כש"המנדלוריאן" ו"האחרונים מביננו" מגדילים את קהל המעריצים שלו, פדרו פסקל מקבל מעמד של כבוד כ"דאדי" של האינטרנט, אם להסתמך על אלפים של ממים וציוצים שמסתובבים ברשת מאז שהשחקן החל את תפקידיו הן במשחקי הכס והן במנדלוריאן. העניין רק התעצם לאחרונה בשל נוכחותו של פסקל בלהיט The Last of Us, שם הוא גם מגלם אב, וכשנשאל על כך בתוכניתו של גרהם נורטון הוא טוען שהוא "עדיין מנסה להבין את זה".
אנחנו טוענות שזה קשקוש מוחלט. אין מצב שהוא לא יודע שהוא לוהט, ועף על כל שניה מהפריחה המאוחרת הזו שלו. מי שלא מכירה או עושה את ההקשרים, פדרו פסקל ממש לא חדש על המסך - הוא כבר הופיע בתפקיד בסדרה "באפי צידת הערפדים", הומלנד, נרקוס, האישה הטובה ועוד. לאחרונה הוא גילם את הנסיך אוברין במשחקי הכס, ואת ה"מנדלוריאן" (שם הוא עם קסדה רוב הזמן, ואיכשהו הוא עדיין מצליח להיות סקסי), ועכשיו בסדרה הפופולרית "האחרונים מביננו".
די מגעיל, אבל טרנד הטיקטוק הזה יגרום לך להתעורר עם פרצוף חלק
גבר שמתחפש לאישה בפורים הוא קרוס דרסר בארון?
החיים קצרים מדי למסיונרית, אבל אלו תנוחות לאמיצות בלבד
דוגמנית עם חזה ענק חושפת באיזה מדינות מתייחסים אליה כאל חתיכת בשר
מעמד דאדי" של השחקן אולי נובע מסוגי התפקידים ה"אבהיים" שגילם בשנים האחרונות. במשחקי הכס הוא מגיע לנקום את מותה של אחותו, ב"המנדלוריאן" הוא מטפל בעל כורחו ביודה, התינוק שמוציא את האימהיות גם מקרות הלב ביותר, וגם ב"אחרונים מביננו" פסקל מגלם אב כפול - גם זה שמתאבל על בתו שמתה בנסיבות מזעזעות, וגם אב חלופי ליתומה שנקרתה בדרכו.
אז למי שרוצה להבין בדיוק למה אנחנו מתכוונות כשאנחנו אומרות "דאדי" - להלן סט התכונות שכל דאדי חייב לאחוז בהן:
הוא קשוח
אבל לא אלייך, אלייך הוא שיא העדינות. ה"דאדי" מאופיין בין היתר בכוח הסבל שלו אל מול חלאות העולם ותלאותיו, ובוודאי שהוא מסוגל לספוג הרבה שיט, מכולם ומהכל, ולהישאר יעיל וסבלני. עד שזה מגיע לאישה/ילדה שהוא אוהב - אז יוצאת ממנו החיה הקטלנית שהוא, ובאים לידי ביטוי כשרונותיו באומנויות לחימה והתמצאותו המדהימה בכל סוג של מלאכה, נשק או רכב שנקרים על דרכו.
הוא לא מיופייף
הדאדי הוא מחוספס, מסוקס, וחתיך, אבל באופן שלא דרוש התחתכות מול המראה ומנויים לחדרי כושר ומכוני לייזר. נהפוך הוא - את השרירים שלו הוא קיבל מעבודה קשה - בשדה, בקרב, או מעבודתו הסיזיפית בבניין - הוא לא עובד עבור כסף, אלא כדי שיניחו לו להישאר מתחת לרדאר, כי הדאדי שונא את אור הזרקורים ותשומת לב, הוא נגעל ממנה, והוא לעולם לא יתחזק טיקטוק או אינסטגרם או יקרא לעצמו "משפיען".
הוא נחבא אל הכלים
עד שיש לו סיבה להרים את הראש - והוא לא ירים אותו עבור שום דבר שנופל מסכנת חיים או משימה להצלת העולם כגון אפוקליפסה. הדאדי לא מעוניין בתשואות ובליקוקים, והוא תמיד יהי זה שיושב בצד של הבר, כשהבעה אטומה על פניו, מבטו אומר "אל תפנו אלי, אני מהרהר" וויסקי בלי קרח בידו. אבל אם יגיעו זומבים - הוא יהיה על זה למרות שלא ישן כבר שבוע, וכולו חבוש מהקרב האחרון שניהל נגד וולברין.
הוא אבא
אבל פגום. לא במובן של אבא שמקטר באינטרנט, אלא במובן המיוסר של המילה, שמרמז על עומק. קל לדמיין אותו יושב בסלון עם מקטרת, שותק רוב הזמן, נפקד מהיומיום הרגיל אבל נמצא במאה אחוז כשהוא מקבל צו גיוס לאירוע משברי. האיש עצוב, קודר, קינה על שתיים. שילוב של הרבה הגנות וקשיחות, יחד עם אנושיות שמתפרצת בעת הצורך. הדאדי מלא בפגמים אנושיים מצד אחד, ומתפקד כזכר אלפא מהחלומות מצד שני. ב"אחרונים שביננו" יש פרק שבו הוא חווה התקף חרדה, בו כל מי שלא התאהבה בו עד אז, מתאהבת בו סופית. איך לא נתאהב בגבר שהורג זומבים, ובוכה רק בלוויות של חברים (מעגל ראשון בלבד, כן)? מדובר בשילוב מנצח - נשים רוצות אותו, גברים רוצים להיות כמוהו, ואם הוא גם חתיך, אז בכלל אי אפשר להוריד ממנו את העיניים.