"אני נכנסת לבית של מרוקאית 'טחונה' בקיסריה, וישר היא אומרת לי לחלוץ את הנעליים ומביאה לי זוג נעליים חדשות שעל הקופסא כתוב 'מיועד לעוזרת בית' והשם שלי עליה. אמרתי לעצמי, נו בסדר, אני זורמת עם השגעון שלה ומה אכפת לי. אחרי זה, המטורפת הזו אומרת לי שאני צריכה לתת יחס לכל בלטה ובלטה בבית, שזו לא ריצפה, אלא המון בלטות שצריך להתייחס אליהן בנפרד ושכל בלטה עלתה 100 דולר. אחרי היא באה לי ביציאה שהיא לא משתמשת בחומרי ניקוי רגילים אלא משהו שהיא מערבבת בעצמה. שאלתי אותה מה יש בבקבוק והיא אמרה שזו תערובת מיוחדת של אקונומיקה עם עוד חומרים סודיים שהיא לא מוכנה לגלות לי מה הם. אני אומרת לך שניקיתי הרבה בתים בחיים שלי אבל דפוקה כזו בחיים לא פגשתי. איך שאני מסיימת לנקות את הבית היא באה אלי ביציאה של 'עכשיו, תקחי מגבוני לחות ותעברי על הג'יפ שלי בחנייה. היא ביקשה שאנקה מבחוץ את הג'יפ עם מגבוני לחות. עד כאן, הסברתי לה, אני נראת לך מכון לשטיפת רכב, ובכלל, מה זה הטירוף הזה לנקות אוטו מבחוץ עם מגבוני לחות, אז היא התחילה לצרוח עלי שאני עצלנית ושאקח את הכסף ואסתלק לה מהפנים. יצאתי משום רועדת."
המפגש המוזר של דליה, עוזרת בית בת 45 מאשדוד, עם בעלת בית ישראלית וקפריזית, אינו מקרה פרטי, אלא דוגמא אחת מיני רבות לעוזרות בית שבמהלך עבודתן בניקיון בתים בישראל, נפגשות עם מעסיקות בעלות דרישות חריגות. הן מוצאות את עצמן מתמודדות לעיתים עם מסכת איומים ובמקרים לא מעטים גם מונעים מהן לקבל את מלוא זכויותיהן הסוציאליות הבסיסיות. אומנם, זכותה של המעסיקה, בעלת הבית, לדרוש כי העוזרת תפעל בהתאם להוראותיה, אך קיים פער משמעותי בין דרישה לגיטימית לבין תובענות חולנית. מה שאמור היה להיות סביבת עבודה סבירה הופך, כך מסתבר, לכר פורה להתעללות נפשית. אותן מנקות מתמודדות לא רק עם זלזול משווע בהן ובעבודתן, אלא עם התקפי עצבים שמעמידות במבחן את יציבותן המנטלית.
עוד בוואלה!
"וילה באפקה של זוג מיליונרים, הבעל, אם אני לא טועה, הייטקיסט. מפה לשם, אשתו אומרת לי כי היא הזמינה אותי בגלל שהעוזרת בית לא נותנת לה את הפתרונות שהיא מחפשת. שאלתי אותה מה הכוונה והיא הסבירה לי שהיא מעוניינת שיעברו על החיבור של הפנאלים בבית והקירות עם מטוש של אוזניים ואלכוהול", בהתחלה חשבתי שהיא צוחקת, מספרת רבקה, עוזרת בית בת 51 מראשון לציון, אבל תוך כמה שניות היא שלפה מהמגירה חבילת מקלות אוזניים ובקבוק אלכוהול "הבהרתי לה שאני לא שפחה ולא מתכוונת לנקות פאנלים עם מקלות אוזניים".
זה אינו המקרה החריג היחיד שרבקה משתפת אותנו בו. היא נשלחה ע"י חברת כוח האדם בה היא מועסקת, לעבוד ב'טירה' כהגדרתה במושב בני ציון "זה קרה לפני שלושה חודשים - ניקיתי את הבית כמו שצריך. אני לא מחפפת בכלום, אבל בעלת הבית המתינה שאסיים ואז אמרה חכי רגע, וחזרה עם זכוכית מגדלת והתחילה לעבור על הרהיטים לחפש אבק. אחרי כמה שניות היא צועקת 'הנה, מטומטמת, בואי תראי כמה חיידקים השארת על האגרטל, את עיוורת?" הסתכלתי עליה וריחמתי עליה.
