"אני כן חושבת שכרוכה בזה, באוננות, ובהיכרות של אישה עם הגוף שלה - יש קשר של מבוכה, יש קשר של הסתרה, יש קשר של אשמה." זהו משפט שנאמר בסרטון "אורגזמה נשית" של כאן 11 שיצא כחלק מסדרת סרטונים שמכותרת בתיאור המפוצץ: "בגלוי" בואו נדבר על מיניות מזווית אחרת. קשה שלא להזדהות עם המשפט הזה שמחזיק מאחוריו מסרים של קבלה, של שחרור ושל הכלה. ואין ספק בעיני שכל מי ששם ידו בסרטון הזה עשה זאת מכוונה טובה ומלאה להגשים מטרות אלה ולנתק את הקשרים הללו.
אולם, כבר הכותרת של סדרת הסרטונים, "מיניות מזווית אחרת", מעלה את השאלה מהי אותה זווית מקובלת שלה אנחנו רוצים להעמיד אלטרנטיבה. מצפייה בסרטון מתקבל הרושם שהנה קיבלנו מיניות נשית, או שיח עליה, מזווית טהורה, נקייה, זכה. אבל לדעתי אולי נחצה דווקא כאן קו דק, שעובר בין טיהור לבין טהרנות.
ניסיונות הטיהור עוברים כחוט השני בסרטון הזה לכל אורכו, ואני חייבת לומר שעם הגישה המטהרת אני לא חשה בנוח. זה מתחיל בבחירת הלוקיישן: חוף ים, שדות, פרחים. היה אפשר לבחור לראיין את אותן הנשים גם בחדר נייטרלי (כמו ב"סליחה על השאלה"). אבל הבחירה שנעשתה כאן, חוץ מזה שהיא נותנת תוצר אומנותי ואסתטי למדי, היא לא נייטרלית והיא מחזיקה מסרים מאחוריה: אורגזמה נשית היא טבע נעים, שקט ופסטורלי. אווירה זו מגובה גם בתוכן עצמו: "אנחנו חלק מהטבע ויפייפיות" - משפט שנאמר כשהפריים ברקע הוא של יד מלטפת פרחים.
אך גישה זו עלולה דווקא להחטיא את מטרותיה, ויש גם חסרונות אחרים לזווית המבט הזאת. ראשית, מכיוון שנסיונות הטיהור החזקים הללו מעידים לנו בראש ובראשונה שיש כאן ענייו שנחוץ לטהר אותו, כלומר שאולי באמת קיים קשר אימננטי בין אוננות לבין טומאה או לכלוך, ושמדובר בדבר שיש להסתיר אותו או להתבייש בו. הרי מלכתחילה, מדוע עלינו לנסות לנרמל משהו אם הוא כל כך נורמלי, או לטהר דבר שאין סיבה שנחשוב שהוא טמא. לדעתי האישית, הגינונים הפסטורליים היו מיותרים, והיה אפשר להוציא תוצר לא פחות חשוב ולא פחות מעניין גם אילו היו "מסתפקים" בראיונות בתוך חדר.
שנית, מכיוון שהצגת האנטיתזה לתפיסה שלפיה אוננות זה 'רע', לא באמת משחררת את העיסוק במיניות נשית ובאורגזמה נשית משיפוט מוסרי, ובכך דווקא מחזקת את הקשר בין נושא זה לבין ציר הקדושה-טומאה. לכן, סרטון מהסוג הזה לא מספיק מניח את דעתי בכיוונים שאליו הוא שולח את השיח.
הייתי רוצה לשמוע על אוננות ועל אורגזמה נשית גם מזוויות אחרות: של הנאה, של בריאות הגוף, של בריאות הנפש, של היכרות עם הגוף ושל חופש.
על הנאה ועל היכרות עם הגוף כן דובר באופן מסוים, היו אזכורים גם למסע הזה שבמהלכו אנחנו מגלות ומכירות את הגוף שלנו יותר ויותר, וגם את העולם הזה של אוננות ואורגזמה. הייתי שמחה אם היה יותר מיקוד על המסע עצמו, על זה שהוא יכול להיות ארוך ולהתפרש על פני שנים, ושיש בו אולי גם רגעים דיסהרמוניים, בלי לשפוט לא את עצמי ולא את הקצב שלי. אבל הרגשתי שבמקום תוכן מגרה (אינטלקטואלית, התכוונתי אינטלקטואלית), מעצים או פורץ דרך, קיבלתי מודל יחסית שטחי להסתכל דרכו על המיניות שלי.
בתוך כל זה היה רגע אחד בסרטון שנגע לליבי, והוא סיפור שסיפרה המרואיינת אפורת השיער, מבלי להתעכב עליו יותר מדי: "אני זוכרת שבאחת הפעמים זה ממש הצחיק אותי, שהתחלתי לאונן ופתאום מצאתי את עצמי כזה במין עולם שיש בו נזירות ויש בו שד... הוא נכנס לחדרים שלהן ומתעסק איתן. וזה ממש-ממש הפתיע אותי כאילו כל התופעה הזו שעכשיו אני מדמיינת את זה וזה כל כך מדליק אותי!"
רק ברגע הזה הרגשתי שיש זווית כנה של חוסר שיפוט. של הבנה שאם המיניות שלנו היא כמו טבע אז היא מכילה גם סופות הוריקן, צונאמי, התפרצויות הר געש וגם שטחי מדבר נרחבים, והכל בסדר. כי טבע הוא לא רק שדה של פרחים וכך גם המיניות, האוננות והרגשות סביבן. במקרה הזה האישה קיבלה את החוויה הזו בסקרנות ובפליאה. אבל אפילו אם באותו רגע היא לא הייתה מרגישה עם זה לגמרי בסדר, גם לזה יש מקום.
כי ההצגה הזאת של האורגזמה כדבר שהוא טהור, הרמוני ופסטורלי דווקא מצמצמת את החופש שלנו לחוות את כל קשת הרגשות שמתקשרים אליה, ומדכאת את הנכונות לחוות אותה ולחקור אותה בצורה נקייה. ועל ידי דיכוי המסע, לא נוכל להגיע לשום מקום.
לקראת סיום הסרטון אחת המרואיינות אומרת: "אני מרגישה שאנחנו כנשים לא מספיק מתוקנות", ואני מרגישה שלא התקדמנו לשום מקום, ששוב יש ציפיות, ושוב יש מודל. במקום מודל הנזירה, הבתולה שאין לה יצר מיני בכלל קיבלנו מודל של האישה החופשיה והשלמה עם המיניות שלה. אפשר להיות שמחים שזה מודל קצת יותר מעודד, אבל כמו כל מודל, גם בו יש פוטנציאל הרסני בכך שהוא עלול לייצר את המעגל האינסופי של השוואה, ביקורת ואשמה.
אני מרגישה שאנחנו לא מספיק מתוקנות, כי אנחנו לא צריכות תיקון, כולנו לגמרי בסדר. ואני מאחלת שבקרוב נוכל גם להרגיש ככה, באמת ובתמים.