רחם אינו תנור, וגוף האשה אינו באמת כלי - כל עובר שהתפתח בכל רחם - זוכר אותו. אנחנו הרי מעט יותר מזרע וביצית. זוג חברים שלי (לשעבר!), בישלו תאומים בהליך פונדקאות, באמצעות צעירה הודית, וצמד התאומים שנולד להם טולרנטי לחריף כאחרוני הוותיקים בכרם. על פניו היה מצחיק לחזות בשני חמדמדים-קטנטנים-בהירים, מפרקים כאילו כלום טייק-אווי הכי-הכי חריף של 'הבית התיאלנדי', אבל לא אותי. אותי זיכרון הרחם שהתפתחו בו, שלח לבכות בשירותי האורחים.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
כאשה לבנה, אולם מזרחית, אני זוכה מאז שבגרתי להצצה מאד ספציפית מאחורי הוילון. אני נתפסת ויזואלית כאשכנזייה, פריווילגית, מלומדת, שמאלנית, טבעונית וכלבה, וכך יוצא שלבנים מרגישים במחיצתי דווקא די בנוח. די מהר הבנתי שלאדם הלבן יש שני סטים של ערכי מוסר. הסט הראשון הנו סט ערכים המוצג אל החוץ. זהו סט מדוברר ושקרי כמובן. בסט הערכים השני שוכנת האמת. סט זה שמור לו ולדומיו בלבד.
עוד בוואלה!
הלבן ימחה על הכיבוש, יפגין וידרוש להשיב שטחים כבושים, אבל לא שטחים כבושים שהושטחו על ידי קיבוצים לבנים. הוא יקים או ינהל עמותות לקידום הזדמנויות לנשים במצבי סיכון, אבל יחזיק, מבלי למצמץ, בעוזרת בית צמודה (במסווה נאיבי, נדבני). פריווילגוש יתנדב פעם בשמונה שנים, לשיעור עזר (בודד), לילדים מעוטי יכולת, ומיד אחר כך ימהר לחלוק בגון טון טרחני שלא לכולם יש אספירציות השכלה: "העוזרת שלי לא רצתה בכלל ללכת לאוניברסיטה, היא אשה פשוטה וחיובית, שמחה בחלקה!".
אז לא. נשים במצבי-אוכלוסיות קצה, בעולם לבן והיררכי, מצומצמות תוך אג'נדה לכדי תארים מקטינים, גנריים ומטמטמים, כגון: "מהממות, שורדות, אלופות, חזקות, לביאות, אמזונות". אבל הצמצום הוא רק תחילת הדרך, מקצה חיול ראשון, נקודת זינוק שמסלילה ומכשירה אותן-כולן, לשימוש לחיים בתנאי שבי, כשפחות, עוזרות בית, זונות, פונדקאיות. נשים במצבי סיכון הן סוג של סופר-נובה, וסופר נובה על כוחותיה הגרעיניים לא אמורה לעשות חלונות ותריסים, לגדל, לחנך ולערסל לכם את הילדים, ולא מתפקידה של סופר-נובה לבשל ילד לבעל הרצסיבי שלך במשך תשע חודש, עד הפיצוץ.
אבל אנשים לבנים אף פעם לא יפסיקו להשתמש בסופר-נובות. אנשים לבנים לא יוותרו על כל הטוב שהשושלת, המעמד והכסף שלהם, אפשרו ומאפשרים. אנשים לבנים לא יפסחו על טיפת נוחות לבנה, גם אם ידוע לכל, כי הם מנצלים, חומסים, רומסים ומזיינים את מי שצריך בדרך.
חיים שלמים מאחורי וילון יגלו לכל משקיפה צייתנית שהאדם הלבן הפך מדושן, מנומנם וזחוח. לבן-וטוב-לו באמת מאמין שאם ימשיך להסתובב ולספר לכולם שנשים פונדקאיות רוצות לעזור בפרנסת המשפחה, מישהו יאמין לו, בשעה שבוא, כפרה, כמעט כולנו כבר הבנו, שמכבש לבן מאלץ את המסכנות האלה לאפות לכם צאצאים. רק הגילדה שלך תמשיך לאחל לך מזל טוב אצל פינס, או תימנע ממוקש הפונדקאות בתכנית שלה ברדיו, עד יעבור זעם. רק שבזעם מוכח וצרוב היטב חוק שימור החומר. ובעממית - הקארמה כלבתית, ואף שחורה.
השרה מיכאלי יכולה לשנות את דעתה בקצב הצ'ה-צ'ה, וזה עדיין לא משנה, או ישנה, את המציאות. פונדקאיות וזונות משתייכות לאותו מאגר סוציו-אקונומי, כן, גם משרתות ומנקות. העולם חייב להפסיק להסליל נשים לסבל אמיץ, כי די, פשוט אי אפשר להתקדם כך. לטעמי יש בעולם די ילדים לבנים (עם בית), אז אנא, פליז - הפסיקו לייצר אותם בכל מחיר - אמצו ילדים, ילדים צעירים, בוגרים, כהים יותר או פחות, וחדלו להשתתף בפסטיבל הגנטיקה הפרימיטיבי-הזיה הזה.
ובנתיים אני מאחלת לכל אישה לבנה ותלושה שהילד שלה קודם כל יהיה בריא ומאושר. ואז, רק אז, שייזכר ברחם שגדל בתוכו, כי הרי כל עובר שהתפתח בכל רחם - זוכר אותו. כי הרי אנחנו מעט יותר מזרע וביצית, ויהפוך לכל הדברים שהתלושה בזה להם. אני מאחלת לה שיגדל ויהפוך לאדם שמאמין בבורא עולם. שיניח תפילין כל בוקר. שיפנה לאבא שבשמים בציבור ובקול שבר רם. שישתמש ב-'טאטע, טאטע'. שיסביר לה בעליונות, כל כניסת שבת, את הקונספט - "כל כבודה בת מלך פנימה", שיברך "בורא מיני מזונות" לפני כל אפרופו שהוא דוחף לפה ושיכנה כל חבר של אבא מהביטאון - 'צדיק', ויסביר לשניהם כמה שימי ויהודית הם זוג אותנטי. ואת כל זאת, יעשה בהגשה בלתי סאטירית.
ועוד דבר קטן, אם אפשר לשחרר תמונות של אחיזת עולל אחרת, הכוונה לאחרת מלבנה, זה יהיה נחמד. אולי איזה משהו הפוך מקומפוזיציית "סימבה-ביצת פרבז'ה"? מדובר לדעתי, במנח מקריפ ומטריד, תודה. ומה עם איזו בוסה, מה אתם אומרים? הגזמתי, הא.