תארו לעצמכם שאתם פוגשים גבר או אישה בבר או בכל מקום אחר, וכמו בימים הטובים מחליפים טלפונים. כבר חשוד, אבל תהיו איתי רגע. נניח שאותו גבר או אישה נותנים לכם לא רק את השם הפרטי שלהם אלא גם את שם המשפחה. מה הדבר הראשון שתעשו אחרי שהם ילכו? תיכנסו לחפש אותם בפייסבוק, אינסטגרם? טיק טוק? מתבקש. אבל אם לא תמצאו אף אדם בשם הזה, בשום רשת חברתית, הדבר הכי הגיוני לעשות זה לשמור את המספר תחת השם "המתחזים עם חיים אתגר" ובחיים לא לענות - נכון או לא?
את הפייסבוק ואת האינסטגרם שלנו כבר ראית?
ככה העולם עובד היום, מה לעשות. אנחנו לא סומכים על פרופילים בלי תמונה, אז שנסמוך על בנאדם בלי פרופיל בכלל? כלום?? אפילו לא טוויטר? איך אנחנו אמורות לדעת שזה לא מתחזה, רוצח סדרתי, סוטה? נשוי- רחמנא ליצלן? ואם אפילו דייט, שלא לומר שיחת טלפון, לא היינו מחליקים לבנאדם שיש לו אפס נוכחות ברשת, איך אפשר לתת לו - או במקרה הזה לה - למלא את אחד התפקידים הבכירים במדינה ולהמשיך לישון בשקט?
יצא לך להיתקל בתעלומת רשתות חברתיות? בואי לספר לנו
כל חיפוש של השם 'גלי בהרב מיארה' מניב עשרות תוצאות, אבל 99% מהן מהשבועות והחודשים האחרונים, בהקשר של המינוי, ובחצי מהן נאמר גם כן שלא ממש יודעים עליה הרבה ושהיא סוג של חידה. ואלה אנשים שמסקרים את התחום כבר שנים, כן? לא סתם אורחים לרגע כמוני. הייתה לאחרונה איזו רבע שערורייה בנוגע להמלצות שהיא העבירה לוועדת האיתור שבוחרת את היועמ"ש, אבל גם שם סימני השאלה גוברים על סימני הקריאה, ומעבר לזה - כלום. אפילו לא שביב כתבה, רק ראיון מ-2016 בגלובס שגם הוא עוסק בפן המקצועי בלבד ולא נוגע בשום דבר אישי. והכי גרוע - אין לה לא אינסטגרם, לא פייסבוק, אפילו לא טוויטר. אה, אוקי. יש לה לינקדאין.
עוד בוואלה!
בפעם הראשונה בישראל תיכנס אישה לתפקיד היועמ"ש. קוראים לה גלי בהרב-מיארה, היא עומדת לשבור חתיכת תקרת זכוכית עבה ומשוריינת, ומעבר לזה אנחנו לא יודעות עליה כלום. לרגל המאורע, ולאור חיבתי העזה לנבירות בגוגל, החלטתי לצאת למסע מרתק שבו אגלה מי האישה שעומדת לעשות היסטוריה: גיליתי שהיא בת 63, עורכת דין במקצועה ששירתה במשך 30 שנה בפרקליטות וכיהנה במשך כ-8 שנים כפרקליטת מחוז ת"א והמרכז בתחום המשפט האזרחי. בעלה, ששימש בעבר בתפקידים ביטחוניים בכירים, הוא חולה ALS ויש להם 3 בנים. זה בערך הכל.
עכשיו תראו, זה לא שלמנדלבליט יש וי כחול ומלא עוקבים. אין לו. גם הוא, כמה מפתיע, לא קיים ברשתות. גם תחת השם של פרקליט המדינה, עמית איסמן, לא מצאתי פרופילים ברשתות החברתיות, וככה גם בשמות אקראיים שדגמתי מתוך שופטי בית המשפט העליון. לעומת זאת לאתי כרייף יש גם אינסטגרם וגם פייסבוק.
