מוצר נוצץ ויחודי השיק אוהד בוזגלו לאחרונה: פוליגמיה בציפוי פוליאמורי פריך. כלומר, הוא הכריז על עצמו כפוליאמורי, אלא שמהר מאוד התברר כי בקשרים שהוא מנהל רק הוא רשאי להחזיק מערכות יחסים מרובות, בעוד הנשים שאיתו נדרשות לשמור לו בלעדיות. איזה גאונות. זה גורם לי לחשוב על עוד פתרונות שיווקיים כאלה, למשל גנב שמגדיר את עצמו "בעל אורח חיים שיתופי", או עבריין תנועה שמעדיף את הכינוי "אנרכיסט כבישים". תודו שזה נשמע הרבה יותר סקסי. ואני בכלל לא במינוס, אגב, אני בצמיחה כלכלית כלפי מטה.
להזכירכן, פוליאמוריה - ריבוי אהבות, אנשים שדוגלים באהבה חופשית לכל הכיוונים וחיים בהרכבים שונים ומשונים הכוללים בדרך כלל לפחות קרחת אחת עם קוקו אחד; פוליגמיה - נישואים עם בני זוג רבים. צורתה הנפוצה ביותר של הפוליגמיה היא פוליגיניה, כלומר, גבר אחד עם מספר נשים, ועל כך כתבה היטב בהרחבה ב"הארץ" נועה לימונה כבר בסמוך לחשיפה של בוזגלו על אורחות חייו האקזוטיים.
אך הראשונה שהעזה להתעמת מול בוזגלו וחירטוטיו פנים אל פנים, היא מי אם לא אופירה עימותים-פנים-אל-פנים אסייג. באולפן "אופירה וברקו" הטיחה אסייג בפני בוזגלו, "אתה חוצפן, אתה יודע? אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה אבל אם האישה תגיד לך אני גם רוצה אתה אומר לה לא". יש לומר, מן הרגעים המספקים של אסייג בתכנית הזו ובכלל. עם הדברים האחרונים שלה אין מה להתכווח, אוהד בוזגלו מודה בעצמו בפה מלא: מה שמותר לו, אסור לנשותיו. הוא גם אומר וצודק, שזכותו, הרי הנשים שאיתו מסכימות לחוסר השוויון הזה. אבל האם הוא אכן חוצפן בדרישתו החד-צדדית כלפי נשותיו? והאם ההסכמה של נשותיו פוטרת אותו מאחריות למצבן?
על מה שקורה בין קירות בית בוזגלו כיום אינני יודעת מספיק, ולא ממקומי לדבר על מידת אושרן של נשים זרות לי. מצד שני, תאמרו, עלינו כחברה מוטלת האחריות להתערב בראותנו עוולה, גם אם הסובלות ממנה אינן מודעות לסבלן. רוצה לומר, גם נשותיהם של ראשי כתות כאלה ואחרים לא ידעו במה ניזוקו אלא רק שנים לאחר ששוחררו לחופשי. להבדיל אלפי הבדלות. או עשרות. איזשהן הבדלות.
מצד שלישי, המגישה עזרה למי שלא ביקשה אותה תמיד תואשם בפטרונות, ולעיתים קרובות בצדק. מי יודע. יתכן ובין קירות הבית, הרחק מעין הציבור, מהלכת אישיותו של בוזגלו על נשותיו נועם, חמלה, הכלה ועוד מן המילים המקובלות בז'רגון הקהיליתי-רוחניקי. ואולי הן אוהבות גברים שלא מתעניינים בצרכים שלהן, גם זה עניין שלהן וזכותן. לכן אחדול כאן מלעסוק בשאלה האם אוהד בוזגלו מוסרי כלפי נשותיו או לא, ואעסוק במוסריותו כלפינו, הנשים בחברה הישראלית בכלל. הרי בוזגלו איננו רק עוסק בשלו, הוא מתראיין ונחשף ומכריז בריש גלי: הנה, אני חי את חיי באופן כזה, וגאה בכך. יש בהצהרה שלו מסר של נרמול תופעה.
