יונתן מרגי, נועה קירל. ניר פקין
צילום: , ניר פקין

הגיע הזמן: פרידה זה הדבר הכי טוב שיכל לקרות לנועה ומרגי

נועה קירל ויהונתן מרגי נפרדו, אייטמים עולים בכל עיתון וכולנו בהלם טוטאלי. מצד אחד. מצד שני, ובמחשבה על הפרידות שלנו בגיל הזה, פרידה היא הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות כאן. ג'ני דנסון מעלה זכרונות חיוביים

אז נועה קירל ומרגי כבר לא. אני יודעת - למרות השמועות שמסתובבות סביבם בערך מהיום שבו הם הפכו לאייטם כולנו ממש ממש בהלם ומרגישים כאילו החבר שלנו מהתיכון שבר לנו את הלב לרסיסים ולא נצליח לקום מזה לעולם. אבל אתם יודעים מה? ממש כמו ההוא מהתיכון, להיפרד זה באמת בסדר. זה אפילו יותר מבסדר - להיפרד, בעיקר בשנות ה-20 המוקדמות, זה נהדר.

את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל כשאני נזכרת בחבר הראשון שלי אני בעיקר מחייכת לעצמי ומודה למי שזה לא יהיה שזה נגמר. נכון, ממש לא חשבתי ככה בזמן שבכיתי אל תוך הכרית והתקשרתי לחברות שלי בטלפון קווי שקוף שקיבלתי בגלל שעשיתי מנוי לראש 1, אבל באמת שפרידה היא בדרך כלל נקודת ההתחלה של סיפור טוב יותר, גדול יותר, נכון יותר, ובעיקר מרגש יותר. חוץ מזה שנועה בדיוק נחתה במיאמי ומרגי העלה סלפי משלו במטוס, ואתם יודעים מה אומרים - אם כבר לבכות, אז בביזנס.

עוד בוואלה!

וידוייה של נעלמת: "אני גוסטרית, ויש לי את הסיבות שלי"

לכתבה המלאה

לב שבור הוא לב שלם
מכירים את התחושה הזו שהכל מרגיש אותו הדבר? שכל יום הוא פשוט המשך של זה שבא לפניו וכל סדרה בנטפליקס היא תירוץ להירדם באותה התנוחה על אותה הספה? אז פרידה טובה וכואבת מנפצת לנו את מעטפת הנוחות הזו שכולנו מתחילים להתכרבל לתוכה עם הזמן, ומביאה איתה כאב. לא כאב של עצבים כי היא לא ענתה לטלפון או כי הוא שוב שכח את יום השנה שלכם, אלא כאב אמיתי - כזה שפותח אותנו לרגש שאולי שכחנו. נכון, כמעט כל שיר ברדיו יכול לגרום לנו לדמוע ורק המחשבה על ללכת לשוק, לים, או לכל פעילות אחרת שעושים "ביחד" הופך לסבל, אבל כשהרגש מגיע, הוא מגיע בענק ומביא איתו גם אושר ברמה חדשה. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו צוחקים יותר מהלב ומהבטן, מתרגשים יותר ואפילו נהנים יותר מאוכל. כי כדי להרגיש, אבל להרגיש באמת, חייבים לדעת גם לסבול.

זה מעולה ליצירתיות
ואם כבר רגש - אז פתאום הוא מהתפרץ החוצה בצורה גולמית, חשופה ובועטת יותר. אני מתערבת איתכם שהשירים הבאים של מרגי ושל קירל הולכים לשבור את המצעדים לא רק בגלל שכולנו נחכה רק כדי לראות אם הם עושים לנו ג'סטין טימברלייק, אלא בעיקר כי הם ישירו ברגש עמוק יותר וחשוף יותר. ממש כמו בכל תוכנית שירה, יש את אלו שעושים לנו צמרמורת - לא בזכות הקול או הטכניקה, אלא בגלל מה שהם גורמים לנו להרגיש. פרידה היא זמן מושלם להרים מיקרופון, גיטרה, עט או לפ טופ ופשוט להתחיל לשפוך, זה לא רק עושה טוב לנפש, זה יכול גם לרגש אחרים, בעיקר אם עושים את זה ברשתות החברתיות.