"ראית פעם מישהי שמסדרת את הסמרטוטים בבית אחד על השני בקו ישר כאילו זו חנות של גוצ'י בכיכר המדינה?" תוהה אדווה, סטודנטית בת 26 מירושלים: " הגעתי לבית ענק בירושלים בטלבייה, די קרוב לבית הנשיא. אני מתקתקת עניינים וישר שאלתי איפה כל הסמרטוטים והחומרים והיא מצביעה לי על הארון. היא ניגשת אליו ופותחת אותו וכל הסמרטוטים מסודרים שם כמו חיילים. לא ייחסתי לזה יותר מידי חשיבות. הבעיה היא שכשסיימתי לעבוד היא פתחה את הארון ואמרה לי שהסמרטוטים לא מיושרים לימין כמו שהיא אוהבת וזה חלק מהעבודה והכריחה אותי ליישר אותם על המילימטר. הרגשתי כמו מטומטמת. אחרי כמה שניות היא אומרת לי - תגידי תודה, פעם הייתי מכריחה את המנקה גם לגהץ אותם".
גם דינה, עוזרת בית בת 41, נתקלה בפנטהאוז של מעסיקה חדשה בבקשות חריגות. בשלב כלשהוא במהלך העבודה ביקשה ממנה בעלת הבית כי תנקה שוב את הכלים שיצאו זה עתה מהמדיח. לדבריה "הכלים יצאו מבריקים, אבל היא אמרה שהם מלוכלכים, אז ניקיתי אותם שוב והכנסתי למדיח. אחרי שהם יצאו, בפעם השניה, היא שוב קראה לי ואמרה לי שהם מלוכלכים, למרות שהם היו מבריקים, והיא ביקשה שאנקה אותם עוד פעם ואז אחזיר למדיח. זה חזר ככה איזה שש פעמים, למרות שכבר אחרי הפעם השנייה התחלתי לחשוד שהיא קצת מופרעת. והיה איתה עוד משהו - היא לא רצתה לשלם לי על הנסיעות אליה כי אמרה שאני גרה במרחק של רבע שעה הליכה.
"הדוגמאות שמתוארות מעלה בהחלט מטרידות וחלקן אף מדיפות ריח של התעמרות בעבודה - שמהווה סיטואציה עימה העובד אינו צריך להשלים", מציין עו"ד שלמה יעקובוביץ', מומחה לדיני עבודה שמייצג שורה ארוכה של עוזרות בית בתביעות מול מעסיקים. לדבריו, הדרך לקבלת פיצוי בגובה שיכול להגיע לעיתים גם למאות אלפי שקלים, עוברת דרך הרמת נטל ההוכחה כי אין מדובר על מקרה בודד. "מי שקבעה להתעמרות בעבודה את המונח "התנכלות תעסוקתית" הייתה שופטת בית הדין לעבודה בירושלים, דיתה פרוז'ינין, שבעניין עובדי מעון ראש הממשלה, מני נפתלי וגיא אליהו, פסקה כי "מדובר בהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות, ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות, ביקורת לא מוצדקת וכדומה), פגיעה במעמדם ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד-פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה"
מרבית עוזרות הבית שרואינו לכתבה זו מעידות כי שמו גבול ברור למעסיקות הקפריזיות והבהירו להן כי התנהלותן אינן לרוחן. בשיעור ניכר מהמקרים, כך מתברר, בעלות הבית חדלו מלהתנהג כך לאחר שהעוזרת הביעה את מורת רוחה או סירבה להמשיך ולעבוד לאחר הפעם הראשונה בה נתקלה בהתנהגות כזו. לצד זאת, ישנם גם מקרים, שמסיבה שאינה ברורה, הסכימה העוזרת 'להוריד את הראש', למחול על כבודה ולהמשיך לנקות את הבית של המעסיקה המתעמרת. כך לדוגמא, משתפת אולגה, עוזרת בית בת 32 מירושלים " אני עובדת אצלה כבר חמש שנים ומאז היום הראשון היו לה קריזות בגלל האלצהיימר שיש לה, אבל היא משלמת לי מספיק כסף שאסכים להמשיך לבוא אליה". באילו קריזות מדובר? "למשל, היא כל הזמן צועקת עלי שאני מתחילה עם בעלה ואפילו פעם היא שברה כוס מעצבים, אבל אני לא מתרגשת ממנה. היו תקופות ארוכות שהיא אמרה שאני גונבת אותה ולוקחת לה תכשיטים ואומרת לי 'רוסיה גנבת'. וזה עוד כלום, פעם בכמה זמן, משתחרר לה איזה בורג בראש והיא באה ומריחה אותי ואומרת לי ' מה זה? שוב לא התקלחת?'.
