"השר לביטחון לאומי יורק על ביטחון הנשים כולן, מכל העדות"

גם השבוע הזה תפס אותנו חזק בבטן ושיקשק תכולתה, עם גירוש אכזרי של עובדות מין וקידום גברים מכים בוועדה לקידום נשים. כשאת נאחזת בפרסומת לתחתוני וסת, את יודעת שהמצב קשה באמת. לשמחתנו, יש לנו גם את נועה תשבי, נועה קירל והצמד החדש יהודה-לוי-דנה-פרידר להמתיק את הגלולה, ואנחנו הולכות להתפלש בטראש כל עוד אפשר. חדשות הנשות, היידה.

רק לא פריווילגים: דודי אמסלם והחלום הישראלי המכוער
הבלנדר: זה ללא ספק צעצוע המין הכי מוגזם שראינו. וראינו
מהמשטרה לתעשיית המין: הקריירה הסקסית של הקצין לשעבר
75% מהרווקים יודעים שהטלפון הורס את מערכות היחסים שלהם

כעשרים עובדות מין בדרום תל אביב נזרקו לרחוב לאחר שהמשטרה פשטה על 11 בתי בושת בשכונת נווה שאנן בתל אביב, וסילקה אותן מהם ללא הודעה מקדימה. השר לפיתוח הנגב והגליל ותושב האזור, יצחק וסרלאוף ממפלגת "עוצמה יהודית", בירך את השעייה לתחינתם של תושבי דרום תל אביב. אין לזלזל ולו במעט בכאבם ובעיקר כאבן של נשים אחרות שגרות בסביבת בתי הבושת ומדווחות על חשש להסתובב ברחוב, חשופות להטרדות, בשל תנועה מאסיבית של גברים שרואים בכל אישה בסביבה זו מספקת שירותי מין.

עם זאת, יש לזכור שמצדו השני של המטבע, ישנן נשים קשות יום. פשיטת המשטרה על בתיהן לא הצילה אותן ממעגל הזנות, אלא לקחה מהן קורת גג. כאבן אינו מעניינם של וסרלאוף או מפלגתו הגברית-דתית. גם הוא, אגב, מאותם מקדמי רפורמה בשם ה"איזון", ומדבר להגנתן של אוכלוסיות מוחלשות בו בזמן שהוא רוקד על דמן של האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה. לדברי המשטרה ועיריית ת"א, הוצעו לנשים המפונות פתרונות לינה ושיקום, אולם הן מתארות מציאות אחרת. לדבריהן, הפתרונות המוצעים התפגגו לאחר הפינוי כלא היו.

כך או כך, אבקש להזכיר: מלחמה בתעשיית המין איננה פירושה מלחמה בעובדות המין. על אף שתחלואי הזנות מוכרים וידועים לכולנו, הנשים בה, הן כשלעצמן אינן האויבות. שלילת פרנסתן באופן חד צדדי וללא מתן סיוע היא פגיעה אנושה בהן, וסילוקן לרחוב, על בגדיהן ורכושן, ללא הודעה מוקדמת, מהווה זלזול מוחלט בחייהן. אחד מהעותרים נגדן אף העיד מאוחר יותר כי נקרע לבו כאשר חזה באופן הפינוי. בזמן שאתם חוגגים עידן חדש בדרום תל אביב, רק תזכרו את זה. בינינו, אולי מוטב לזכור גם הודות למי מחירי הדיור הנמוכים שאפשרו לכם להתגורר בה.

רגע של נחת - יהודה לוי ודנה פרידר ביחד. כשחושבים על זה, מוזר שזה לא קרה עד עכשיו, נכון? תסתכלו עליהם, הם כמעט המקבילה הגברית והנשית אחד של השניה. היא בת 36, הוא 43, שניהם דוגמנים, שניהם שחקנים, שניהם לוהטי-עד, שניהם מכירים את התעשייה הזו לפני ולפנים וטחנו אותה מספיק שנים בשביל לשבוע מתופעות הלוואי שלה. אין להם כוח יותר להשקות, צלמים ופפראצי והגיעו בדיוק לשלב של בינג' וכירבולים בסלון. על פי הדיווחים העדכניים הקשר נשמר בסוד כבר זמן מה (שיכול להיות יומיים או חודשיים, דמיינו להנאתכם), משל היה זה קו עלילה סוער ב"איש חשוב מאוד". לא אשקר, רוחשת בי קנאה לאנשים עם רומן סודי, שנהנים מהסקס אפיל והאתגר בהסתרתו. עכשיו נותר לראות האם ישרוד הקשר את אור הזרקורים. אם לא הספקנו להרוס אותו בסיקור יתר, לתחושתי, יש פה מאץ'.