בכל מקרה, מכיוון שהרשת לא עזרה לי להבין מי היא היועמ"שית החדשה, החלטתי לנסות לפענח מה חוסר הנוכחות שלה ברשת אומר עליה. ראשית, פניתי לד"ר לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי:
אדם עם אפס נוכחות ברשתות החברתיות - מה זה מעיד עליו?
"הרשתות הן כלי לניהול רושם, הן מאפשרות לנו לנהל את הרושם הרצוי מבחינתנו ולהציג את עצמנו כ"אני האידיאלי" שלנו. כדי לייצר ניהול רושם ברשתות, חייבים לעבוד בזה באופן שוטף כי הזיכרון הרשתי הוא מאוד קצר טווח. אם לא מתחזקים אותו הכל נעלם. יש אנשים שלא נכנסים לרשתות כי הם לא רוצים לעבוד בזה, לא מבינים את כללי המשחק ולא רוצים להשקיע אנרגיה בללמוד אותם. סוג אחר של אנשים שלא מחזיקים פרופילים ברשתות, הם אנשים שזה פשוט לא מעניין אותם. בדרך כלל הם יהיו טיפוסים מאוד אנאליים - ממוקדים במטרה, מצפוניים, מצניעים רגשות, אנשים שחשוב להם לעמוד במטרות ולא מוכנים ששום דבר יסיח את דעתם".
"טיפוסים מאוד אנאליים". ד"ר לירז מרגלית
מה אנחנו, כחברה, חושבים על אנשים כאלה?
"כיום, אם אנחנו נתקלים באדם שאין לו נוכחות ברשת זה יכול מיד להחשיד. אפילו מנהלות משאבי אנוש מספרות לי שלפני שהן עוברות על קורות החיים של מועמד הן מסתכלות על הפייסבוק והלינקדאין שלו, ושהתחושה הכללית היא שאם אין לו פרופילים ברשת אולי הוא לא חברתי, לא סוציאלי או שיש לו מה להסתיר. מצד שני, דווקא בגלל שמה שמשחק היום זה פוליטיקה, יחסי ציבור, נטוורקינג והיכולת לשחק את המשחק שנמצא באופן מאוד בולט בזירת הרשתות - מבחינתי בנאדם שאין לו בכלל נוכחות ברשת והצליח להגיע להישגים ולייצר רושם באמצעות עבודה קשה, זה הישג כפול ומכופל".
למעשה, במקרה של בהרב-מיארה, אומרת מרגלית כי ייתכן מאוד שההימנעות מהרשתות היא חלק מהתנהלות זהירה ומחושבת הנובעת מאופי התחום בו בחרה לעסוק. "אנשים ברשתות מתנהגים לפעמים בצורה אימפולסיבית, אומרים דברים שהם לא חושבים עליהם עד הסוף וזה נשאר לנצח. השפה היא גם לא פורמלית, הרבה יותר אישית, והסיכוי שמשהו יתפרש לא נכון הוא הרבה יותר גבוה ברשתות. אם היא הייתה פוליטיקאית והייתי היועצת שלה, הייתי אומרת שהיא לא יכולה להרשות לעצמה לא להיות נוכחת ברשת, אבל דווקא בתפקיד שלה זה משחק מאוד לטובתה. ככה היא שומרת על מעטה חשאיות ואף אחד לא יכול לפרש אותה לכאן או לכאן. היא נשארת אובייקטיבית".
