החל מקואוצ'רים שצועקים עלינו לפתוח עסק עצמאי ועד לנשים כמו אלכסה, שמדברות על כך שגם לנשים היפות ביותר יש פגמים ומעלות תמונות של סלבס עם ובלי איפור שכבר ראינו בכל מקום. החשבונות האלו נחמדים, אבל הם לא מביאים איתם בשורה אמיתית, בעיקר כי בניסיון שלהם להוביל, להשפיע ולצאת "הכי אמיתיים" הם יוצאים בעיקר מעוצבים ומהונדסים. כשאלכסה מעלה תמונת "לפני ואחרי" של הפרעות האכילה שלה כל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זה כמה מדהים היא נראתה אז לעומת כמה מדהים פלוס היא נראית היום - וזה לא משנה כמה היא תכתוב לי שאז היא סבלה והיה לה קשה, מה שאני ואותן "ילדות צעירות" שהיא כל כך דואגת להן רואות זה תמונה של דוגמנית מהממת שמדברת על כך שהיום היא אוהבת את עצמה. ולא, אני לא מקבלת השראה לאהוב את עצמי יותר, מקסימום חושבת בקנאה כמה כוח רצון יש לאישה הזאת שאוכלת רק אוכל בריא ועושה ספורט 4 פעמים בשבוע.

מה שכן מעורר השראה, ובעיקר מעורר רצון לצפות, הוא חשבונות של אנשים שלא מנסים ללמד או להעצים אותנו, אלא פשוט מאפשרים לנו ליהנות מהצפייה, כשההשראה היא תוצר לוואי של אדם שחי את החיים שלו בצורה אותנטית ולא מתנצלת.

בדיוק בגלל זה ההטפה של אלכסה היא בסופו של דבר "הפוסל במומו פוסל" - ניסיון לחנך מישהי שלא צריכה חינוך, מתוך רצון "לתת השראה" במקום פשוט להוות השראה, ובדרך היא מורידה ומביכה אישה אחרת מול מאות אלפי עוקבים - ואם זה לא ההפך ממודל לחיקוי, אז אני לא יודעת מה כן.