מנהלת בעמותת "כולן" הפמיניסטית מואשמת בהטרדת מתנדבת שנאנסה

לפני מספר ימים נכתב פוסט אנונימי בטוויטר שמספר סיפור מזעזע ומטריד ביותר. הכותבת טוענת כי מנהלת בעמותת "כולן", הטרידה אותה בעבודה, באופן מתמשך וגלוי, בעודה מנסה לאזן את עצמה בעזרת העבודה בעמותה אחרי שעברה אונס.

העמותה, שחרטה על דגלה עקרונות פמיניסטים גבוהים, מנהלת את צעדת השרמוטות מאז 2018, ומפגינה בכל הזדמנות נגד אלימות מינית, ראתה לנכון להגיב רק אחרי חמישה ימים, וגם המנהלת (כיום לשעבר) המואשמת עצמה הגיבה והתנצלה, אבל טענה שהדברים אמנם נאמרו, אבל באופן "חברי" - פסקה שכוללת התנצלות ואת ה"אני מאמינה לך" המסורתי, אבל נקראת כמו תגובה טיפוסית של כל מואשם בהטרדה משחר ההסטוריה.

היי, זו אני הפעם.
רציתי לעשות קצת סדר בשקרים שהן מספרות עליי.
זה קרה במשך חודשים.
חודשים שהיא סיפרה לי על חלומות שבן הזוג שלה חלם עליי, על זה שהם מחכים לי ומתים ליום שאני אסכים.

אני נפגעת אלימות מינית, חלקה עוד בילדות. זה היה המקום הבטוח שלי. היא הייתה מנהלת, מהבכירות.

כשהיה גיוס כספים למשכורת שלה הגעתי, כשאני אחרי ימים קשים של חרדה. היא הציעה לי לשבת בחדר שלה, שלא יהיה לי רעש. היא הושיבה אותי על המיטה שלה, הוציאה אזיקים והסתכלה עליי בחיוך. היא אמרה לי תראי מה מחכה לך ביום שתחליטי להצטרף אלינו.
לא הגבתי.

היא המשיכה לדבר על כמה כיף זה יהיה.

בפעם אחרת היא לקחה אותי עם עוד מישהי לחדר שלה כדי להביא לאותה בחורה משהו. היא התיישבה על המיטה, הוציאה מהמגירות צעצועים, כשהיא מחייכת אליי את החיוך הזה. בהמשך היא הוציאה שוטים והדגימה לי על היד.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

זה קרה על ידי מנהלת, במשך חודשים. והיא לא הסתירה את זה.
הן בחרו להתעלם מהסימנים, הן, שיוצאות כנגד בדיוק אותם המעשים.
אחת המנהלות שלחה הודעה לפעילה לשעבר עם השם שלי, בעוד שלה הן איפשרו יציאה שקטה.
מאז יום ראשון הגיעו אליי עדויות של עוד שתי נשים שהיא עשתה להן אותו דבר.

חסמתי אותה ואותן בכל מדיה אפשרית ביום שבת האחרון. במקום לכבד את הפרטיות שלי היא ניסתה לשלוח לי הודעה בפייסבוק דרך חברה שלה, כשהיא לוקחת עוד פיסה של הבטחון שלי.

אני רוצה להגיד תודה לכולכן וכולכם, אתן ממלאות אותי תקווה לעולם בטוח וטוב יותר.
אתן גורמות לי להרגיש פחות לבד.

המקרה מטלטל את הרשת עדיין, ומתלוננות נוספות צצוץ ועולות על פני השטח, כשכל תלונה מעמיקה את הספק באשר להתנהלות הראויה של עמותת "כולן" מול הנשים הצעירות שהיא מעסיקה בהתנדבות. גם ההתנהלות של העמותה מול המתלוננת היתה פגומה. לטענתה, ולטענת מתנדבות אחרות, ברגע שהאירוע התפרסם, סגרה העמותה את כל אפשרויות התקשורת בינן לבין המתנדבות, שנותרו לבדן בלי יכולת לשאול או לשתף את רגשותיהן, דווקא בנושא זה, שרגיש אצל כל כך הרבה מהן שהן נפגעות אלימות מינית בעצמן.

באותו זמן גם הנפגעת עצמה הוצאה מכל קבוצות הווטסאפ של העמותה, והיא מספרת כי שמה שוחרר בקבוצות של העמותה, וזאת למרות שהיא לא פרסמה את שם התוקפת. עוד מספרת הנפגעת, שבעמותה ידעו כי היא נאנסה לאחרונה, ומתמודדת עם משבר נפשי קשה - אבל ברגע הפרסום הקשר עימה נותק, שמה שוחרר לציבור, ומתנדבות אחרות הונחו שלא לדבר איתה, בטענה שהיא מנצלת את העמותה למטרותיה.

הנפגעת התראיינה בתוכניתה של קרן נויבך "סדר יום" וסיפרה בקול רועד על הרגע בו הבינה שנפגעה מינית בפעם השנייה דווקא במקום שקורא לעצמו "משפחה".