מזרז התפתחות
כשאנחנו ביחד, אנחנו רגילים להציץ מעבר לכתף כמעט בכל החלטה - גדולה או קטנה ככל שתהיה. החל מאיפה לאכול צהריים, דרך מה ללבוש לארוחת ערב ועד להאם להחליף עבודה או לאן לטוס לחו"ל. פתאום, כשאין לנו עוד דיעה להישען עליה, הכל מפחיד יותר אבל גם מרגש יותר. כשאנחנו נאלצים לסמוך רק על עצמנו אנחנו מתחילים לגלות צדדים שלא הכרנו, וממש כמו כל קלישאה אימונית (ותאמינו לי, אין חובבת קלישאות אימוניות גדולה ממני) מתוך הלבד אנחנו באמת מתחילים לצמוח ומגלים את עצמנו - והיי, בדרך כלל מדובר באנשים הרבה יותר מעניינים מאלו שהיינו לפני.

יותר "כן"
אין דבר קל יותר מלבטל תוכניות כשהאלטרנטיבה היא בינג' של העונה החדשה של לוציפר עם הבנזוג. אבל פתאום, כשהבית ריק ואין על מי ליפול, אנחנו מחפשים לצאת החוצה - עם חברים או לבד. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים "כן" להזדמנויות חדשות, מגיעים למקומות שלא היינו בהם וחווים חוויות שלא חלמנו עליהן רק בגלל שפשוט, אהם, אין לנו סיבה טובה להישאר בבית - וזו דרך מדהימה לחוות את החיים, ובדרך לצבור חוויות וסיפורים לקראת הדייטים הראשונים החדשים שיגיעו.

מבינים מה לא
כולנו יודעים (בערך, לפעמים) מה אנחנו רוצים. אבל פרידה מאפשרת לנו להבין מה אנחנו לא רוצים. כל הדברים שהתרגלנו אליהם, שהפכו לחלק מהחיים שלנו ושפשוט קיבלנו כגזירת גורל בגלל שבני הזוג שלנו היו כאלו, הופכים ללא רלוונטים. פתאום אנחנו יכולים לחלום על בני זוג שאוהבים לצאת לבלות אחרי זוגיות שבה כל מה שעשינו היה להיות בבית, או מחפשים מישהו שמדבר על הרגשות שלו לעומת מישהו שהיה סגור יותר. אנחנו לא חייבים להתמודד ולהתרגל, אלא יכולים לבחור, להחליט, ולמצוא בני זוג שמתאימים לנו הרבה יותר.

נראים מעולה
לא ברור למה, אבל פרידה תמיד משילה מאיתנו כמה קילוגרמים. אולי זה הסטרס, הדיכאון או סתם תחושת הבלבול, אבל רוב האנשים שעוברים פרידה יוצאים ממנה חטובים ושזופים יותר - ואם זה לא בונוס, אז אני לא יודעת מה כן.

NEW IS ALWAYS BETTER
כן, יש מערכות יחסים ששווה להילחם עליהן. אבל ביננו, בגיל 20 וטיפה - שווה יותר לצאת החוצה ולבחון את כל עניין המלחמות הזה כמה שנים אחרי, עם יותר ניסיון והבנה של החיים ושל עצמנו. אף אחד לא אומר שהשניים האלו יחזרו, והאמת - יש מצב שנכון להם יותר להיות בנפרד, כשהקריירה שלה נוסקת בארה"ב והוא, למרות כל העניין הזה שהוא אחד מהכוכבים הגדולים בארץ, עדיין נשאר קצת מאחור. אני לא רואה את נועה מסבירה פתאום במסיבה הוליוודית לדוג'ה קאט או קנדל ג'נר שיש לה בוייפרד שהוא "ביג סינגר אין איזראל" בלי שכולם יגלגלו עיניים. אז בואו נאחל לשניהם בהצלחה, ובעיקר נהנה מהפרק החדש שעומד לבוא - אתם יודעים איזה, זה שבו כולנו מנחשים מי הגבר החדש והמסתורי בחייה של קירל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully