את הקואליציה המסתמנת ירכיבו 64 חברי כנסת, רק 9 מתוכם נשים - אם כי קשה להיות מופתעים מהרגרסיה במספר חברות הכנסת בקואליציה, כששתיים מהמפלגות שמרכיבות אותה הן מפלגות חרדיות, שמייצגות ציבורים שבוחרים במודע, כדרך חיים, לדחות הרבה מהשינויים שקרו ב-200 שנה האחרונות, בתחומים שונים ומגוונים, שביניהם גם מעמד האישה. אבל כשבכל העולם הייצוג של נשים עולה והמצב משתפר, אצלנו יש צעד אחורה, וזה מדאיג.
לכאורה ההבדל מהכנסת הקודמת לא דרמטי. לכנסת ה-25 נבחרו 29 נשים, לעומת 30 בכנסת ה-24. אבל בכנסת הקודמת כיהנו יותר נשים בפועל: 12 נשים נכנסו לכנסת ה-24 במסגרת החוק הנורווגי, והביאו את אחוז הנשים בכנסת לשיא של 30%. לעומת זאת, אם ישתמשו בחוק הנורווגי כדי לצרף מועמדות לכנסת הנוכחית לא יוכלו להכניס יותר משתי נשים, בגלל מיעוט הנשים ברשימות.
הקואליציה המסתמנת, גברית ככל שתהיה, עדיין לא קמה ועדיין לא הספיקה לעשות הרבה, ובכל זאת, רוח הדברים לא מבשרת טובות. ככה זה כשחברי כנסת בקואליציה חרטו על דגלם להילחם בהפלות, להקשות על הגשת תלונה על עבירות מין ואלימות במשפחה, וכשבנוסף גם הספקנו לשמוע דרישות לאפשר הפרדה מגדרית במקומות ציבוריים. עדיין לא ראינו את חברות הכנסת הנבחרות יושבות סביב שולחן המו"מ, ועדיין לא שמענו באופן רשמי על כוונות למנות נשים למשרד כלשהו, ולכן גם מעט הנשים בסיעות הללו עדיין נמצאות רחוק ממוקדי ההחלטות.
אני לא רוצה לשפוט מראש, אבל אותן 9 נשים שעליהן אנחנו צריכות לסמוך שייצגו אותנו ויגנו על הזכויות שלנו בקואליציה המסתמנת, הן תעלומה עבורי - עד כדי כך שנאלצתי להיעזר במומחים - אולי הן יוכלו לשפוך אור כלשהו על עברן המקצועי - אולי קידמו כבר, לפחות חלקן, יוזמות שעתידות לשפר את מעמד הנשים בארץ? לצורך כך דיברתי עם יעל פינקלשטיין, כותבת "שקוף" ומנהלת מיזם "שוות 60" שעוסק בייצוג שיוויוני בפוליטיקה, ועם אלעד וולף, בעל משרד שעוסק בקמפיינים ציבוריים ובייעוץ תקשורת.
"כמעט אף אחת מהנשים בקואליציה לא לקחה את הנושא של קידום נשים כטיקט שלה, אולי חוץ מעידית סילמן שממש התעסקה בזה. אבל זה לאו דווקא אומר שהן לא יבחרו לעשות את זה עכשיו," מציינת פינקלשטיין באופטימיות "היא ממש פמיניסטית ועשתה הרבה דברים בתחום הזה. גם לפני שהיא הייתה בכנסת, היה לה ארגון לקידום נשים בפוליטיקה, ונראה שזה נושא שחשוב לה."
אכן, סילמן, שהייתה חברת כנסת, יו"ר הקואליציה ויו"ר ועדת הבריאות מטעם סיעת ימינה בכנסת האחרונה, היא דוגמא מהממת לפעילות של חברת כנסת לקידום נושאים שחשובים לה. כיו"ר ועדת הבריאות היא העלתה שני נושאים לסדר היום הציבורי: הראשון הוא בריאות האישה והמחקר בתחום זה שאינו מספיק מפותח, נושא שהוא קריטי מכיוון שהוא עולה לנו בנפשות. השני הוא קידום המלחמה בהטרדות מיניות במערכת הרפואית - חשוב לא פחות.
מירי רגב, לעומתה, לא ממש השתמשה בנושא הנשי כקלף מרכזי, אך בכל זאת היא דמות בולטת שלפי וולף גם עצם נוכחותה במערכת הפוליטית שוברת תקרות זכוכית: "היא דוגמא מעניינת לאישה שהצליחה להתברג תמיד לתפקידים בכירים בעולם מאוד גברי - יש משהו פורץ דרך בקיום שלה".
