אולי נתקלתן לאחרונה בכוכבת יוצאת דופן עולה בשמי הטיקטוק הישראלי: אישה מבוגרת, עם מבטא רוסי וללא מה שמכונה "עצם בלשון", שמופיעה על המסך כתמונה ומוקלטת בקולה בלבד בתוך שיחות עם בתה בת העשרים פלוס. הבת היא ליאל קריסרמן, קופירייטרית בת 29 מתל אביב (באר שבע במקור), ואמה היא אמיליה, שהפכה לתופעת רשת מבלי לדעת על מה לוחצים אפילו כדי לקרוא תגובות. עמוד הטיקטוק שפתחה להן ליאל נושא את שמה של האם הססגונית, התובענית והבלתי מתפשרת, והיא ללא ספק הכוכבת המרכזית שלו.
כל הסרטונים שפורסמו עד כה גרפו בין עשרים אלף לרבע מיליון צפיות, רצף מרשים גם בשביל הגדולות שבכוכבות הטיקטוק הישראליות. אורכם של הסרטונים שניות בודדות, וכל אחד מהם כולל אמרת כנף זו או אחרת של האם בעת שיחת טלפון שגרתית עם בתה. בין ההצלחות הבולטות תמצאו את תגובתה של אמיליה להצעה ללכת יחד למירוץ למיליון ("אני יכולה לרוץ, ליאל? את יודעת מתי אני רצה - אם יש משהו לאכול או לקנות"), או את משנתה על עוצמתו של העם היהודי ("נגמרו הזמנים שאפשר היה לעשות ליהודים מה שאפשר היה לעשות קודם; יש לנו מדינה, יש לנו צבא ויש לנו נועה קירל"). בפעמים אחרות תמצאו אותה דוחקת בבתה להתחתן ולהביא ילדים, ותמיד בדרכה המקורית. הפאנצ'ים המאולתרים שנזרקים כמו בלי להתכוון, בנונשלנטיות, בתוך שיחת חולין עם בתה, הופכים אותה לאייקון בהתהוות.
אבל מה שעובר בסרטונים כקומי גרידא, בחיים כמו בחיים, הוא קצת יותר מורכב. "יכול להיות שאני מכלילה, אבל לי נראה שלסובייטיות יש יחסים מורכבים עם אמא", אומרת קריסרמן. "בכלל, לחיות בבית סובייטי זה ציפיות גבוהות. זה חינוך למצויינות, ופחות ממצויין לא נחשב. היום אני אומרת שיש בזה לטובה ולרעה, ולא החלטתי מה יותר. זה מביא תוצרים איכותיים, מצד שני זה מלווה בלחצים גדולים. התגובה שלי לכישלון קשה, אבל אני עובדת על זה, ואני יודעת שבהומור אי אפשר להצחיק את כולם, ושיש דברים שאנשים לא יאהבו ולא אהבו".
על אף שהיא צוחקת עליה, ליאל רואה בכנות חסרת הפשרות של אמה יתרון גדול: "היום, אחרי שאנחנו הילדים התבגרנו ויצאנו מהבית, אנחנו יכולים להגיד לה שאנחנו באים לשישי והיא אומרת, 'בשום פנים ואופן לא, ביי. אני צריכה לנוח'. אז את יכולה להגיד יואו, מה, אמא שלי לא רוצה שאני אבוא בשישי, אבל את יכולה להגיד גם - איזה גברת! אין לה כוח והיא אומרת לי בפנים ויאללה, שבוע הבא".
את מרגישה דומה לה בזה?
"לא, ואני גם לא יודעת אם אני יכולה להיות כזו, אבל אני תופסת ממנה בקטע הזה. היא עצמתית, היא אמיתית. היא אדירה. אני כן ישירה ואני בטוחה שקיבלתי את זה ממנה, אבל יש הבדל בין להגיד אמת ולהגיד כל מה שעובר לך בראש בלי לחשוב פעמיים. ועכשיו כשאני גרה לבד, אם מישהו נכנס אני ישר מבקשת שיוריד נעליים ומוציאה טפצ'קי (נעלי בית, ברוסית), ואני מתה על פרחים. זה בטוח ממנה".
את היכולת לראות את החן בהתנהגותה של אמה סיגלה לעצמה ליאל עם השנים, אבל לא תמיד זה היה כך. "כשהתבגרתי קצת, והפסקתי להסתכל על ההורים כאנשים שחייבים לי, התחלתי לראות שגם הם ילדים של מישהו וגם הם בני אדם", היא מספרת. "ואז זה נהיה מצחיק בעיניי. הייתי צריכה להתבגר כדי ללמוד לקחת אותה בפרופורציה". את יכולת ההתמודדות שלה אל מול הכוח הדחפורי של אמא, היא מפתחת גם דרך הסרטונים. "הסרטונים שלי הם גם הדרך שלי לעשות מזה קומדיה", היא אומרת. "הרי אני יכולה להגיד 'אוף, היא התקשרה אליי 30 פעם בשביל מצגת, זה חופר', ואני יכולה להגיד גם 'בואנה, סיטואציה קורעת'".
סרטון המצגת שעליו מדברת קריסרמן, מתאר עוד אחד מהמקרים שבהם אמיליה קריסרמן רצתה משהו, וכשאמיליה רוצה משהו - היא משיגה אותו. תיעוד השיחה ההיא הכה גלים עד שהביא את שתיהן לראיון בתכניתו של ניב רסקין. בעוד ליאל האדימה תחת אור הזרקורים, אמיליה, כרגיל, נתנה שואו שלא היה מבייש את חנה לסלאו. "אני פחות כוכבת ממנה", אומרת ליאל, "וזה ניכר גם בראיון עם רסקין". לדבריה, לא היה לה ספק שככה זה הולך להיות. "לפני שהתחלתי עם כל זה התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה, 'אני הולכת לעשות ממך משפיענית'. היא גם אישה נורא מטופחת, אני לגמרי יכולה לראות אותה בעולמות הביוטי".
