קריוקי האימים: מיש-מש מוזר בין רופא רגיש ומופנם - לתותית

מצויידת בגבר חדש בלי חולצה, "אהבחה" דוהרת אל עוד משימה מרחיבת לבבות ומכווצת איברים פנימיים, והפעם - קריוקי. בדרך לשם, רועי הולך לאיבוד דרך מרפסת, דור ממשיך לרצות ימי מאסר ודניאל כמעט נפרדת ממולי על רקע גניבת זית. כולם מקווים להפציץ באירוע המטופש של השנה, אבל כשנויה ורועי פוגשים מיקרופון על במה אחת, זה לא יכול להיגמר בטוב.

----------------------------

"בחיים לא קרה שגבר היה כל כך בסרטים לגביי", משתוממת נויה, מה שאולי מסביר למה היא כל כך רעה אל דור. נדמה שנויה רגילה לאכול סרטים בעצמה על גברים אחרים. כפי שהיטיבה לנסח כאן קארין לאחר הפרק הקודם, היא מצד אחד זקוקה למישהו שיכיל אותה, ומצד שני לא מסוגלת לסבול את היחיד שאשכרה מוכן לזה. מצד שלישי ההערצה של דור כלפיה כן מחמיאה לה, וזו אולי הסיבה שהיא עדיין שומרת אותו כפומרניאן בתיק צד. בהסתמך על השואו שדפקה מאוחר יותר, הרי היא חיה בשביל שיעריצו אותה.

האזיקים עוברים אלינו: ישראל בדרך לפגיעה ישירה בחיי הנשים
כך טלי גוטליב שכנעה אותנו שכולם צריכים לסתום ליומיים
תופתעי לגלות: אלה הן חמש התנוחות שגברים הכי שונאים

הבוקר נויה דווקא מנסה לקום על הצד החמוד ולהכיל אותו בעצמה, עם השאלה הסמי-מתעניינת, "מה אתה מרגיש עכשיו", הנפת שיער, גירוד באף, חיכוך פנים, מבט הרחתי-נאד. דור טועה לחשוב שהיא מעוניינת בתשובתו הכנה, אבל כזה הוא, מבולבלי. "די, תהיה בטוב!", היא מפצירה בו, דרישה שלאחריה הוא בוודאות מרגיש טוב. מעניין אותי מה דור חושב כשהוא מסתכל על עצמו עכשיו בטלוויזיה. האם הוא, כמוני, רואה לפניו אדם שחוט וגמור? האם עכשיו הוא מבחין כמה היה עצוב אז, חרף המנטרה, "כיף לך, דור, כיף לך"?

אני לא מאשימה אותו על חוסר המודעות ברגעי האמת. נויה מפעילה בדיוק את הטריגרים הנכונים כדי להשאיר אותו נתון לחסדיה, בעזרת מניפולציית החם-קר הידועה לשמצה שמשאירה אותו חסר אונים, צמא לחיזוק חיוביים שמגיעים רק בפירורים. גם כשהיא אומרת דברים טובים כמו "בחרתי בך, כיף לי איתך", היא נשמעת כועסת. כל הדבר הזה גורם לי לחשוב שדור, בעצם, לא שונה מאוד מנויה. גם הוא נמשך לנשים שלא רוצות אותו ומאשרות לו לשנוא את עצמו כפי שהוא חש מבפנים. לראיה, הוא נמשך לנויה. הסתכלו עליהם וראו אותנו; שניהם מתנהגים כמו בת 22 עם דדי אישיוז שהגיעה עכשיו לתל אביב. כן, סטודנטיות למשחק, אני מדברת עליכן.

בסיום שיחת הנפש המרגשת הזו, שבה נויה מגלה לדור שבעצם טוב לו, היא חוננת אותו פעם נוספת עם חיבוק דודה, ודור משנן: "גם כשלא כיף, כיף". שמעתן את זה? ברוכות הבאות לשעשועון, האם זה בחור בתקופת דייטינג או חייל בשירות התעמולה הצפון קוריאנית.

אחרי שהפרישה את מאיר כמו שלעולם לא תפריש חלה, יובל עומדת בפני בחירה נוספת: ניר גוף ומיינד (די כבר, די). לי תעודת הזהות שלו נראית כמו קופי-פייסט של רוב תעודות הזהות שראינו עד עכשיו, אבל יובל מגיבה לניר כאילו זכתה במיליון. וכידוע, בריאליטי הזה יש רק מפסידים. היא מתרגשת כי הוא חתיך מאוד ובלי חולצה מאוד, וגם מחובר, כאילו, לרגשות שלו. למעשה, היא כל כך מתלהבת מהרגשות שלו שאין לה צורך לראות רגשות נוספים, והם יוצאים לדרך משותפת. "אחרי כמה ימים כבדים", היא אומרת, "בא לי שיקליק". אהה, אז ככה קוראים לזה היום.