זו כבר התעמרות, מציין עו"ד יעקובוביץ', היות ולא מדובר כאן על אירוע נקודתי, אלא על דפוס התנהלות פוגעני ומשפיל "פסיקות בתי המשפט מצפות מהמעסיק לספק לעובדים שלו סביבת עבודה לא פוגענית, בטוחה, שנשענת על סובלנות ואין שום הצדק, בשום מקרה, להתעמר בעובדים". לדבריו, "בין אם מדובר על אשת ראש הממשלה, אשת הייטקיסט שעשה אקזיט של מאות מיליונים או כל אישה אחרת, היא מחויבת להתנהג באופן מכובד לעובדיה ובמידה ואין זה כך, סלולה הדרך בפני אותה עוזרת לתבוע אותה על סכום כסף משמעותי".
לצד ההתנהגות איתה נאלצות להתמודד עוזרות הבית, רבות מהן גם לא מקבלות את מלוא הזכויות הסוציאליות להן הן זכאיות. בסקר ייעודי שנערך לאחרונה עולה כי לא פחות מ 30% מעוזרות הבית חוות קיפוח ולא משולם להן כל הכסף אותו היו אמורות לקבל. שיעור הפרת החוק בענף ניקיון הבית גבוה משמעותית מזה שנרשם בענפים אחרים, מציינים בחברת 'עוקץ מערכות'. נדמה שהציבור בישראל עדיין לא הפנים שני דברים: ראשית, שהעסקת עוזרת בית זהה להעסקה של כל עובד אחר מבחינת החובות שמוטלות על המעסיק. כמו כן, עוזרות הבית נתפסות כקהל מוחלש, שאינו יודע לעמוד על זכויותיו, אולם בשנים האחרונות אנו רואים עליה משמעותית במספר התביעות שהן מגישות כנגד המעסיקים ובמקרים לא מעטים- בית הדין פוסק כי עליהן לקבל פיצוי, לעיתים בגובה של עשרות אלפי שקלים.
ההתנהגות הזאת שכיחה למדי, ומסתבר שבישראל אפילו יותר: "ניקיתי בתים גם ברוסיה, ובישראל הנשים דפוקות יותר, משוגעות, חושבות שקנו אותי עם הכסף שהן משלמות לי", אומרת סבטלנה, עוזרת בית בת 44 מפתח תקווה "באתי לבית יפה מאוד בנווה עוז והבעלת בית אומרת לי שצריך לעבור על הקירות עם אקונומיקה, כולל על התקרה. בלעתי את הצפרדע כמו שאומרים והמשכתי לנקות. פתאום היא צורחת "י'גנבת, אכלת בלי רשות את העוף שהיה במקרר ואני קונסת אותך ב-50 שקלים". הסברתי לה שאני בכלל צמחונית וגם אם הייתי אוכלת בשר, לא הייתי מעזה לאכול בלי לבקש."
"אין שום סיבה שעוזרת בית תיתקל בהתנהגות מתעמרת או שתקופח מבחינת התנאים הסוציאליים ולא תפעל למצות את זכויותיה", מציין עו"ד יעקובוביץ'. לדבריו, ראשית, ככל עובדת אחרת, היא זכאית לדמי מחלה, תשלום דמי הבראה - במידה ועבדה מעל שנה, ואף דמי חופשה. כמו כן, למשל, היא גם זכאית לפיצויי פיטורים. בסופו של יום, דין עוזרת בית - כדין כל עובדת אחרת ומעסיקה שלא מפנימה זאת, עשויה למצוא את עצמה נתבעת ומחויבת לשלם הרבה מאוד כסף".