מזמן לא קיבלנו תעלול יחצני מהונדס ועטוף בסרט כמו שיר הפרידה של רועי סנדלר.
למי שלא מעודכן - סנדלר (כן, גם אני הייתי צריכה לעשות גוגל כדי לחבר בין השם לפנים. ולעשיה.) היה בן הזוג של אנה זק, ורגע אחרי הפרידה, או שבועיים אחרי ליתר דיוק, בזמן שזק משתזפת בתאילנד, הוא השיק שיר שכולל משפטים כמו "את לבושה פחות אבל יוצאת יותר" או "תחזרי למאמא, אני לא אוהב חיות בסרט".
אוקי, עד כאן הכל תקין, השיר הבינוני לחלוטין הזה הביא כותרות בגלל ההקשר הצהוב, האייטמים במדורי הרכילות פמפמו את ההשמעות ורועי אפילו כתב באינסטגרם שלו שהשיר נכתב והוקלט הרבה לפני הפרידה והוא בכלל מדבר על מישהי אחרת - קלאסי.
מי שלא אהבו את העניין היו הנשים בפאנל של התוכנית של מעיין אדם, שם מסתבר שאסור בשום אופן להוציא שירי פרידה, ומעיין הסבירה שלדעתה "בנאדם שחיית איתו ואהבת אותו - ועכשיו אתה עושה עליו כזה סיבוב? זה איכסה", וטיטי איינהו סיכמה את הנושא ב"זה מזעזע בעיני". כן, הן מבינות ששירי פרידה זה ממש בסדר, והן אפילו הסכימו שהשיר של מיילי סיירוס שכולנו שומעים בריפיט וזה של שאקירה הם "משהו אחר", אבל זה של רועי סנדלר? תועבה רודפת פרסום שראוי לסקול באבנים בכיכר העיר.
הבעיה הגדולה כמובן היא להסביר למה. למה השיר של סנדלר, צהוב ככל שיהיה, הוא בעייתי?
ובכן, כאן ההסברים התחילו להיות קצת רעועים - היה ניסיון להסביר שהשיר של מיילי מדבר עליה ולא על ליאם, ומעצים אותה לעומת להוריד את האקס שלה, למרות ש(תחזיקו חזק), השיר יצא ביום ההולדת של ליאם, הוא צולם בבית שליאם היה שוכר כדי לבגוד בה, היא לובשת בו את החליפה שליאם לבש על שטיח אדום בו הם רבו והוא נותן מענה לשיר אחר שליאם הקדיש לה פעם. רק העצמה אמרנו, כן?
גם זה של שאקירה, אמנם הוא בספרדית אבל בתרגום חופשי היא שרה שהיא היתה צריכה לזרוק אותו הרבה לפני, שהוא החליף רולקס בקסיו ושהוא מבלה הרבה בחדר הכושר, אבל המוח שלו זקוק לעוד עבודה. העצמה בלבד ובלי אף מילה על האקס, נכון?
אבל חכו, יש עוד - יש לנו את Thank you, next של אריאנה גרנדה, we are never getting back together של טיילור סוויפט, ובעצם כל השירים של טיילור סוויפט אי פעם, back to black של איימי ווינהאוס ועוד ועוד ועוד שירים של אנשים ששופכים את הכאב שלהם על דף ואז מלחינים ושרים אותו וגורמים לכולנו להרגיש משהו. וכן, זו המטרה בסופו של דבר, להוציא החוצה רגש אמיתי וחי שייגע בכמה שיותר אנשים ויגרום להם להרגיש שהמילים נאמרות עבורם ובשבילם, ושלמרות שהרגש והכאב הם אישיים, אנחנו לא לבד.
אני לא יודעת אם מילים כמו "אכלת סרטים עלי, עכשיו על אחד אחר" הן מספיק חזקות כדי להזיז אצלנו משהו, אבל העובדה שהשיר של רועי לא טוב במיוחד לא אמורה לגרוע מהלגיטימיות שלו להתקיים, וזה מה שמפריע לי כל כך - הסטנדרט הכפול של נשים כמו מעיין אדם, שמרשות לעצמן להתעטף בגלימת הפמיניסטיות עד שהיוצרות מתחילות להתהפך, ואז הן צורחות שהעולם לא פייר.
