מאזן הכוחות בעולם הרווקות מתבסס על משוואה ידועה שקיימת מאז ומתמיד: נשים רוצות זוגיות, גברים רוצים להיות חופשיים. סטנדאפיסטים עשו על זה קריירות, מותגים ביססו על זה קמפיינים ותחת כל עץ רענן צץ בחור שטרח להסביר שזה כך משחר העולם, כי "גברים הם ציידים ונשים הן מלקטות" או כל הסבר אחר שאומר שהגבר נועד "לפזר את זרעו" והאישה נועדה לברך על חלקה בתפזורת ולטפח אותו לכדי בני אדם.
כשיצאנו מהמערות לעולם המודרני, זה התבטא באינסוף קשרים כושלים שבהם האישה צמאה למחויבות והגבר מתאדה עוד לפני שה-"מ" נזרקת לאוויר. גם כשהמחויבות כבר הגיעה, היא לוותה במשפטים כמו: "היא הצליחה להפיל אותו" או "מישהו סופסוף לקח אותה", שרק הנציחו את המשוואה נטולת השוויון הזאת, שבה נשים הן תמיד הצד החלש, שלא לומר הנואש.
אז זהו, שכבר לא.
חתונמי צדקו: נשים יכולות לזהות רווקים על ידי רחרוח חולצות
גברים תמיד נמשכו ותמיד יימשכו לנשים צעירות, ולמה לא בעצם?
אולי גם אתם: אלה הסימפטומים למחלה הקשה שתוקפת רק גברים
זו כמות הפעמים הממוצעת שבני זוג מקיימים יחסי מין - אתם עומדים בקצב?
@expiredglutenfreebread #greenscreen Reply to @stra1ght.facts pretty sure the girlies in their 40s are winning, stay mad about it #singlewomenarehappier #gototherapy #goldengirls #abortionisessentialhealthcare ♬ The Golden Girls - The Main Title Theme - TV Themes
לפני כמה שבועות כתבתי פה על דרו בארימור, שלא עשתה סקס מ-2016 וטוענת שזה לא חסר לה, ושהיא מעדיפה להשקיע את האנרגיה שלה בעצמה. לאחרונה נתקלתי ברצף סטוריז מרתק של יעלית רגב באינסטגרם (חפשו בהיילייטס "גברים בודדים"), שגרם לי להבין שיש כאן תופעה של ממש, ושהיא לא קשורה רק לצורך בסקס אלא בכלל לצורך בזוגיות ולאופן שבו נשים כיום מתעדפות את עצמן. התחלתי לחקור עוד קצת את הנושא ותשמעו - המשוואה העתיקה מתחילה להשתנות, ולא כולם אוהבים את זה. איך אומרים? תייגו צד אחד שמרוויח מזה וצד אחד שממש לא.
לפני כמה חודשים התפרסם באתר Psychology Today מאמר שעשה הרבה מאוד רעש ברשתות ובכלל בתקשורת ונקרא: "מה עומד מאחורי העלייה במספר הגברים הרווקים והבודדים". מסתבר שב-30 השנים האחרונות אחוז הגברים הרווקים בגילאי 25-45 רק הולך ועולה (נכון ל-2019 עומד על 39%), ועל פי מחבר המאמר, הפסיכולוג גרג מטוס, יש לזה שלוש סיבות עיקריות: הראשונה היא שרוב ההיכרויות קורות היום באפליקציות דייטינג, בהן יש רוב גברי מובהק, דבר שהופך את התחרות על כל אישה לקשה מאוד. הסיבה השנייה היא שהסטנדרטים של נשים לגבי מערכות היחסים שלהן הולכים ועולים, והשלישית היא שחלק גדול מהגברים לא מצליח לעמוד בסטנדרטים הללו, בגלל מחסור במיומנויות תקשורתיות ורגשיות שהן אבני היסוד לקשרים רומנטיים בריאים וארוכים.
במילים אחרות - לנשים מתחיל להימאס. אחרי שנים של דייטים גרועים, יחס מזלזל ומערכות יחסים שהן אפילו לא רעילות או לא בריאות אלא סתם לא מספקות ולא מוסיפות שום דבר לחייהן מלבד עול יומיומי - יותר ויותר נשים מעדיפות להישאר לבד מאשר להיות עם גבר שלא עונה על הצרכים שלהן.