איתו כבר לא מפריע לה כל כך לשרת את הגבר, ועם בקשתו לקפה היא נזעקת אל המבטח, מותחת גופה על הארונות. יש לי תחושה שבמקרה הזה גם תפילין על זרוע לא יפריעו לה, ובכלל כל מה שמגיע עם הזרוע של ניר. בסגירת מעגל קוסמית, פרשת הקפה מכה שנית: ניר מפיל ושובר כוס בטעות, תוך שטיפת כלים, אך עונה על המבחן נכונה וחש לנקות. יובל מאושרת; הנה, הוכחה הנקודה שלה. לעומת מאיר, היא אומרת, איש הריבועים מיד נזעק לפעולה.

לטעמי, האירוע הוכיח שהקפה הוא בכלל לא העניין. גם אם ניר היה עומד ומסתכל עליה כמו אדיוט - יודעות מה? גם אם היה שופך לה קפה על הראש, בשביל הצחוקים - יובל הייתה ממשיכה בחיוך הממוסטל שלה. מה שכן, הוא עושה כלים, וזה כבר יותר ממה שתרם מאיר לחיים המשותפים הקצרים שלהם. "איזה ניהול", מהללת יובל בטסטמוניאלס, "הולך, מביא מגב - ככה מנהלים אירוע שבירת כוס". איזה כיף להיות ניר ברגעים אלה. באמת, הוא צריך לעשות כל כך מעט כדי לזכות בתשואות. אם להסתמך על שפת הגוף שלו, אגב, הוא לא עף עליה כמו שהיא עליו. הוא נחמד כי נחמד לו איתה וכי כזה הוא, אבל הפער הזה, להשערתי, הולך להפריע בהמשך.

את המשמרת שלו העביר רועי בגעגועים ללי-ים, בעוד היא מתרפקת על פתק חמוד שהשאיר לה, ואין לי מושג למה, אבל מאיה ורטהיימר מצטרפת לקריין את זה ברקע כמו מתוך סיוט. מישהו שם מנסה לשקשק את הפורמט, וזה חמוד אבל מזיע ממאמץ בערך כמו רועי שמנסה ללבוש אישיות חדשה. אם הייתי נותנת לה כותרת, האישיות היא "כיפי ומצחיק", וללי-ים לא כיף איתה בכלל.

בשונה מלי-ים ומידידתי המלומדת קארין, אני לא רואה בו רובוטי בכלל. הדוק המונוטוני השקוף שעוטף אותו הוא בבירור רק שכבת מגן דקה ושברירית לבארות אינסופיים של רגש. די להסתכל במבטו הרוטט כשל אפרוח רטוב כדי להבין את זה. הפעם גם לי-ים מאשרת את המצאו של לב בקרבו של רועי. "עכשיו אתה לא רובוט", היא מכתירה אותו לילד אמיתי. לרוב הוא לא מרגיש ככה, מעדן אסף הרופא, "אני גבר תל אביבי קלאסי עם בעיות של גבר תל אביבי קלאסי". אם זה נכון, ולא רק משהו שאנשים אומרים כדי לשמור על פאסון, זה אולי מסביר משהו מהמייצג שהביא מאוחר יותר לבמת הקריוקי.

וכעת לסוגיית הזית. היא מגיעה בשבוע קשה, יממה לאחר פרשת הקפה, ובמסגרתה מולי נוטל ללא התראה מוקדמת זית מצלחת האוכל של דניאל וכל זה מזכיר לה שלמעשה היא לא סובלת אותו. "24/7 יש לך מישהו שגר איתך", היא מאשימה את הפורמט, וצודקת חלקית, כי מגורים משותפים עם איש זר לעיני מצלמות הם אינטנסיביים, אך אינטנסיביים עוד יותר כשהקליק לא נקלק. זו גם לא אשמתו של מולי, הוא באמת די חמוד בסך הכל. אפילו חמוד מדי, וזה בדיוק מה שמוצא את דניאל משלוותה, הרי גם הבודהא בכבודו ובעצמו היה מגלה את קצה גבול היכולת שלו אל מול חיוביות חסרת גבולות כזו. כשמולי לוקח לה זית מהצלחת, זה רק הקש האחרון, והתגובה המפורזת שלה הייתה יכולה להימנע אם רק הייתה קשובה לצו לבה קודם לכן. דניאל ומולי, שתי מדינות לשני עמים

בתחום המשימות, אין ויכוח בכלל - "אהבה חדשה" לוקחת ובגדול. הפעם בתכנית ערב קריוקי, הקטליזטור המושלם לכל המבוכות, העצבים והקאלט בעולם כולו, ולא סתם ערב קריוקי. לפני שיתכבדו האורחים לשיר מן הפופ המוצע בשוק, על כל זוג להגיש ולבצע שיר שיכתבו יחד. שיר שמייצג את הזוגיות שלהם, בת ארבעת הימים מקסימום. ולהציג אותו. באירוע. אני רוקדת בכיסא.