בצבא הגיעה רגב לדרגת תת-אלוף, דרגה שלא הרבה נשים מגיעות אליה, ומאז הספיקה לכהן כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני, שרת התרבות והספורט, ולעורר הרבה הדים סביבה, בין אם באמירותיה השנויות במחלוקת, ובין אם בשמלה שלבשה בפסטיבל קאן. ב-2010 העבירה בהצלחה גם הצעת חוק - הגבלת פיטורים עקב הריון של נשים בשירות קבע. כמו כן, בכנסת ה-19 העלתה לסדר היום הצעה להשוואת שכר בין נשים לגברים במגזר הציבורי.
"רגב גם התבטאה בשנתיים האחרונות בעד שירות נשים בצבא" מזכירה פינקלשטיין "ובנוסף לכך, לקראת הבחירות האחרונות היא אמרה שצריך שיהיו יותר נשים בליכוד, אמירה שחשוב לשמוע ממישהי שהיא בכירה במפלגה.".
במי מדובר פה? וולדיגר או או גילה גמליאל? מסומן גם משפט לא ברור
לגילה גמליאל יש רקורד לא מבוטל בפעילות למען נשים. היא שימשה שרה לשוויון חברתי ושרה להגנת הסביבה, והספיקה להניח לא מעט הצעות חשובות לסדר היום, רובן במהלך כהונתה בכנסת ה-19. ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, החלטת משרד הבריאות להגבלת מספר טיפולי הפוריות, אונס ברחבת הריקודים וייצוג הולם לנשים בזירה המוניציפאלית. בכנסת ה-16, שבה שימשה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה העלתה לסדר היום גם את פערי השכר בין נשים לגברים בשירות המדינה.
גם בחקיקה רשומות לה הצלחות: ב-2005, למשל, הצליחה להעביר, יחד עם חברי כנסת אחרים, שני חוקים חשובים: חוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבתו של נפגע העבירה, ותיקון לחוק למניעת הטרדה מינית. "יש סיכוי טוב שהיא תקבל את המשרד להגנת הסביבה".
לפעמים עלול להיות לחברות כנסת ותיקות גם רקורד שלילי, כמו במקרה של החוק להסדרת אופן נטילת ושמירת ערכות אונס, שעבר במרץ האחרון. באותו זמן הייתה סערה סביב העובדה שחברות כנסת מהאופוזיציה הצביעו נגד החוק. מיכל וולדיגר התראיינה באותו זמן ל"שוות 60" והסבירה שהן ווידאו שהחוק הזה הולך לעבור, ושהיא לא הייתה מצביעה נגד אם זה מה שהיה מפיל את החוק. "גם הן נמצאות בתוך מערכת שמגבילה אותן, וצריך לזכור כמה זה מורכב להן להיות בפוליטיקה," מסבירה פינקלשטיין.
וולדיגר, אגב, היא הח"כית הבולטת ביותר בהצעות החשובות שהניחה על שולחן הכנסת, ביניהן: ציון יום האישה הבינלאומי, יום מיוחד בנושא הפרעות אכילה, יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, מאבק באלימות מינית, תופעת הפוליגמיה והסדרת הטיפול בתופעות הפגיעות המיניות בצה"ל. "היא חושבת שצריך למנוע פגיעות מיניות של מאושפזות במוסדות של בריאות הנפש ושצריך להגביר את הפיקוח ולעודד אותן להגיש תלונות, ושצריך להפריד בין מטופלות למטופלים כדי להגן על המטופלות מלהיפגע בתוך המוסד," מוסיפה פינקלשטיין. "אז היא הייתה באופוזיציה, מקום שממנו לא תמיד קל לקדם דברים, אבל הנושא הזה בהחלט חשוב לה."
עד עכשיו הנתונים לא רעים בכלל. קל להתרשם שיש חברות כנסת שבאמת אכפת להן ממעמד האישה, וגם כאלה שאשכרה רשומה על שמן פעילות לקידום נשים. אך לצידן ישובות גם חברות כנסת חדשות יותר: גלית דיסטל-אטבריאן, שהספיקה להיות רק באופוזיציה, טלי גוטליב ולימור הר מלך שנכנסות לכנסת לראשונה.