בהצהרה הזו, בוזגלו חוטא כלפי הציבור במספר אופנים. ראשית, הוא מנצל באופן ציני את המושג הפוליאמוריה כדי למתג מחדש, בסגנון נאור ומתקדם, צורת חיים שמאפיינת את החברות הפטריארכליות, השמרניות והדכאניות ביותר כלפי נשים. אם היה קורא לילד בשמו, "מעדיף את הצרכים שלי על פניי הצרכים של הנשים שלי", זה עדיין היה דוחה, אבל לא יותר מזה. הבעיה היא ביומרה להציג את החד-צדדיות הזו כדוגמה לחיים רומנטיים ומאוזנים עבור כלל הציבור.
במילותיו, בוזגלו מעודד את התנהגותם של אותם גברים בקהילות פוליאמוריות שלא לגמרי הבינו את הקונספט, ובאים כדי לזיין בערימות. או ליתר דיוק, כדי לקבל אישוש לאגו שלהם, בעוד שפוליאמוריה מיסודה הולכת נגד האגו ומבקשת לפוררו בעבור חופש רדיקלי. בנקודה זו, חשוב לציין כי הכותבת איננה פוליאמורית, גם אם במערכת יחסים פתוחה בדרכה. אין לי סבלנות לפוליאמוריה ויש לי יותר מדי אגו, ואני אומרת את הדברים כפי שהם. אין לי צורך לשאול זהות של מישהו אחר כדי לקדם את עצמי, ולפגוע בתוך כך בזהות השאולה. בוזגלו מבקש להסתיר משהו, לייפות משהו, ובעצם כך חושף שהוא עצמו מרגיש שיש לו מה להסתיר.
בהמשך אותו ראיון, מציג בוזגלו את הריבוי נשותיו כפיתרון ל"בעיה" - והבעיה היא בגידות של גברים. אין לו כל עניין להציע פיתרון לבגידותיהן של נשים, אולי כי איננו מודע לסקרנות מינית שלהן או לצורך בריגושים או בנקמה או בבוסט לערך העצמי או כל סיבה אחרת שמובילה אנשים משני המינים לבגוד. ואולי הוא כן מכיר במניעים של נשים לבגוד, אלא שהדחפים והצרכים והחולשות שלהן פחות מעניינים אותו. הנשים כבר יסתדרו, הן יכולות להתאפק.
הדחפים של הגבר לעומת זאת, חזקים ממנו, כך עולה מדבריו של בוזגלו. הוא איננו שולט ביצריו, ולכן אין אלא לפנות לו מקום לפורקן. הטענה הזו שעולה מבין השורות אמורה לא רק להדאיג את הקוראות, אלא גם להעליב את הקוראים. ככה בוזגלו רואה אתכם: חיות אדם, בבונים מונעי דחפים, ללא יכולת ריסון עצמי. אני רק תוהה לעצמי מה עושה אותו הגבר משולח הרסן, לדעתו של בוזגלו, במידה ומושא התשוקה שלפניו לא מעוניינת לקחת חלק באקט. האם אז, לפתע, הוא מסוגל לנקוט בחירה חופשית ולכבד את גבולותיה?
בוזגלו יכול לדבר על אהבת נשים כמה שהוא רוצה, אבל הוא אוהב אותן רק בתנאים שלו, ושם נבלמת הנאורות שלו. מרתק אותי לשמוע את עמדת הנשים שחיות איתו. למה הן עושות את זה? האם גם הן מחזיקות בתפישת הגבר העליון, המרומם למעמד אל, שכל תפקידן לספק את אושרו וצרכיו? גם אם כן, זו זכותן, אני מניחה. רק בבקשה, בבקשה מכן, בבקשה ממך, אל תמכרו לנו את מקדש הגבריות הזה כמפגן של אהבה חופשית. קראו בבקשה לילד בשמו: פטריארכיה. בחרתם לחיות פטריארכיה.