"מה יש לומר, מהמם", מסכמת דניאל את אימוניו המסורים-מדי של מולי, ואני שומעת, "הוא מהמם ואיזה באסה שלא בא לי עליו". לי-ים ממוקדת מטרה, אבל אסף הרופא, שלקח ברצינות את המשוב על היעדרותו של רגש, רואה באתגר הזדמנות לפצוח במופע תיאטרון תנועה תוך זמזום להיטיה של נונו. מעולם לא צנחה משיכה מהר כל כך לאפס.

מול המצלמות לי-ים קוראת לזה "ילדותיות" ומספרת שההתנהגות שלו מביכה אותה, ואני רוצה להוסיף שהיא מביכה כי היא מנותקת. עד כה, כאמור, רועי לא הצטייר לי כרובוטי בכלל, ואילו עכשיו נדמה ששלח פקודה כפויה לתכנת הייצור שלו, "להקליל". הוא כאילו משתטה אבל לא משתטה באמת, הוא כאילו מזמזם אבל באופן מאוד לא משוחרר, והתוצאה: מיש-מש מוזר בין חנון רגיש ומופנם - לתותית. נראה לי שהעיסוק הקדחתני במה רועי משדר או לא משדר קצת אכל לו את הראש, ועכשיו לי-ים נותרה עם עוגת הטרייפל המחרידה הזו שבישלה.

גם נויה משתדלת להתמקד במטרה חרף הבחור המיותר שעומד בדרך אליה, ושיחה מעיקה נוספת נפתחת ביניהם. לדעתה של נויה, הפער בינה לבין דור טמון בסלנג שונה, ואשמח לענות לה בסלנג: חחחחחחחחחחחחח. הדיון מסתכם בתובנה הזו, כי בתור זמרת לשעבר ("למדתי פיתוח קול") נויה מוכרחה לשמור על מקצועיות. היא מגרגרת תה עם דבש, ולוקחת את דור לחימום קולי וסירוס כימי. "אם לא היית זה… הייתי לוקחת את זה למקום מצחיק", היא מזכירה לו פעם נוספת את מה שחסר בו, כי באמת עברה כבר שעה בלי עלבון מאסיבי.

בינתיים דאגותיה של לי-ים הולכות ונערמות: היא מבינה לראשונה כי עכשיו תצטרך להציג את יצירתה, כלומר את רועי, מול הרבה אנשים אחרים. הסיטואציה עושה אותה אקסטרה-שיפוטית כלפיו. בארוחה הראשונה נדמה שזה לא העסיק אותה כלל, או לפחות לא כמו הביף הפוטנציאלי עם נויה. עכשיו, כשבחרה להישאר איתו לשלושה ימים, היא צריכה כביכול להצדיק את בחירתה. נראה שעל דעת הקהל תקום ותיפול הזוגיות שלהם - אם יעופו עליו, היא תחזור לעוף עליו גם. אם לא, הוא הולך לצאת פה גוליית.

על מנת להוסיף רצינות-יתר על רצינות-היתר, הביאה ההפקה את בניה ברבי לפיתוח יצירות הזוגות, ונויה מתגאה, "בן זוגי הוא קופירייטינג", אולי הדבר הכי טוב שאמרה עליו עד עכשיו. יובל מנצלת את השעות שלפני להיכרות מעמיקה עם הריבועים, אהה, ניר, באמצעות שאלות העדפות, דוגמת "ביצה או בצה?". אין ספק שמשהו עמוק קורה שם.

ארבעת הזוגות נפגשים במכרה של בלו נאן כאילו זה בונקר של סטודנטיות בזמן אפוקליפסה, המפגש מתחיל ונויה פוקחת עיניה כדי לראות מה אפשר להרוס. אחד היתרונות של מפגשי זוגות, וב"אהבה חדשה" יש הרבה כאלה, זו האינדיקציה שניתנת לזוגות להשוואה. השיקוף שהם נותנים זה לזה, בין אם במכוון או שלא, גורם למשתתפים להבחין בטוב בקשר שלהם, או, לעיתים קרובות יותר - ברע. ודניאל, שנתקלת ביובל עם הקראש החדש, מקבלת חתיכת מראה קשה למצבה. הרי אם יובל פני-צנון מסוגלת לחייך אז גם היא יכולה, ועם מולי, היא בטוח לא מחייכת.