@milashelmila לא התקשר.
♬ צליל מקורי - אמיליה
הכל התחיל כמעט במקרה, מפרויקט ללימודי התקשורת החזותית של ליאל במכון הטכנולוגי HIT. שם, במסגרת קורס דוקומנטריה, נתבקשה קריסרמן להגיש עבודה בנושא דמות שמשפיעה עליה במיוחד. "בהתחלה חברים מהקורס אמרו לי שהכי בנאלי מצדי לבחור באמא", מספרת ליאל, "אבל אני אמרתי להם, 'תקשיבו, אתם לא מבינים. כמוה אין עוד'". יום ההקרנה הגיע, וכיתה שלמה חזתה לראשונה בתופעה המכונה אמיליה קריסרמן. "אז הבנתי שהיא מצחיקה את כולם, ולא רק אותי", מספרת ליאל בגאווה. מאותו היום המשיכה לתעד את אמה עוד ועוד, וכך נולד רעיון הטיקטוק. "לקח לי זמן להבין איך אני מעבירה את הדמות שלה בדרך קלילה ועדכנית, ולקח זמן עד שאנשים התחילו לזהות אותה מהטיקטוק ולומר לה, 'אני מתה עלייך'".
איך אמא שלך מתמודדת עם הסלבריטאות?
"היא לא חשבה שזה יעניין מישהו, עוד מאז הפרויקט בלימודים. היא עדיין לא מבינה על מה ההייפ סביבה, אבל זה מצחיק אותה ברמות. אתמול היא התקשרה אליי נקרעת מצחוק על זה שהיא הייתה באיזו חנות מצעים והמוכרת זיהתה אותה ו'אפילו לא לקחה את הוואוצ'ר'".
בסרטון הראשון שלהן שפירסמה ליאל ברשתות החברתיות, מפרטת אמה מה נדרש מבתה כדי לחיות איתה בשלום: דיפלומה, חתונה וילדים. הכל מוגש לקהל במעטפת קומית, אך קשה שלא לתהות עד כמה הציפייה האמיתית שמבצבצת מבעד לקומדיה מכבידה על הבת, על אחת כמה וכמה במדינה כה מעודדת ילודה. הלחץ החברתי כבר נמצא שם, בשטח, ומשחק אצל רבים תפקיד במירוץ אחר הקמת משפחה. נראה שאין צורך להוסיף לו. "הייתה לי איתה שיחה על זה", משתפת ליאל, "והיא אמרה לי, 'באמת של החיים, אני יודעת שכשאת תרצי - יהיה לך'".
@milashelmila בינתיים, באילת #הקלטתיאתאמא ♬ צליל מקורי - אמיליה
ואת רוצה את הדברים האלה? חתונה? ילדים?
"כן. התבגרתי מאוחר במובן הזה. אף פעם זה לא היה דחוף לי, ואף פעם גם לא דמיינתי את שמלת הכלה שלי. הקונסטילציה הזו של בופה-אולם-שובל-צועדים-יחד-לעד, לא הסתדרה לי. אני לובשת רק שחור, ותמיד החלומות שלי היו קשורים בקריירה שלי. רק עכשיו, כשאני בשיא העבודה על הקריירה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות. יש את המשפט הזה, 'מה שווה אושר אם לא חולקים אותו', וזו תובנה שנוחתת עליי בשנה האחרונה. אני רואה קדימה, ואני רואה שאת כל המאמץ שאני משקיעה בקריירה אני רוצה לאזן עם משפחה. זה בראש שלי, גם אם לא דחוף לי כמו לאמא שלי. זה מתבשל לאט".
בינתיים היא מתמקדת באהבה הגדולה שלה - להצחיק, וזה גם המנוע שדוחף אותה לפרסום הסרטונים. "יש לי גם חלום לעשות סטנדאפ", היא מגלה, "אבל אני מפחדת למות מהתקף לב". בעבודה שלה במשרד הפרסום מקאן, היא זו שמביאה תמיד את הרעיונות הקומיים. "פרסומות מרגשות זה פחות הקטע שלי", היא צוחקת. בין השורות עולה שנוח לה שם, להצחיק מצדה האחורי של המצלמה. "האם בהמשך אני אשים את עצמי יותר במרכז - זו שאלה מעניינת, שאין לי כרגע תשובה עליה", לדבריה. "אני אוהבת שמוחאים כפיים ליצירה שלי, קשה לי שמוחאים כפיים לי".
אז מהן השאיפות שלך להמשך הדרך?
"אני מאוד אוהבת את הקריירה שבחרתי. כילדה קטנה, זה נשמע מוזר, אבל החלום שלי היה לעשות פרסומות. אני יודעת שאמשיך להצחיק, ואני רוצה להמשיך בזה ושכמה שיותר אנשים ישמעו את הבדיחות שלי. אני באה לזה עם אחריות חברתית, גם כקופירייטרית. יש כוח בפרסום, ועם הכוח באה האחריות - אחריות לבחור מה הטקסט, ומי הדוגמנית או השחקנית שתגיד אותו. הייתי רוצה לקדם אידיאולוגיות בריאות בהומור. אני מאמינה שהמנה הכי טעימה לאנשים זו קומדיה, ככה אנשים הכי אוהבים לאכול את המסר שלהם".