כישלון נוסף בחתונמי: דני לא נמשך לשני, וזה לא ישתנה

בנות, יש לנו בעיה. אנחנו לא יודעות לקבל דחייה. משהו בנו נשבר לרסיסים כשאנחנו מבינות שמישהו פשוט לא בעניין שלנו. בלי סיבה. לא עשינו כלום, שום דבר לא רע - פשוט לא כולם נמשכים לכולם, מה לעשות. אבל אנחנו לוקחות את זה קשה ונכנסות לאמביציה לשנות את זה מתוך החשיבה המוטעית שכנראה עשינו טעות, או שמשהו אצלנו לא מספיק טוב.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

וכמובן שזה לא נכון. הרי לא כולם נמשכים לכולם, ולפעמים יש קליק שמתפייד עקב חוסר התאמה, או להיפך - קרו גם מקרים שבהם ההתחלה הידידותית הפכה למשהו אחר. הכל ניתן לשינוי אם את באמת רוצה, ואם זה שווה את המאמץ מבחינתך - תתחילי לעבוד על תוכנית פיתוי. הבעיה היא שלמרות שנשים הן פתייניות טבעיות, פיתחנו עצלנות, קנינו את הקשקוש שאומר שמשיכה היא רק פיזית, וכל כך התרגלנו לשחק על הקלף של המראה החיצוני, כי התרגלנו שזה הדיפולט שעובד הכי בקלות עם גברים, שאנחנו משקיעות אפס מאמץ בפיתוח היכולות האחרות שלנו.

שני תקועה בדיוק בחסם הזה, שבו העלבון גרם לראייה שלה להצמצם, והיא נותרה עם שני מצבים נטולי דקויות וגווני אפור - "רוצה אותי, לא רוצה אותי". בלי אורך רוח, בלי ראיית משחק, בלי חוש הומור. תשאלו כל פלייר על הפלנטה והוא יגיד לכן שככה אי אפשר לפתות אף אחד. חוסר היכולת לקבל דחייה קשור לזה שאנחנו יוזמות פחות, נדחות פחות, ולכן לוקחות את הפעמים האלה כל כך קשה, בעוד גבר ממוצע פונה לכמה בחורות ביום ונדחה כל כך הרבה פעמים שזה כבר לא מזיז לו, וסביר להניח שהוא כבר הבין שכמעט כל בחורה שאומרת "לא", בסוף עשויה להגיד "כן" אם הוא ישקיע את הזמן והמאמץ.

גם ההיפך אפשרי, אבל לא תוכלי לעשות כלום אם כל מה שעובר לך בראש זו המחשבה הטורדנית "איך זה יכול להיות שהוא לא נופל לרגליי ומתחנן? הצילו!" ותידרדרי ללבישת קומביניזונים וצחקוקים, או עונשים שעושים בדיוק את ההיפך מחשק, כמו ללכת לישון במפגיע בחדר נפרד.

אז אחרי שנעלבנו כולנו יחד עם שני, בואו נחזור רגע למציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת מזיקפה פה וזיקפה שם, וניזכר שמאחורי משיכה או חוסר משיכה יש כמה רבדים שמעבר למראה החיצוני, וזה המקרה אצל הזוג הזה. הרי במבט ראשון היא מצאה חן בעיניו והוא בעיניה, ומשהו התפקשש בדרך - איזה מזל שמשיכה אמיתית לא נשענת רק על קימורי שדיים וקוביות בבטן, ואם הבסיס קיים, אפשר תמיד לתקן.

