החיבה שלי לשרית חדד התחילה עם השיר "מרוץ החיים". אח, איזה נוסטלגיה. הייתי אז כמעט בת 30, לקראת סיום לימודי משחק שאליהם הגעתי מאוחר יחסית, אחרי שסיימתי תואר בתחום אחר לחלוטין שרק גרם לי להבין שאלה ממש לא החיים שאני רוצה. המילים של השיר, שיוצאות נגד הלחץ להיות "מסודר" בגיל המתאים, באו לי בול, אבל לא ממש התיישבו לי עם התדמית של זמרת מזרחית. אני זוכרת שאמרתי לעצמי: וואלה, יש לה אומץ, וזה בדיוק מה שחשבתי אתמול, כשבגיל 43 שרית חדד יצאה מהארון וחשפה, באמצעות שיר חדש, שהיא נמצאת בזוגיות עם אישה - המוזיקאית תמר יהלומי שגם כתבה את השיר.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
שמועות, חשדות והכחשות היו כבר שנים, ותמיד זה לווה ב"נו, כולם יודעים". באופן די מרשים, הסוד הזה מעולם לא הודלף בתקשורת או פורסם באופן רשמי אבל מרגע שההודעה יצאה אתמול - הקרנבל התחיל. מצד אחד, המצדיעים והמריעים, מצד שני, הקוטלים, לכולם אגב דחוף נורא להצהיר כמה זה היה ידוע ולהגיד בפטרונות ש"הגיע הזמן", כאילו החיים הרומנטיים שלה הם עניינו של מישהו חוץ ממנה וכאילו זה שהיא אישה מפורסמת אומר שהיא חייבת להתמודד עם נושאים מורכבים בחיים שלה בזמן שמתאים ל"ציבור", או לאלה מתוכו שמתמודדים עם דברים דומים.
עוד בוואלה!
מהר מאוד הכל נהיה מוגזם מדי ומגוחך למדי, עד כד כך שבאחת מאינספור הכתבות שעסקו בנושא, הופיע ציטוט של מילות השיר, אך חלקן שונו מפנייה לגבר לפנייה לאישה - "איך שאת באת" במקום "איך שאתה באת" בשיר המקורי. אולי זאת הייתה טעות פרוידיאנית נרגשת, אני מקווה שזה לא היה שיפוץ מכוון בחסות החגיגה הכללית, ולמה בכלל לצאת מהארון עם שיר שפונה לגבר?
תיכף נחזור לזה, כי בינתיים, בעולם מקביל, בצילו של הקרנבל המטורף, אי אפשר שלא להתעניין במה היו המניעים. בכל זאת, כל כך הרבה שנים של הסתרה זה לא דבר פשוט, ואני בטוחה שזה הפך את ההחלטה לצאת מהארון ואת החשיפה עצמה לעוד יותר מלחיצה, מורכבת וקשה, אז למה דווקא עכשיו?
אני מנסה לקחת כדוגמה את תמיר ורדי, אדם נוסף שיצא מהארון אחרי המון שנים, בגיל 42.
עד לפני פחות מחודש ראיתי אותו שלוש פעמים בשבוע על המסך, כששהה בבית האח הגדול, שמעתי את הסיפור שלו, הבנתי קצת יותר את הקשיים, את חוסר הביטחון ואת תחושת האי שייכות, את הניסיון להסתיר כל כך הרבה שנים, את אי הקבלה, עדיין, מצד המשפחה הכי קרובה, ואת הצורך להיות נאמן לעצמו ולהפסיק להסתיר, שהגיע דווקא בעקבות הילדים.