מי שנבחרו להנחות את הערב, בחירה מושלמת, הם כמובן אסף הרופא ולי-ים, אקסטרוורט נולד ונבוכה מתה מבפנים. אחרי שיובל וניר תוקעים אצבע בעין לכולם במפגן חמידות מפואר, מגיע תור המנחים לעלות כפרפורמרים, והסיוט של לי-ים מתגשם. רועי פותח במונולוג, וממשיך במונולוג, וממשיך וממשיך - מונולוג יעני-מצחיק אבל מתאמץ מדי, ברוח החזרות. כולם מייחלים לסיום הנאום רק כדי להגיע לשירה זוגית מביכה לא פחות, שתחילתה בשירת סולו של רועי.

לי-ים זורמת כלפי חוץ אך מתוחה מבפנים, תוהה אם צוחקים איתה או עליה. התשובה: ב'. אבל זה בסדר, כי היא תורמת מבוכה משל עצמה רגע לאחר מכן, עם ההקדמה, "נציג את הזוג הבא שלנו, רמז: הזוג היפה". נויה עולה לבמה מוכנה לתת פייט, כלומר, במקצה חוסר הטאקט. היא תופסת במיקרופון כאילו היה זה האודישן של חייה, ולאורך שיר שלם מטיחה בדור דברי ביקורת. אפילו במופע הזוגי הזה, היא לא הצליחה לומר עליו דבר טוב אחד מלבד "קופירייטר". זה לא מפריע לזוגות האחרים לעוף על שניהם.

בכלל, יכולת השיפוט הקולקטיבית שם לוקה בחסר. איך אפשר להתרגש מהמונולוג של מולי, שבלי טיפת אירוניה מספר כמה אמת הכניס לתוך שיר על בחורה שהכיר לפני יומיים? די, חברים, בעניין הזה אני מסכימה עם נויה לגמרי - אי אפשר לקחת משימה כזו עד כדי כך ברצינות. כמות הרומנטיקה שמולי פמפם לאירוע שוות ערך להצעת נישואין פומבית. אני במקום דניאל הייתי בורחת, אבל עליה זה עובד, ואני לא אתפלא אם היא מהבחורות ששמפניה עם פתיתי זהב עושה עליה רושם. אין לי כוחות.

עכשיו, זמן לקריוקי טהור. לצערה של לי-ים, גם הפעם ניתנת לרועי גישה למיקרופון. "רועי הרגיש לי טו מאץ'", היא אומרת למצלמות. תגידי, כפרה, ראית את נויה "עכשיו אני"? הבחורה חושבת היא נועה קילה בפארק הירקון. אבל אף אחד לא נבוך מנויה, שמוכיחה לנו כי ביטחון עצמי מספיק כדי לגרום לאנשים לאהוב אותך, ואילו אירוע רועי נרשם גם נרשם. אני מבינה את המבוכה של לי-ים, והאמת, מבינה גם קצת את נויה, שלוחשת לה "מזוייף לי". כי למרות מה שלי-ים חושבת, יש תחושה שזה לא באמת הוא.

הערב מסתיים, לא בלי חצי-איום של נויה לדור, "תזכור שנהנית". "היה ממש כיף, היה ממש כיף לילה טוב", הוא מתפלל לשמיים. תראו, אנשים זורקים לאחרונה את המילים "הנדסת תודעה", לטעמי בשימוש יתר. אבל אם אתם רוצים לראות איך באמת נראית הנדסת תודעה, תסתכלו על איך שנויה מדברת לדור. מעולם לא נראתה מישהי מסבירה לאדם עם פרצוף סובל כל כך, פעמים רבות כל כך, שהוא הלכה למעשה שמח.

בזמן שדור זוחל חזרה אל מחילתו, לי ים פוגעת בקרקע ותוהה לעצמה האם אסף הרופא באמת מתאים לה. לי יהיה מעניין לראות אותה חושפת בפניו מה שהרגישה, למרות המבוכה והקושי. אחרי הכל, רועי באמת בחור רגיש מאוד. לתחושתי, תעופת היתר שלו איננה אלא פיצוי על חוסר ביטחון עמוק, ואיזה ניסיון להחצין משהו שנדמה לו שמצפים ממנו. את המשיכה של לי-ים כלפיו נראה שהוא כבר לא יצליח להציל - מדובר בשלב הזה בגופה דרוסה - אבל שווה לו לברר ולגלות עם עצמו מה קרה לו שם, וללמוד מזה להמשך הדרך, כשהוא מחובר לעצמו ובטוח בעצמו יותר.