ובכל זאת, דיסטל-אטבריאן, פובליציסטית, שדרנית רדיו וסופרת ישראלית, אמנם לא הספיקה לפעול ממש למען נשים, אבל בכהונתה באופוזיציה האחרונה העלתה לסדר היום את תופעת הפוליגמיה שפוגעת בחייהן של 14,000 נשים בישראל. כמו כן, לאורך השנים, גם לפני שהייתה בכנסת, הספיקה להתבטא בנושאים הללו וניכר שאופן הטיפול בנפגעות תקיפה מינית, ומצב הקורבנות חשוב לה.
גוטליב, לעומת זאת, היא סנגורית פלילית, שידועה כמייצגת נאשמים בעבירות מין והודבק לה הכינוי 'המלאך השומר של האנסים' או 'אימת הנאנסות'. בכל הקשור לנושאים הללו, היא בהחלט שונה בנוף. עם זאת, לפי וולף, גם לא כדאי לרוץ מהר מדי עם הנבואות השחורות: "היא רדיקלית מדי אפילו לקואליציה הזאת, לכן נראה לי שיהיה איזה סטטוס קוו בנושא שלה. מצד שני, פוליטיקה זה לא תמיד רק חקיקה וועדות - זה גם שיח, ומה שמתנהל בתוך ועדות הכנסת. ושם אפשר להגיד שהיא לא בשורה (טובה) בכל הקשור למעמד האישה."
פינקלשטיין מסכימה, ומבהירה: "צריך להגיד את זה. לא, היא לא מייצגת, וזה לא אומר שלא צריך להמשיך להילחם כדי שיהיו יותר נשים בכנסת. לא לתת למי שנגד ייצוג נשים בכנסת להשתמש בזה נגדנו."
קשה לנבא אילו דברים גוטליב עשויה לקדם כחברת קואליציה, אבל חשוב לזכור שמבין חברי הקואליציה שיש להם דעות אנטי-פמיניסטיות מובהקות, היא כנראה לא הגרועה ביותר. היא פשוט אישה, ולכן כל כך בולטת. להיטפל אליה כאישה ש"יוצאת נגד נשים" זה קל מדי, ואסור לנו ליפול למקום הזה.
מאי גולן, למשל, שנושאת את דגל המאבק נגד המסתננים מאפריקה לישראל אמנם הזכירה נשים במסגרת המאבק ואמרה: "לא אתן שישתיקו את קול האמת - של הנשים בדרום ת"א שדורשות את הזכויות שלהן!", אבל וולף לא ממליץ לבנות עליה: "היא עושה הכל כדי שתוכל לייצר פופולאריות לאג'נדה המרכזית שממנה צמחה. תחום זכויות הנשים הוא לא תחום שראינו אותה פועלת בו, מלבד בתוך הנישה הזאת".
מצד שני, פינקלשטיין מציעה לא לשפוט ומציגה עמדה אופטימית: "הדבר היחיד שאפשר לקוות זה שעכשיו כשהן בקואליציה ויש להן הרבה כוח, הן יראו שהן צריכות לייצג חמישים אחוז מהציבור, אז יכול להיות שהן ירגישו את כובד האחריות וכן יקדמו דברים בנושא, דווקא בגלל שיש מעט נשים בקואליציה."
"צריך לזכור שנשים תמיד היו מיעוט בכנסת, מעולם לא עברנו את החסם של 25% נשים שנבחרות לכנסת. ותמיד הן הצליחו בכל זאת לשתף פעולה ולקדם מהלכים ביחד. כשהן העבירו את החוק לאיסור צריכת זנות הן עשו את זה בשיתוף פעולה של ח"כיות מכל הסיעות. גם החוק למניעת הטרדה מינית היה שיתוף פעולה של ח"כיות מכל הסיעות. אם הן יחליטו שחשוב להן קידום זכויות נשים, קידום שיוויון מגדרי, ומלחמה באלימות מינית - אם כל הח"כיות מחליטות ביחד שהן מצביעות על משהו, הן יכולות להיות אחת מהסיעות הכי גדולות בכנסת."
האופטימיות אולי נראית לכן מוגזמת, אבל יכול להיות שאין סיבה להיות פאסימיות עד כדי כך, במיוחד כשמסתכלים על פועלה של המגה-פמיניסטית הכי מוצהרת מהממשלה הקודמת - מהם בעצם הישגיה של מרב מיכאלי מלבד שינוי טמפרטורת המזגן ברכבות?