על רקע דיון שהתקיים השבוע בועדה לקידום האישה בנושא איזוק אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה, החליט השר איתמר בן גביר, כוכב הטור, להקל על המכים (על פי רוב גברים), רק אם הורשעו פעמיים בנושא קודם לכן. הבנתם? אם לא נרצחת בפעמיים הקודמות, ברכותיי. איזה טיימינג מושלם מצד בן גביר, לחרוד לרגשות הבעלים המכים בשעה של זעקה נגד האלימות כלפי נשים בישראל. מה שלומם, באמת? כואב להם מפרק כף היד אולי, בשל שימוש יתר? מישהו בדק האם הם מקבלים פיתות חמות? כי אם לא תחכי לו עם אוכל בבית, את יודעת מה יקרה.

כיום, עמוק לתוך האיום על מעמדן של נשים בישראל, אני מתגעגעת לימי הפיתות של בן גביר. כמה שקט היה לנו אז, ביחס לתרחישי האימים ההולכים ומתהווים לנגד עינינו. אין מה לומר, קידום האישה זה כאן. ובהמשך לסגמנט הראשון, בו התחלנו לדון בנציגי הרפורמה ודעתם על נשים, נזכיר שגם בן גביר מתכסה במאבק המזרחי כדי לקדם את מאוויו הפרסונליים. והוא, השר לביטחון לאומי, יורק על ביטחון הנשים כולן, מכל העדות, הצורות והגוונים.

4. דם דם, הופה
אף אחד לא אוהב פרסומות, אבל השבוע התפרסמה אחת שגרמה לי לחייך: הקליפ הקצר לתחתוני הווסת של מודי בודי, ובמרכזו הראפרית אקו, בהופעה שטופת סוואג כמו שהיא יודעת. מעבר להישג העסקי הקר - לבשר ברבים על הגעת התחתונים לסופרפראם - מודי בודי עושים כאן בית ספר, שוב, לכל הפרסומאים של מוצרים היגייניים לנשים. בין אם אתן אוהבות את הסגנון שלהן או לא, אי אפשר להתעלם ממנו. ובינינו, תודו שגם אתן מוצאות את עצמכן מזמזות "דם דם הופה" תוך הליכה ברחוב.

אחרי שהציגו דם-ווסת לכאורה על המסך הסלוני שלכם, וסצנות בהן ילדות מתלוות לאמהותיהן לשטיפת תחתונים, מודי בודי ממשיכות להנכיח את המחזור הנשי במרחב הציבורי. הפעם: קליפ שמתחיל בנפילת תחתונים מחבל הכביסה לרחוב, ושם, למטה, לצלילי שיר מידבק יותר מפטריה וגינלית, צועדת תהלוכת נשים עם שלטי מחאה, בניצוחה של אקו. המילים, "בעלות על המרחב, לא הולכות בין הטיפות", קולעות בשנינות בדיוק לכאב הקולקטיבי של נשים, סביב המחזור החודשי ובכלל. על רקע קולות בולטים בתקופה הזו שמבקשים להקטין נשים, להחזירן אל מקומן המסורתי במבטח ולאיין אותן מהמרחב הציבורי, המסרים הללו, גם אם מטרתם למכור תחתונים ותו לו, נוחתים בדיוק במקום ובזמן הנכונים.

5. הנועות שעשו את השבוע
שתי ישראליות-בילנאומיות זהרו השבוע בשמי התקשורת הישראלית: מצד אחד, נועה תשבי בטור אמיץ ויוצא דופן, שבו היא קוראת למדינת ישראל להתעורר אל מול הנזק שהיא עתידה לגרום לעצמה בהפיכה המשטרית. מהצד האחר נועה שכל ביטוי פוליטי - ודאי כזה שעלול להרגיז - ממנה והלאה, זוכה השבוע בתואר האבירות ממרכז פרס לשלום ולחדשנות, בשל ההשראה שהיא נוסכת על נערות וילדות בישראל.

גם אם שמו של התואר נשמע קצת מופרז למי שפועלה מסתכם במוזיקת פופ מהנה, הוא די מתאים, כשחושבים על השריון שקירל עטתה על עצמה מאז גיל 14, כשפרצה לראשונה וזכתה לקבלת פנים קשוחה מהציבור הישראלי. אם להניח בצד צקצוקים על מילים שטחיות ולחנים ממוחזרים, היום ברור שיש הרבה מה ללמוד ממנה על שאפתנות ודבקות במטרה. גם מי שראה אותה כאחת שאבא קנה לה את הקריירה, נאלץ להודות שהבחורה הזו באה לעבוד ויודעת לעבוד.

על רקע תרבות החפיף הישראלית, קירל הביאה לסצנת הפופ המקומית מקצוענות בניחוח חו"ל. היא הציבה רף חדש לפופ בישראל, ומפגינה מדי יום מוסר עבודה שמכניס ותיקים ממנה לכיס הקטן. עד אליה, לא נראו פה כוכבי פופ שמהצליחו להחזיק במה, לרקוד, לשיר, להגיש ולהחזיק מותג בצורה כל כך משכנעת - והכל בחבילה אחת. כמי שבקושי מסוגלת לעלות במדרגות ולדבר בו זמנית, אני מוכרחה להגיד מהלב, שאפו. במובן הזה, היא באמת יוניקורן.