כי להגיד שרועי עשה משהו לא בסדר בתירוצים כמו "אפשר היה לחכות, שלא ייקשרו את זה מיד (לפרידה מאנה)" או להזדעזע מ"החיבור בין אהבה ליח"ץ" זה פשוט להתלונן על כך שברגע זה יש גבר שעושה את מה שעושות אינספור נשים, אבל בגלל שהוא גבר - אסור לו לעשות את זה.
שלא תטעו, אני פמיניסטית, ואני אומרת את זה על עצמי באופן ברור שלא משתמע לשתי פנים. אני פמיניסטית שמאמינה בשוויון אבל גם אוהבת גברים וחושבת שהם בני אדם ממש כמו נשים, וכן הם אולי חושבים אחרת ומתנהגים אחרת, אבל ממש כמו שאני חושבת שאישה שרוצה לעשות משהו "גברי", יכולה, כך גם אם יש גבר שרוצה, מותר לו לעשות את מה שעושות נשים. ולא, זה לא תמיד יהיה לטובתנו, וזה מעצבן ולא פייר, אבל זה גם ממש בסדר.
מעיין לא המציאה את הסטנדרט הכפול הזה, ואחרי אלפי שנים בהן לגברים היו זכויות שלנשים לא היו, נוצר מצב בו הנשים התחילו לדחוף בחזרה, ובשם האפלייה המתקנת נכון להרגע, "מותר" לנו לעשות גם דברים שלא יתקבלו טוב אם המצב היה הפוך. מותר לנו להחפיץ גברים, למשל. מותר לנו לדבר על הגוף שלהם, להגיב אם מישהו רזה, השמין או התחטב ולתאר בפירוט מה היינו עושות לו. מותר לנו גם לדרוש שוויון אבל לצפות לכך שיפתחו לנו את הדלת, יגידו לנו שאנחנו יפות בכל מצב ושישלמו עלינו, מותר לנו להודיע לעולם שאנחנו לוקחות שנה הפסקה כי נולד לנו ילד בזמן שגבר שיבקש כמה שבועות חופש יקבל מבטים עקומים במקרה הטוב, מותר לנו לבכות ובאופן כללי לדבר על הרגשות שלנו ולצפות שהעולם יכיר בהם, אה, ומותר לנו לדבר על סקס בצורה הכי בוטה וישירה שיש, ושמישהו ינסה לעצור אותנו.
זה קורה כי פעם השתיקו אותנו ואסרו עלינו, ועכשיו אנחנו לא מוכנות לשתוק יותר, אבל זה קורה בעיקר כי העולם מעולם לא היה ולעולם לא יהיה מאוזן, ובגלל זה אנחנו לא יכולות לצרוח "שוביניזם" בכל פעם שגבר עושה משהו שלא מתאים לנו. ולמרות שמעיין, כרגיל, ניסתה להסביר למה היא צודקת על ידי דוגמה אישית ואמרה בגאווה "היתה לי זוגיות מתוקשרת וממש עבדנו שנינו אחרי הפרידה בלהוציא אחד את השני הכי טוב והכי בשלום מהסיפור הזה." גם היא לא ממש טלית שכולה תכלת בסיפור הזה. האם באותה פרידה מתוקשרת היא התייעצה עם אסיף על כך שהיא רוצה לספר לכל מראיין שרק נקרה בדרכה שהם נפרדו בגלל שאסיף לא היה מוכן לילדים? כי יש סיכוי שהדבר הזה לא רק פגע במוניטין שלו וצייר אותו כגבר מרוכז בעצמו שמסרב להתבגר, זה גם הוציא החוצה החלטה אישית שלא כל אחד רוצה לפרסם. בכלל, אני לא יודעת כמה אני מוכנה לקחת דוגמה מאישה שמנפנפת בדגלי הפמיניזים והשיוויון ואז רצה למכור לנו תכשיטים שאפשר למצוא בשליש מחיר בעלי אקספרס.
נכון, כנשים אנחנו מצפות מהעולם להגן עלינו כי אנחנו פגיעות יותר, ואנחנו מצפות ליחס הוגן מול גברים בגלל שאנחנו בני אדם ממש כמוהם, ולא - אנחנו לא תמיד מקבלות את זה ובגלל זה אנחנו ממשיכות להילחם על הזכויות והרצונות שלנו. אבל בזמן שאנחנו עושות את זה, אנחנו חייבות לזכור להכיר גם בזכויות של הצד השני לעשות את אותם דברים שאנחנו עושות, גם אם לא נעים לנו. ולרוץ לבכות בגלל זה רק יחזיר אותנו עוד 50 שנה אחורה.