יום רביעי, דני רופ נעמד בתכנית "העולם הבוקר" אותה הוא מגיש עם רותם ישראל ועושה תנועה כאילו הוא עומד לפתוח את מכנסיו, וכל זאת בזמן שיחה על תקיפה מינית שעברה הדר אוחיון, האורחת שלהם באולפן - כשהיתה בת 14, ומול פאנל שכולו נשים.
לכאורה, לא קרה כלום. הוא לא נגע באף אחת, לא היתה לו כוונה לתקוף אף אחת והכל נעשה בחיוך ובצחוק. ולמרות זאת, מה שקרה שם לא היה תקין בלשון המעטה.
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית
דני רופ התנהג מתוך מנגנונים ישנים. מתוך מנגנון שברור שאין לו מקום היום אבל לעיתים הוא חזק ופורץ החוצה, מעין אינסטינקט שמבוסס על פעולה שבה לא מופעלת כל מחשבה, בסלנג של הרחוב אומרים "יצא לו הקוף". וזה מזכיר לנו שלמרות מהפכת Me too ולמרות הסיקור הנרחב שנושא ההטרדות המיניות מקבל ולמרות הידיעה שדברים מהסוג הזה אסור שיקרו, הם קורים והם ימשיכו לקרות מכיוון שאי אפשר לשנות דפוסים בין יום, בוודאי עבור אנשים שהיו רגילים לאקלים אחר וצריכים להתאים את עצמם לנסיבות המשתנות.
מי שלא התנהל מתוך מנגנונים ישנים היו "רשת" שהגיבו מיד והוציאו את ההודעה "ההתנהלות לא הולמת והמקרה מטופל. נכון לעכשיו, דני מושעה מהגשת שידורים חיים," תגובה מהירה וחד משמעית. רשת הבינו את גודל הבעיה בזמן אמת והגיבו, כפי שכל גוף שמעסיק עובדים צריך לעשות כשמגיעה לפתחו תלונה כזו, או כשקורה מקרה כזה בזמן העבודה. והשאלה היא אם מקרים מהסוג הזה מטופלים במקומות עבודה, או שפוטרים אותם כ"בדיחה גרועה" , משום שעבור רותם אוחיון שחוותה תקיפה מינית והגיעה לדבר על כך באולפן זו לא היתה בדיחה בכלל.
ולמה זו לא היתה בדיחה? ולמה אסור לגמד את מה שקרה ולפטור אותו בלא כלום? כי צריך להסתכל על התמונה המלאה ועל הקונטקסט. עבור נפגעת תקיפה מינית שהגיעה לדבר על כך בשידור זו היתה פגיעה "אני לא רוצה להקטין את הסיטואציה" אמרה הדר אוחיון "אבל תחשוב שילדה בת 12 שיש לה פוסט טראומה ורואה דבר כזה בטלוויזיה וחושבת שאולי זה לגיטימי כי אם מנחה בטלוויזיה עושה את זה, אולי זה בסדר. אני מקבלת מלא הודעות מאז, זה נשאר ומחלחל במיוחד לאנשים ולנשים שעברו טראומות כאלה".
בדיוק. זה מחלחל.
יש משפט שאומר "הנכווה ברותחין נזהר בצוננין" כך צריכים לנהוג כל מי שמעסיקים עובדים כשבדיחה גרועה שכזאת מתרחשת תחת הגג שלהם. כי אנשים צריכים להבין שאין מקום לבדיחות מהסוג הזה ואם המקרים ה"קלים" יטופלו ביד קשה, לא יהיה בלבול לגבי מקרים ברורים וקשים יותר.
השאלה פה היא לא אם דני רופ הטריד מינית או ביצע פשע כנגד האנושות, כי זה בוודאי לא המקרה. השאלה היא גם לא אם הייתה לו כוונת זדון מאחורי המעשים או לא, כי כפי הנראה הוא עשה את זה מתוך טיפשות רגעית. השאלה שצריכה לעמוד על הפרק היא איך מקרה כזה מטופל ומה המסר המועבר לסביבה. אם מקרים מהסוג הזה יטופלו ביד קשה, ואני רוצה להאמין שרשת לא ימסמסו את זה, בדיחות מהסוג הזה יישמעו פחות ופחות. כשאני אומרת "סביבה" אני מתכוונת למעסיקים, בבתי הספר, באוניברסיטאות וגם בהתכנסות וישיבה של חברים. כל סביבה צריכה להקיא מתוכה כל התנהגות מהסוג הזה ולהגיד בפה מלא "אין מקום לזה כאן".
מצד אחד הם החליטו להשעות את דני רופ בעקבות מה שקרה, ומצד שני תוכנית כמו הישרדות משודרת בפריים טיים כשצופים בה אותם ילדים ובני נוער החשופים לתמונת מציאות מעוותת, שבה דרים בכפיפה אחת שוביניזם, הטרדות מיניות, שפה בוטה ומיזוגניה. ועוד מילה קטנה על גופי השידור בכלל - למרות התגובה המיידית והאסרטיבית, הייתי מציעה לכולם להתחיל להתבונן פנימה ולעשות חשבון נפש רחב יותר.
הכותבת היא עינת וייסבורט, יועצת ארגונית, ומנכ"לית דרך אישה