יש שני אימג'ים ששום מניפולציה או תעמולה לא יוכלו להם - תמונה של שני אחים עם עיניים ירוקות נוצצות וחיוך צחור, שנרצחו, ותמונה של שני קציני צה"ל מפנים ברגישות ובחמלה קשישה שזה עתה הבית שלה נשרף בחסות טרוריסטים יהודים (שליחי האל שלא ידע שהוא כזה).
אבל את כל שאר האמיתות אפשר לטשטש בכיף עם קצת תעמולה וקצת שקרים. תעמולה ומניפולציה היא תורה - תורה אכזרית עם עקרונות פשוטים, שכל אישה יודעת מלידה, אבל גברים צריכים ללמוד.
בהזדמנות זו אמליץ לצפות בדוקו "היועץ" על ארתור פינקלשטיין שהיה גאון בלפשט את הנושא - רוצה לשכנע את הציבור בהמצאה כלשהי? כל מה שצריך זה להמציא איזה שקר שיעורר חרדות בבוחרים, ולשדר אותו בסאונד בייטים חוזרים ונשנים, עד שראשם יסתחרר.
למשל, וזה מבחירות 96 "פרס יחלק את ירושלים" איזה יחלק ואיזה בטיח - לא רלוונטי.
או-אז רואים את פרס אוחז בידו של ערפאת ללחיצה (להלן: המן הרשע) כשברקע צליל מחריש אוזניים של זכוכית מתנפצת וקול שבוקע כאילו מהשמים, ומכריז בבריטון צלול.. "פרס יחלק וגו'". נו, כבר הבנתם.
נצורה במספרה: כך תיצרי את הלוק האיקוני של הגברת, בשעה בבית
כשיימאס לכם מטינדר: תתחילו להשתמש בו כדי להרוויח קצת כסף
כמעט שלא רואים אותו: המייק אפ החדש של אמה צ'מברליין
"יש לי 3 נשים, הן עובדות ואני מלך שזז מעט. כמו בשחמט"
לאחר מאות השמעות הציבור התמים כבר מפנים זאת כעובדה. התוצאה - נתניהו ניצח את פרס באותן בחירות. כשסיימתי לצפות בסדרה הדבר הראשון שחשתי שאיבדתי לנצח את שאריות התמימות שעוד היו בי.
רוצים דוגמא מימינו? בבקשה, זה מאד פשוט, יועץ סתרים ישב באיזה לילה בחדרו שבר את הראש, ואז בינגו - למה שלא נוציא את ההתנתקות מהבויעדם? בטח כבר לא זוכרים מה היה שם.
אני אזכיר.
בהתנתקות ממשלת הימין קיבלה את ההחלטה לפנות אזור נרחב יחסית, שמנה 8000 אזרחים יהודים. לחלקם היו ממש וילות על הים, ומנגד צפופים כסרדינים חיו 2 מיליון פלסטינאים. האופוזיציה השמאלנית רק בירכה על ההחלטה. כואב למי שפונה שם, אבל הגיוני. משילות קוראים לזה.
אגב, מי שהצביע, ומספר פעמים בעד ההתנתקות היה ראש הממשלה של היום. זה מ-"ממשלה עקרה".
לפני מספר ימים שמעתי פתאום בפאנלים מישהו מטעם (השם שמור במערכת) פולט לאוויר את המילה "התנתקות" (האירוע ההוא מ-2004). ממש עכשיו, בעודי כותבת, ברדיו מישהו צורח ש"בהתנתקות לא היו הפגנות אלימות". ובכן היו ועוד איך - כולל חסימות באיילון. הבעיה שהם לא נכנסו ללבבות, כי העם ברובו לא הזדהה, קורה. קצת אחר כך שמעתי את שר האוצר שואל "היכן היית בהתנתקות?"
קודם כל - הלו - מי זוכר? אבל זה לא משנה. עוד אנשים החלו לדבר על ההתנתקות בהקשר הזה, וכך זה הדרדר עד שהגיע לשיא - ראש הממשלה בהצהרתו המאכזבת אמש (כי בתכל'ס כולנו מחפשים "אבא" שירגיע), אומר בקול ניחר: "אז כשהממשלה הנבחרת עקרה ישובים" ויאדה יאדה יאדה. הנה לכם שיעור איך עובדת תעמולה. בהדבקה. כמו מגיפה.
ובום - נזכרתי בפינקלשטיין.
תעמולה ומניפולציה הן תאומות סיאמיות שלא הופרדו בלידתן. התעמולה היא כלי מקצועי, לרוב נבזי ומשומש לצרכים פוליטיים, בעוד המניפולציה היא יותר עממית וגולשת לחיים עצמם, כפי שיודעת כל אישה - כי הרי בלי אירוע שרה "נצורה במספרה" - אי אפשר לסיים.
יש לי נטייה לא מרוסנת לחשוב מה אני הייתי עושה במקום. ובמבחר מצבים - ראשית הייתי מחכה עד שהספר היה מסיים להוציא לי את כל רדידי האלומיניום (של הגוונים יעני) חופף ומפנפן. אחר כך (רק אם הייתי מרוצה מהתוצאה, כן?) הייתי שולחת מישהו מטעמי להמון ומבקשת ששלושה נציגים יכנסו למספרה, ואומרת להם, "אני מקשיבה לכם, בבקשה ספרו לי מה מציק לכם אני רושמת ומבטיחה שאעביר את רוח הדברים". ובסיום יוצאת לקהל מברכת לשלום נכנסת למכונית ונוסעת לדרכי.
אבל למה לא לסבך את הדברים ועל הדרך להשיג סימפטיה וחיבוקים וגם להוכיח איזו נקודה דמיונית? אמנם הסיפור ממנה הוא רגעי, והנזק ארוך טווח, אבל מי יודע מה יקרה מחר, וגם זו דרך לעבור את החיים הללו. רק דבר אחד צריך לזכור - בכל פעם כשאתם מתבאסים שביבי מפעיל עליכם מניפולציה, חייכו בסלחנות, ותשמחו, כי אם אישה היתה מניחה לכם מלכודת כנראה שבכלל לא הייתם שמים לב.