שני הלכה לרוחניות כדי לתקן משהו אצלה שלדעתה לא עבד טוב מספיק. אפשר לנחש לפי הדגשים שלה עצמה, שהפריעה לה הנטייה שלה לשים את הערך העצמי שלה בידיים של גברים, וללכת שם לאיבוד - לפעמים למשך שנים אחרי הפרידה. עכשיו, ככל שאדם מדבר יותר על זרימה וחשיבותה, ככה הוא מרגיש תקוע ביחס ישר. ככל שהוא מעמיד פני רגוע, אדיש ומקבל, ככה הוא יותר מבוהל מתחת לכל זה. הרי לאדם רגוע ובטוח בעצמו אין שום סיבה להנכיח את הרוגע והזרימה שלו, בדיוק כמו שאדם שיודע שרואים אותו לא יעשה שמיניות באויר כדי לבלוט. כשדני אמר לה שאין ניצוץ, היא ניגשה לארגז הכלים שלה וניסתה לגייס את כל יכולות הזרימה שלה: "זה בסדר, מותר לו", "אם לא יהיה כלום, זה בסדר", וכדי לבסס את השליטה בסיטואציה מינתה את עצמה לאחראית על נפשו המסוכסכת של דני - זאת שיש לה מספיק רוגע וחוכמה בשביל שניים.

ואני חושבת שזה בדיוק מה שגורם לו להתרחק ממנה. הוא עצמו מבוהל, לא מבין איפה הוא נמצא, והמשיכה המיידית שהייתה בהתחלה נקברה תחת הבהלה שאחזה בו. אולי הוא מפחד שלא יספק את הסחורה, אולי הוא יודע שהוא יאכזב כי זה הלופ שלו, ואולי הוא סתם מבולבל וכורע תחת נטל הציפיות. כך או כך, לראות אותה כביכול שולטת במצב ובשיא הקוליות, רק גורם לו להרגיש יותר חלש ופחות מסונכרן. היה הרבה יותר יעיל אם היא הייתה מפסיקה להתעסק בו ובמה שהוא מרגיש, ונותנת לעצמה לשקוע במחשבות המבוהלות שלה, ואולי גם מפגינה מעט חולשה.

אבל לא. מרוב הצורך להיראות חזקה, היא מסתירה את כל מה שאנושי ויפה בה, ואין דבר פחות סקסי מסיטואציה בה האישה היא המטפלת הכל יודעת, שטורחת לנתח אותו ואת מניעיו ולנהל איתו שיחות שבהן היא שואלת, מנמקת וגם עונה. היא לא מביאה את עצמה מרוב פחד להתפרק, ואירונית, דווקא זה היה מקרב אותו. הרשו לי לצטט משירה האלמותי של אלה-לי להב - "פסיכי זה הקטע" - אף אחד מעולם לא כתב שיר עם השורה "נוקשה ולא נינוחה זה הקטע, ודודות שמלמדות אותי לנשום אוג'אי זה נורא סקסי". בחיי, אם שני היתה שמלה, היא הייתה שמלה כזאת נפוחה עם מחוכים, כמו שהיו לובשות הפילגשים בחצרו של לואי ה-18. כזו שאי אפשר לנשום בתוכה בלי להזדקק למלחי הרחה אחת לשעה.

כשדני מדבר על היעדר ניצוץ, הוא מתכוון לזה שהוא לא מרגיש קרוב לשלמות והשליטה העצמית שהיא מפגינה, ואני לא מאשימה אותו - לידו היא כל כך שמורה, שולטת ומלאת פאסון, שבא לצרוח עליה ש-די, די כבר עם הציפורים המחורבנות, הסלעים והאבנים והאנרגיות. שחררי, תבכי, תחטפי לידו התקף חרדה ותני לו להיות שם - תהיי שמלת טריקו שקונים בדוכן של פסטיבל ונהרסת אחרי שתי כביסות. היא אולי פחות מושלמת, אבל היא כל כך הרבה יותר כיפית.

אם במקום להיסגר שני הייתה פותחת בפניו את העלבון שלה, זה היה מקרב ביניהם יותר מ-800 שקיעות בסיישל, ומאפשר יותר אינטימיות. אז החדשות הרעות הן שלשני ודני זה כנראה לא יקרה, אבל יש גם חדשות טובות - שני רווקים ממש שווים ייצאו לשוק בתום הצילומים, וזה הזמן לפנות אליהם, לפני שייגמרו השידורים.

אינסטגרם של שני
אינסטגרם של דני