הפרסום של המאמר עורר המון הזדהות בקרב נשים והרשתות התמלאו בסרטונים של נשים שאומרות, בגדול: אני לא מקבלת ממערכות היחסים שלי שום מענה רגשי שהוא מעבר למינימום הבסיסי ביותר, אני בעצם אמא לגבר מגודל, שצריכה לנקות ולסדר אחריו כל היום וזה לא מה שאני מחפשת ממערכת היחסים שלי. זה אפילו לא משהו שיגרום לי לצאת מהבית לדייט. אני מרוויחה מעולה, אני לא צריכה גבר שיתמוך בי כלכלית ואין לי שום סיבה להתפשר. אם יגיע גבר מדהים שמוכן להיות פרטנר שווה, אני לגמרי בעניין, אבל כל אפשרות אחרת - לא תודה.
אני חייבת לעצור פה ולהגיד שאני ממש גאה בחברותיי למין הנשי. לא בגלל שאני נגד זוגיות. להיפך. אני נמצאת באחת כזאת כבר כמה שנים ויכולה להעיד ממקור ראשון ומהיכרות עם עוד כמה זוגות נפלאים שיש גברים מדהימים בעולם ושאין סיבה לוותר לחלוטין על הקונספט של זוגיות. עם זאת, לוותר על התלות שלנו בזוגיות, שטופחה במשך שנים על ידי אותה משוואה שהזכרתי קודם, זה מבורך, וזה משהו שכנראה רק היום אנחנו יכולות לעשות.
גם אני והחברות שלי ניסינו לפני כמה שנים למרוד במשוואה הזאת שלפיה נשים רק רוצות זוגיות ורצינו להוכיח לעצמנו ולצד השני שגם אנחנו יכולות להנות מסטוצים ומקשרים מזדמנים. אגב, אנחנו באמת יכולות. אבל עובדתית, ברוב המקרים רצינו יותר מזה. הבעיה הייתה לא זה שרצינו זוגיות אלא זה שהיא הפכה למעין אישור על הערך שלנו (ראו ערך "סופסוף מישהו לקח אותך") וככל שנזקקנו לה יותר כך התביישנו בזה יותר ופחדנו להודות בזה. אז זרמנו על מערכות יחסים שלא ענו על הצרכים שלנו והלב שלנו נשבר בשקט, בינינו לבין עצמנו, כי לרצות ולדרוש ולבוא בטענות זה לא זורם, לא סקסי, לא מגניב.
בשלב מסוים זה התחיל להשתנות, הבנו שלרצות זוגיות זו לא חולשה ושהדבר היחידי שלא מגניב הוא לנסות להעמיד פנים שאנחנו משהו שאנחנו לא. אבל הנשים של היום עוברות שלב נוסף באבולוציה, שמאפשר להן באמת להכיר בערך של עצמן ולא להזדקק לזוגיות כדי להרגיש שהן שוות משהו. ולכן היום, יותר ויותר נשים יכולות להמשיך לרצות זוגיות, אבל לא בכל מחיר.
אחת הסיבות שזה קורה דווקא עכשיו היא כל השינויים שעברה החברה בשנים האחרונות, ובראשם מהפכת ה-Me Too. בכתבה של חדשות NBC על המאמר, התראיינה הסוציולוגית פרופ' נטשה קואדלין שטענה שזאת רק ההתחלה של מציאות שבה נשים מבקשות מהפרטנרים שלהן דרישות שהן מעל המינימום הבסיסי ביותר, ושתנועת מי טו היא אחד הגורמים העיקריים לשינוי הזה: ברגע שנשים התחילו להשמיע את קולן בנוגע להטרדות ופגיעות מיניות שעברו, הן התחילו לתת מקום לרצונות ולצרכים שלהן באופן כללי, ולדבריה ניתן ממש לראות הבדלים בין הדורות בכל הנוגע לאופן הבחירה של פרטנרים לזוגיות.