בניגוד לתמיר, במקרה של שרית חדד אין לי מושג מה באמת קרה מאחורי הקלעים ומה היו השיקולים, דבר שכמובן לא יעצור אותי מלהפריח ספקולציות לאוויר. יכול להיות שגם אצל שרית הבנות שיחקו תפקיד משמעותי בהחלטה, אולי אפילו התחילו קצת להקשות על ההסתרה, כי לכו תשמרו על סוד עם ילדים. יכול להיות שאחרי שנפרדה (לפני כשנתיים) מהמנהל המיתולוגי שלה, אבי גואטה, שאולי הוא זה שלחץ לא לחשוף את האמת על נטייתה המינית מחשש לפגיעה בקריירה שלה, משהו השתחרר והיא פשוט הרגישה מוכנה.
יכול גם להיות שהשיקולים הם הרבה יותר קרים ומקצועיים. זה לא סוד שסיפורים אישיים של אומנים נחשפים פעמים רבות בתזמון מסוים, למטרות יח"צ כמו קידום של הופעה או במקרה הזה - של סינגל חדש. אם במשך שנים הנטייה המינית הוסתרה כדי להימנע מפגיעה בקריירה, למה לא להשתמש בה כעת בכיוון ההפוך, כשהחשיפה יכולה לייצר באז משמעותי שיחשוף את הסינגל למאות אלפי מאזינים ורק יועיל? הרי בשנים האחרונות שרית חדד די איבדה את מעמדה כ"מלכת הזמר הים תיכוני", וזה עוד בלי שהזכרנו את הקורונה שהחריבה את תזרים ההכנסות של האומנים. בנוסף, גם הקהל כבר הרבה יותר מקבל וסבלני, שלא לומר מכור לסיפורים אישיים "מרגשים", אז למה לא בעצם?
אין שום סיבה שלא, זאת זכותה המלאה ומקצועית זאת גם כנראה החלטה ממש נכונה - עובדה, אין אחד שלא מדבר על זה. אבל למה לצאת מהארון עם שיר על אהבה בין גבר לאישה? ולמה לא לסיים את הקליפ עם איזו נשיקה או מחווה קצת פחות אפלטונית מהנחת ראש על כתף? זה קצת מרגיש כאילו שניה אחרי שדלת הארון נפתחה, שרית ברחה פנימה בבהלה וסגרה אותה מיד בחזרה.
יכול להיות שזו הדרך של שרית להבטיח לקהל שלה שהמוזיקה שלה לא הולכת להשתנות ושהיא עדיין תמשיך לשיר שירים שרוב האוכלוסייה תוכל לשיר ולהזדהות איתם. במילים אחרות - אל תחששו, לא יהיו פה שירי זימה לסביים, חלילה, אלא רק אהבה מהסוג ה"נורמלי" שתרד לכולנו יפה בגרון. גם אם זו אכן הסיבה, והשיקול העיקרי שעומד לנגד עיניה הוא הפרנסה - זאת בחירה לגיטימית שאין בה שום דבר רע. כולנו משתמשים בכל האמצעים שעומדים לרשותנו כדי לספק לעצמנו הכנסה, ואם על הדרך זה גם מקרב אותנו למי שאנחנו ומשחרר אותנו מהצורך להסתתר - זה בכלל נפלא.
כנראה שהעיכוב שחברי הקהילה התלוננו עליו קשות, קשור, לפחות במעט, למטר התגובות הציבוריות שקיבלה - חדד כנראה פחדה לעשות את הצעד הזה עד עכשיו, ומסתבר שבצדק, כי כבר הרבה זמן לא חזינו בקרנבל דחיפות אף שכזה - למה רק עכשיו? למה בזכר? למה ככה ולמה אחרת. סליחה, אבל יציאתה מהארון לא מחייבת אותה מעכשיו לעסוק אך ורק בנטייתה המינית - שרית חדד לא צריכה לצמצם את עצמה כדי שנוכל להכניס אותה למגירה שבה הכי נוח לנו לאכסן מידע מהסוג הזה בלי שהוא יעשה לנו בלגן. היא לא חייבת לנו כלום, אנחנו אלה שחייבים לה, כחברה, בשם האנושיות והסובלנות, לאהוב אותה כמו שהיא רוצה להיות ולתת לה את מה שביקשה מזמן בשיר אחר שלה - להיות חופשייה.