את דבריה מחזק ד"ר אילן רבינוביץ', רופא פסיכיאטר מומחה ופסיכותרפיסט, ששופך אור נוסף על התחום ועל מבנה האישיות של הבוחרים לעסוק בו. "בתפקידים ציבוריים, ממלכתיים, תפקידי שיפוט או תפקיד כמו היועמ"ש, הדבר החשוב ביותר הוא להיות אניגמטיים. מהאנשים שמכהנים בתפקידים האלה אנחנו מצפים להיות קצת מורמים מעם. אנחנו רוצים אותם טהורים, אידיאליסטיים, רודפי צדק וללא בדל של שלד בארון. לפיכך, ככל שנדע עליהם פחות - כך ייטיב עמם, כיוון שכל דבר שייוודע על מצבם המשפחתי, דעותיהם הפוליטיות, נטייתם המינית ועוד, יכול להפוך אותם, לפחות בעיני חלק מהקהל לשנויים במחלוקת".
רבינוביץ', שעל ספתו יושבים מטופלים מכל הסוגים, בהם אנשים מהמצליחים ביותר בתחומם, טוען כי סביר להניח שהיועמ"שית המיועדת שייכת כבר משחר נעוריה לגזרת האיי-ליסטים המצליחניים.
"מאפייני האישיות המשותפים לאנשים כאלה הם קודם כל חסך כלשהו שמייצר אצלם דרייב אינסופי. עבורם הצלחה היא לא אופציה, אלא דרך חיים, וכישלון משול למוות. הם פרפקציוניסטים, הישגיים, טוטאליים, הראש שלהם עובד שעות נוספות. הם מבינים שהם רצים מרתון, לא ספרינט, ותמיד מסתכלים קדימה - מציבים לעצמם מטרות, ובכל פסגה שנכבשת מסמנים את היעד הבא".
לא חסרים עורכי דין מצליחים שהם טיפוסים צבעוניים ומוחצנים שלא מהססים להיות פעילים ברשתות החברתיות
"בוודאי, חלקם גם יושבים על הספה שלי. ההבדל הוא ביעדים אליהם הם מכוונים. הטיפוס המצליחן מתנהל בצורה שמשרתת את המטרות שהוא מציב לעצמו. רוב עורכי הדין הצבעוניים והמוחצנים מכוונים מלכתחילה למילייה אחר מזה שאליו מכוונת בהרב-מיארה, הם פונים לסקטור הקפיטליסטי, הפרטי, לפלילים, לדיני משפחה, והרשתות החברתיות משרתות אותם. היעד שלה היה כנראה מלכתחילה תפקידים של שיפוט או הפרקליטות, והרי שופט, כל תמונה או אמירה שתפורש בצורה לא נכונה ינסו לפסול אותו עליה. לכן אני חושב שהיועמ"שית המיועדת הייתה חדורת מטרה עוד מצעירותה והבינה בחוכמתה שכל פרט מחייה האישיים, החל מאפיזודות משפחתיות ועד להבעת דעה, עלול לחזור אליה כבומרנג".
"זו חשיבה מאוד נכונה קדימה", הוא מוסיף, "כי ישנה כוונה להנהיג בעתיד גם בישראל את שיטת השימוע לבחירת תפקידים של שופטים ויועמ"ש, כמו בארה"ב, שם עוברים המועמדים תחקירים ארוכים בנוגע לכל פיסת מידע שנמצאת ברשתות החברתיות, מול חברי סנאט וקונגרס ומול כל האומה. ואני אגיד עוד דבר: מן הסתם היא גם ידעה שלאישה יהיה יותר קשה. כי נשים תמיד יישפטו ברשתות החברתיות בחומרה רבה יותר, ופעמים רבות בחוסר מידתיות. אני חושב שגם זה מעיד על חוכמתה ועל כך שהיא לא נבחרה בהינף יד. לא סתם היא הגיעה לאן שהגיעה, ולא סתם היא הולכת לכבוש פסגה שאף אישה עוד לא כבשה לפניה. היא ידעה בדיוק מה היא רוצה, הייתה חדורת מטרה וכנראה גם הצטיינה לאורך כל הדרך. לי, בתור מטפל, זה נראה אך טבעי ונכון שמישהי עם אישיות כמו שלה, שחייבת להגיע הכי רחוק, ורוצה לעשות את זה בתפקיד ממלכתי, לא תפתח רשתות חברתיות".