אין דבר שאני אוהבת יותר מריבים בביצה המקומית - רצוי כמה שיותר מלוכלכים, שכוללים גם סטוריז כועסים, ובונוס של איומים בתביעה. בגלל זה כשראיתי את הפוסט של מירב מיכאלי שפשפתי ידיים בהתרגשות - ריב בין שני סלבס? כיף! ריב בין סלב לפוליטיקאית? ועוד אחת פמיניסטית ורהוטה? חוויה!
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
עוד לפני ששמעתי את השיר המדובר קראתי כל מילה בפוסט של מירב מיכאלי: מילים גזעניות, מחפיצות ומשפילות" וואו. כמה תסריטים רצו לי בראש. הרי אני רוסיה. ממש רוסיה. עליתי לכאן בגיל 4, ולא רק שהייתי רוסיה שלא דיברה מילה בעברית, הייתי גם בת לאם גרושה ובעלת מראה סטנדרטי לחלוטין שלא כולל רגליים בלתי נגמרות, עיניים כחולות או עצמות לחיים מושלמות.
עוד בוואלה!
אז כן, חטפתי גזענות - הרבה גזענות. גזענות של ילדים נוראיים שמצאו אינספור דברים שמתחרזים עם "רוסיה" (להלן: מסריחה - שזה כמובן חרוז מושלם) וגזענות של הורים שלא ממש אהבו את הילדה החדשה שמנסה להתחבר עם הילדים הצברים שלהם. גזענות, אגב, שהמשיכה גם כשגדלתי - כשהייתי צריכה להוכיח ברבנות שהמשפחה שלי, שאת רובה איבדתי בשואה מתוקף היותם יהודים מדי, מספיק יהודייה כדי לאפשר לי להתחתן בארץ הקודש. אבל נו - עזבו את הסיפור שלי, מרב אמרה שעומר אדם גזען, אז בטח מדובר בשיר נוראי.
אז מזגתי לעצמי כוס יין, כמו רוסיה טובה ומתקדמת שלא שותה וודקה כמה שנים, והדלקתי את השיר. הקשבתי לו וחיכיתי. חיכיתי וחיכיתי להיעלב, לכעוס ולהגיד על הקווקזי הקטן הזה שהוא גזען מרושע, אבל אז השיר נגמר והתחיל שוב, ולא נעלבתי.
כן, הוא שר על רוסיות. הבנתי את זה. וגם הבנתי שלרוסיות שהוא שר עליהן יש מבטא ושהן שותות וגם שהן לא בטו-חות במשהו. אוקיי. אם אני צריכה להיעלב מזה אז גם כל הנשים בשם נילי או סיון צריכות להיעלב, וגם כל הנשים בעולם כשאדם שר בשיר אחר שהן רוצות להתח... תן.
אני מבינה את חשיבותן של מילים - אני מבינה שילדים עלולים לקחת את השיר הזה צעד אחד קדימה ולשיר אותו לילדה רוסיה בשכבה, שעליה החליטו לעשות חרם, אבל תנו לי לחדש לכם משהו: כשאני הייתי בבית ספר עומר היה עדיין בתוך שק האשכים של אבא שלו, וגם אז שרו עלי שירים, עם לחן מקורי יותר, אגב.
אני יכולה לכעוס על הרבה דברים - על הפרצופים שאנשים עושים כשאני לוקחת דג מלוח לצלחת בארוחת בוקר בבתי מלון, על אלו שממש נדהמים מהעובדה שאני רוסיה כ"את ממש לא נראית", ולא מבינים למה אני לא מקבלת את המילים האלו כמחמאה, ואל תתחילו לדבר איתי על הרבנות, שעל ההתעללות שאני עברתי במוסד הזה אני יכולה לכתוב ספר שלם.
אבל אני לא יכולה לכעוס על עומר אדם, כי אם אני אכעס עליו, אני צריכה לכעוס גם על סטטיק ובן אל ששרים על נשים שאוכלות להם את הקוראסון, על עדן בן זקן על כך שבגללה אני לא יכולה להזמין יותר ג'ין טוניק בשום מקום בלי שהברמנים יחייכו אלי חיוך מטומטם, ועל אייל גולן (בעצם, כולם כועסים על אייל גולן).
האמירות הספציפיות בשיר בעיקר מטופשות בעיני, אבל הן נועדו להיות קליטות ופשוטות, ולגרום ולאנשים להרים את הכוס בחתונות כשהוא שר "והיא שותה" - כוסות שאותן ירימו אגב בעיקר נשים, אם תשאלו אותי.
אי אפשר לבקש מאומן (לא משנה עד כמה אנחנו אוהבים או שונאים אותו, ועד כמה האומנות שלו מתוחכמת או רדודה בעיננו) להציג לנו גרסה נקיה, מצוחצחת וממורקת של האומנות שלו מתוך פחד להעליב מישהו, כי זה יהפוך את העולם שלנו למשעמם ונטול אמירות. כן, אפשר לקנסל את עומר על מילים מטופשות, אבל זה אומר שאנחנו צריכים להתחיל לשים לב לכל סוגי האומנות והאמירות - כי אפשר לעשות איפה-ואיפה, אי אפשר לדרוש מעומר אדם לא לדבר על מבטאים של רוסיות ולאפשר לבמאים לדבר על נושאי שוליים כואבים בסרטים או למעצבים להמשיך לעצב בגדים בהשראת תרבויות שונות.
אנחנו אפילו נצטרך לדבר עם שפים ש"מבשלים את הבית" שלהם, כי עצם העובדה שהם משדרגים מנה עדתית עלולה להתפרש בעיני אנשים כאמירה שהמנה המקורית לא טובה מספיק ומיכאלי בעיקר תצטרך לעשות בדק בית ולדבר עם בן זוגה ליאור שליין, כי אם עומר לא יכול לצחוק על רוסיות, אז גם התוכנית של ליאור שליין תצטרך לעבור בדיקה משמעותית. בשלב מסוים אנחנו חייבים לוותר ולהבין שלפעמים שיר הוא רק שיר, ומילים הן משהו שאפשר לקבל גם אם הן לא ממש נעימות לנו, רק כי הן מבדרות. ואם אתם עדיין כועסים, אני ממליצה על דרינק טוב, יש לי מתכון ישן של סבא שלי שכולל מיץ עגבניות, מיץ של מלפפון חמוץ וקצת וודקה שמוריד את כל הדאגות. נאזדרוביה.