@soberside #Single #women are not suffering without men. And men really, really dont like acknowledging that. #feministtiktok ♬ original sound - soberside
לפי כל התחזיות המגמה תמשיך. קודם כל, כי למרות שיש עוד הרבה מה לשפר מבחינת שוויון בשכר, נשים הולכות והופכות עם השנים לכוח כלכלי לא מבוטל. מחקר של התאגיד האמריקאי מורגן סטנלי חוזה שב-2030, 45% מהנשים בגיל העבודה העיקרי, 25-44, יהיו רווקות. השיעור הזה, שהוא הגבוה בהיסטוריה, מצביע בעצם על כך שכמעט חצי מהנשים יוכלו להרשות לעצמן לעבוד במשרה מלאה, כלומר ייהנו מעצמאות כלכלית שתאפשר להן להשקיע בעצמן, ליהנות מהבילויים שהן אוהבות, לצאת לחופשות ובאופן כללי לחיות חיים עשירים ומספקים. באופן טבעי, הן יבחרו להכניס לחייהן פרטנרים שיתרמו לאיכות החיים ולא יורידו אותה.
ומה הסיבה שבגללה מלכתחילה שיעור הנשים הרווקות בגיל העבודה הולך וגדל כל כך? לא אחוז הגירושים הגבוה, גם לא גיל הנישואים שהולך ומתאחר, אלא בחירה מודעת של נשים להישאר בסטטוס הזה. למעשה, קבוצת האוכלוסייה שגדלה בקצב הכי מהיר כיום היא של נשים שבוחרות לא להתחתן, ואחד המחקרים המפורסמים והמצוטטים של השנים האחרונות מסביר טוב מאוד למה: מדובר במחקר של פרופ' פול דולן, מומחה למדעי ההתנהגות וחוקר בתחום האושר, שקבע שהקבוצה המאושרת ביותר באוכלוסייה האנושית היא נשים לא נשואות וחסרות ילדים. ולא רק שהן מאושרות יותר, הן גם ססטיסטית בריאות יותר ובעלות תוחלת חיים ארוכה יותר. אז מה הפלא שהן לא מתפשרות יותר על זוגיות?
לגברים, לעומת זאת, חיי הנישואים דווקא עושים טוב - המחקר מראה שגברים נשואים מאושרים יותר מרווקים ואפילו חיים קצת יותר מהם. אתם שמים לב איך המשוואה מתהפכת? איך מי שזקוק לזוגיות הם דווקא הגברים בעוד שהנשים עפות על החופש שלהן? ואם לנשים כל כך טוב לבד ולגברים הרבה פחות, ברור שהאינטרס שלהם הוא להשאיר את המצב כמו שהוא היום, וזאת אולי גם הסיבה שכותב המאמר על הגברים הבודדים, גרג מטוס, קיבל כל כך הרבה הודעות נאצה אחרי הפרסום. הם מ-פ-ח-ד-י-ם, כמו שאמרו חכמינו.
ואפשר להבין אותם. אחת המניפולציות הכי שכיחות של גברים באפליקציות דייטינג, כשהם נתקלים באישה שאומרת להם "לא", היא להשתמש במגבלה הביולוגית שלה, אולי אחת הנקודות הכי מורכבות בחיים שלה, ולהזהיר אותה שאם תהיה בררנית מדי היא עלולה לפספס את ההזדמנות. "חבל, את כבר לא צעירה", הם אומרים, בטוחים שבלי גבר בחייה ובלי להגשים את ייעוד הרחם שלה היא תישאר רווקה בודדה, ממורמרת ועצובה. באמת מכעיס שהמניפולציה הזאת כבר לא תופסת, עכשיו כשמוכח מחקרית שאותה אישה תפרח לבד, ושמי שיישאר בודד ועצוב הוא הם עצמם.
אולי הגיע הזמן לשנות טקטיקה, להבין שהתלות שכולנו היינו רגילים אליה כבר לא בתוקף, ולהתחיל להתנהג, החל משלב ההתכתבות באפליקציה ועד לחיי היומיום, כפרטנרים שווי ערך. או כמו שאמרה אישה אחת בטיקטוק: "אולי תקשיבו למיליוני הנשים, לא רק עכשיו, אלא לאורך ההיסטוריה, שאומרות: היי, פשוט תפסיקו להיות חארות".