מהריאיון עלו עניינים נוספים שלא טופלו כהלכה בארגון. הנפגעת מדברת על תחושה של בדידות בחוויה שעברה, והסבירה שלא היהן לה עם מי לדבר בארגון, כי הפוגעת שלה היא חלק מהחברות שקרובות למעגל הפנימי, ולמעשה אין ממונה על הטרדות מיניות שאפשר לפנות אליה, שאינה חברה של הפוגעת או שייכת למעגל הקרוב הזה.

הפוסט שעלה בטוויטר חולל סערה בהנהלת הארגון, שהותקפו על תגובתן המאוחרת - חמישה ימים אחרי הפוסט, ועל ניהולן את האירוע, שכולל מינוי של בודקת פנימית ששייכת לעמותה, ולפיכך אינה אובייקטיבית מספיק.

קהילה יקרה אני מורן נאור, יו"ר הועד המנהל של תנועת כולן. כולן היא עמותה שהקמתי ב 2017 ביחד עם החברות שלי ברכה, איילה, ולינה. הקמנו את העמותה מתוך מטרה לסייע לשנות את הדרך שבה מדברים על פמיניזם ובפרט על האשמת הקורבן בציבור, ברשתות החברתיות, ובתקשורת.

מאז 2017 עבדנו מאד קשה, רובנו בהתנדבות מלאה כדי לשנות את השיח. בשבוע האחרון הועלו האשמות בנוגע להטרדות מיניות שקרו בארגון שלנו, אנחנו מאמינות לכל התלונות שעלו ומאמינות לכל מי שנפגעה.

המקרים האלו שלא היו ידועים לנו עד כה וגם לא הוצגו בפנינו אלא הועלו בעדויות לרשתות החברתיות שוברות אותנו. לחשוב שבתוך המרחב שהקמנו, שניסינו להפוך לבטוח התאפשרה התנהגות כזו זה מרסק באמת. אני יודעת שבתוך ההאשמות האלה באות האשמות של טיוח, האשמות שידענו מזה והתעלמנו, האשמות שלא היו לנו מראש נהלים בנושא. חשוב לי להתחיל ולהגיד כיור הועד המנהל של העמותה, כאחת המקימות שלה אני לוקחת אחריות מלאה על הדבר הזה. לא ידעתי שזה קורה וכואב לי שלא פנו אלינו עם התלונות אבל אני לא מאשימה אף אחת בזה. אני מבינה את הנפגעות ומאמינה להן.

ֿ אני מבינה את הכעס ותחושת הבגידה והאכזבה, אני מרגישה אותה וכואבת אותה בעצמי ומנסה להבין מה דרך הפעולה הכי טובה כרגע. אני גם יודעת שכולנו נפגעות בדרך זו או אחרת והפרשה הזאת תופסת אותנו במקומות שונים בתוך הטראומה שאנחנו סוחבות איתנו ולא מקלה עליה.


אני מבינה שהתגובות הקשות הן חלק מהדבר הזה של קהילה של נפגעות שנאבקות לשנות את המציאות. אני איתכן אני נפגעת אני כואבת את הדבר הזה. אין לי ספק שנצטרך לעשות שינויים מאד רציניים כרגע בארגון, שינויים שדוברו כבר תקופה ארוכה אבל קיבלו האצה בזכות הפרשה הנוכחית.


אני מבינה שאתן מרגישות שיש חוסר שקיפות בנוגע להתנהלות שלנו, אני רוצה להסביר שאנחנו ארגון ממוסד עם מחויבות לשמור על פרטיות כל פעילה או עובדת שלנו בעבר או בהווה במסגרת יחסי עובד מעסיק. אנחנו לא נחשוף או נשוחח בפומבי על אף פעילה שלנו בעבר או בהווה.


אנחנו ננהל שיח פנימי להבין כיצד ניתן לתקן וכיצד ניתן לשנות מתוכנו. אני מבינה שהצבנו סטנדרט מאד גבוה בנוגע להטרדות מיניות ומוסר. אנחנו לא מעל המוסר הזה, אם כבר זה הסטנדרט שלנו וזה שאתן מציבות לנו אמור להיות הרבה יותר גבוה וזה בסדר, אנחנו פשוט מנסות להבין רגע איך אנחנו עושות את זה.


אני מזמינה באמת כל מי שרוצה לדבר, להציע רעיונות או להביע ביקורת בונה (כי אני בן אדם, שיח אגרסיבי לא עוזר לנו לתקשר כרגע), לפנות אליי אישית או לכתוב בתגובות אני אקרא ואגיב. אני לא רוצה לצאת בהצהרות איך אנחנו הולכות לשקם את האמון ולבנות מחדש כי אני באמת עוד לא יודעת איך נעשה את זה.

אני לא פוסלת כרגע שום אפשרות, גם את האפשרויות הכואבות ביותר, אבל מבטיחה שנמשיך לעשות כמיטב יכולתנו. תודה שקראתן וקראתם.